סיפור השושלת של קין ובניו מתאר חששות רבים מפני עתיד ללא מזון / איור: Französischer Meister um 1675 - The Yorck Project/ wikicommons

הכותב הוא איש עסקים, שותף־מנהל בקרן הון הסיכון אלף

"וַיְהִי נֹחַ בֶּן חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד נֹחַ אֶת שֵׁם אֶת חָם וְאֶת יָפֶת. וַיְהִי כִּי הֵחֵל הָאָדָם לָרֹב עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה"

פרשת בּרֵאשִׁית פותחת את הסבב החדש של הקריאה בתורה. אחרי סיפור בריאת העולם יום אחרי יום, חטא אדם וחווה, גירושם מגן עדן ורצח הבל בידי אחיו קין, התורה עוברת לתאר שושלת בת עשרה דורות: מהאדם הראשון, דרך שֵׁת, בנם השלישי של אדם וחווה שנולד כשאדם היה בן מאה ושלושים, ועד נח.

שת ילד את בנו אנוש כשהיה בן מאה וחמש שנים. בדורות הבאים (למעט חנוך שמתואר כצדיק חריג) גיל הילודה עלה. יֶרֶד ילד בגיל מאה שישים ושתים, ונח, בדור העשירי, ילד בגיל חמש מאות שנה. ככל שהאנושות התרבתה והמחסור במזון החריף, אבותינו העדיפו לדחות את הרחבת המשפחות שלהם. הם ראו בכך צו השעה.

בשנת 1798, הכלכלן האנגלי תומס מלת'וס, ניתח את המצב: "כל תוספת יעילות בייצור מזון היתה רגעית וחולפת. היא לא הועילה לשיפור איכות החיים היות שנטיית האדם היתה להמשיך להתרבות". בהתאם לכך הוא קבע נחרצות: "קצב גידול האוכלוסייה גדול מיכולתה של האדמה לספק את צרכיה".

עתיד ללא מזון

סיפור השושלת של קין ובניו, מתאר חששות רבים מפני עתיד ללא מזון. צאצאי שושלת זו, שחיו בדור המקביל ליֶרֶד, הם לֶמֶךְ ובניו: יבל, ש"הוּא הָיָה אֲבִי יֹשֵׁב אֹהֶל וּמִקְנֶה"; יובל, ש"הוּא הָיָה אֲבִי כָּל תֹּפֵשׂ כִּנּוֹר וְעוּגָב"; ותובל־קין, שעליו נאמר: "לֹטֵשׁ כָּל חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל".

התפתחותה של האנושות לכיוונים חדשים מלמדת שהכלכלה הישנה, קרי החקלאות, לא סיפקה את צורכי בני האדם. במטרה להתמודד עם המשבר הכלכלי, הם פנו למקורות מזון חדשים כמו רעיית צאן ("אֲבִי יֹשֵׁב אֹהֶל וּמִקְנֶה"). הם גם צחצחו חרבות כדי להילחם על מעט המזון שסיפקה האדמה ("לֹטֵשׁ כָּל חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל").

בניגוד לאבותיו, נח לא נתן לפסימיות להכריע אותו. לפי המסופר במדרש, נח, שבפרשה הבאה הולך לבנות את התיבה ולהציל את המין האנושי כולו מכליית המבול, המציא בסוף הפרשה שלנו את המחרשה.

יזמים הופכים את האתגרים העומדים בפניהם, ואפילו את הפחדים הקמאיים, לכוח מניע. כשחזרה אליו האופטימיות, נח ילד ילדים. שלושת בניו היו חלק מהרוח הכללית החדשה: "וַיְהִי נֹחַ בֶּן חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד נֹחַ אֶת שֵׁם אֶת חָם וְאֶת יָפֶת. וַיְהִי כִּי הֵחֵל הָאָדָם לָרֹב עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה…" (בראשית ה', ל"ב - ו', א').

ילודה משדרת אופטימיות

השוואה בינלאומית של הכנסה לנפש מלמדת שב־144 מדינות היחס בין הילודה להכנסה לנפש הוא הפוך. בעשרים ושלוש המדינות עם ההכנסה הגבוהה לנפש (40,000$־90,000$), קצב הילודה נמוך משני ילדים לאשה.

גם ב-20 מ-26 המדינות בהן ההכנסה לנפש בינונית (20,000$־40,000$), קצב הילודה נמוך משני ילדים לאשה. במקביל, במדינות רבות בהן ההכנסה לנפש נמוכה (פחות מ 20,000$) קצב הילודה גבוה (אם כי לא בכולן).

המצב בישראל חריג: ההכנסה לנפש היא בגבול שבין הגבוהה לבינונית, אבל הילודה גבוהה. הכלכלנים מזהירים שעלינו להוריד את קצב הילודה כדי לשמור על רמת ההכנסה. לשיטתם, ילודה בשיעורים גבוהים תדרדר את רמת ההכנסה שלנו.

לדעתי, בפנינו עומדת ההזדמנות למנף את מצבה החריג של ישראל. ילודה בשיעורים גבוהים תצעיר את האוכלוסייה. צעירים יוצרים מציאות חדשה דרך פיתוח טכנולוגיות שוברות קווי מגמה וסטטיסטיקה. ילודה משדרת אופטימיות בנוגע לעתיד.

וכמו במעגל קסמים, האופטימיות טובה להשקעות בפיתוחים חדשניים שמצמיחים את הכלכלה ומנצחים את התחזיות. בדיוק כפי שמלת'וס ויֶרֶד נוצחו.