ראש הממשלה הבריטי החדש, רישי סונאק (במרכז) עם חברי פרלמנט שמרניים, לונדון. השבוע / צילום: Associated Press, Alberto Pezzali
כדי לעמוד על מלוא הדרמה של עליית רישי סונאק לשלטון בבריטניה אין מנוס מלהרחיב את הקונטקסט. להרחיב מאוד. קשה אפילו לדעת איפה להתחיל.
אולי ב-1608, כאשר 'חברת הודו המזרחית' תקעה את היתד הקולוניאלי האנגלי הראשון על אדמת הודו. או ב-1717, כאשר לנתינים בריטים ניתנה עמדת בכורה בניצול כלכלי. או ב-1858, כאשר הבריטים דיכאו באכזריות התקוממות הודית, והשלימו את השתלטותם על תת-היבשת. או באלף ואחת דוגמאות של ניצול, של גזענות ושל אדישות לחייהם של אנשים חומים. או בשיגור מאות אלפי עובדים הודים זולים אל מעבר לים, לעבודה במטעי תה בריטיים, בים הקריבי, באוקיאנוס השקט, באוקיאנוס ההודי ובמזרח אפריקה.
או אולי צריך להתחיל בהודי הראשון שניסה את כוחו בהתמודדות על מושב פרלמנט בבריטניה. שמו היה דאדאבהאי נאורוג'י, הוא היה זורוסטריאני (מאמין של דת פרסית קדומה, שחבריה מתוארים בטעות כ"עובדי אש") מבומביי. הוא התחרה על מושב בלונדון, מטעם המפלגה הליברלית. הוא הובס. ראש הממשלה השמרני, הלורד סולסברי (דודו של ארתור בלפור, מן ההצהרה), אמר אז, שהבריטים עדיין אינם מוכנים לבחור "אדם שחור". ארבע שנים אחר כך, נאורוג'י חזר והתמודד, ודווקא ניצח, על חודם של חמישה קולות.
הוא לא בדיוק פרץ את תקרת הזכוכית. בין 1929 ל-1987 לא ישב אף לא-לבן אחד בפרלמנט הבריטי. רק ב-2013, הלא-לבן הראשון התמנה לקבינט, בכהונה לא-בכירה, כפי שנסביר להלן. רק ב-2018, לא-לבן התמנה בפעם הראשונה לכהונת קבינט בכירה. מאז, הסכר נפרץ. 65 לא-לבנים יושבים בפרלמנט כיום (עשירית הצירים). אדם לא-לבן התייצב השבוע בראש ממשלת בריטניה, ושורה של לא-לבנים מקיפים אותו במשרות מיניסטריאליות בכירות ובכירות פחות.
"ילידים" הייתה מילת גנאי
המסורת הקולוניאלית הבריטית, על פני ארבע יבשות, הייתה גזענית לעילא ולעילא. אין זה מקרה שהמושג 'ילידים', או natives, נעשה מילת גנאי, לא באנגלית בלבד. המתיישב הבריטי, או הפקיד הקולוניאלי, היו מורמים מעם. היו להם בתי מלון משלהם, מועדוני חברים משלהם, וכשהם רצו להיות וולגריים במיוחד היו להם גם בתי שימוש משלהם.
זה לא היה מובן מאליו. האימפריות של פורטוגל ושל צרפת נהגו בילידים, לפחות תיאורטית או פוטנציאלית, כשווי-ערך. ילדים שחורים במושבות צרפת היו משננים את הפסוק, "אבות-אבותינו הגאלים". לפורטוגל כלל לא היו מושבות, אלא "מחוזות מעבר לים". כמובן, גזענות ציינה את יחסי השליטים האירופיים עם נתיניהם. אבל הצרפתים איפשרו לאליטות מקומיות להעפיל במעלה הסולם. בשנים האחרונות של הקולוניאליזם, אפריקאים ממושבות צרפת ישבו בפרלמנט בפריז, אפילו בקבינט. לא אצל הבריטים. אפילו כאשר מיליון חיילים הודים שירתו בצבאם, הם לא העלו בדעתם להושיב הודי בממשלתם.
איש לא נדהם, כאשר פוליטיקאי ממוצא הודי, אנטוניו קושטה, נעשה רה"מ פורטוגל ב-2015. הוא מכהן זו השנה השמינית, בהצלחה ניכרת. הוא עומד בראש המפלגה הסוציאליסטית, והוא הוביל אותה לשני נצחונות מרשימים. כיוצא בזה, באירלנד עלה לשלטון ראש ממשלה ממוצא הודי, ליאו ואראדקאר, ב-2017, וכיהן שלוש שנים. הוא עכשיו סגן רה"מ. ואראדקאר הוא לא רק הודי בארץ שבה הלבנים הם 95% מהאוכלוסייה, הוא גם הומוסקסואל מוצהר. פשוט קשה להאמין, בהתחשב בזה שאירלנד הקתולית הייתה מן הדתיות והשמרניות ביותר במערב אירופה.
הפזורה ההודית בארצות המערב גדלה והולכת, וידה לה רב בעולם העסקים והטכנולוגיה (מנכ"לי גוגל ומייקרוסופט, למשל), אבל עלייתה בסולם החשיבות הפוליטית מהירה ודרמטית יותר מן הגידול המספרי שלה.
משכילים ובעלי אמצעים
בארה"ב, מספר ההודים עמד ב-2019 על 4.6 מיליון. לשם השוואה, בארה"ב יש בערך 5 מיליון יהודים. ההודים מתרבים בהתמדה. הם מתרכזים בערים הגדולות (700 אלף ויותר בניו יורק, למשל). הם נוטים להיות משכילים מאוד (43% בעלי תואר שני או יותר). הם נוטים להיות בעלי אמצעים (הכנסה שנתית ממוצעת למשפחה היא 104,000 דולר). הנתונים הם של pewresearch.org.
הפרופיל הגבוה של הודים בחיי הציבור ניכר בממשל ביידן. סגנית הנשיא קמאלה האריס היא בתה של מהגרת הודית. שניים מן המנהיגים הבולטים ביותר של השמאל במפלגה הדמוקרטית הם צירת קונגרס ממוצא הודי, פראמילה ג'אייפאל, וציר ממוצא הודי, רו קהאנה. בשנים האחרונות, ההודים נטו להצביע לטובת מועמדי הדמוקרטים, אבל היסטורית הם נחשבים לשמרנים מבחינה חברתית, ולפיכך נוטים ימינה. השגרירה לשעבר באו"ם, ניקי היילי, בתם של מהגרים הודיים, לשעבר מושלת דרום קרוליינה, נחשבת טוענת בולטת לנשיאות במפלגה הרפובליקאית.
לפי סוכנות הידיעות ההודית PTI, בממשל ביידן משרתים לא פחות מ-130 הודים, אם כי מחוץ לקמאלה האריס איש מהם אינו מכהן בקבינט (מועמדת אחת לכהונת קבינט בכירה לא הצליחה לקבל את אישור הסנאט). הם נוטים לשמש בתפקידים בכירים של ייעוץ וניהול, בדרך כלל מאחורי הקלעים. יש גם מספר הודים בממשלות של מדינות אינדיבידואליות.
בקנדה, ההודים הם קבוצת המהגרים העיקרית. מספרם עומד על 1.4 מיליון. בשנה שעברה לבדה היגרו לקנדה 128,000 הודים. הם עושים חיל בפוליטיקה. 12% מחברי הממשלה הפדרלית הם הודים. מנהיג של מפלגת האופוזיציה השנייה בגודלה הוא הודי (בן הדת הסיקית). אילו הייתי צריך לנחש, נניח לפני חצי שנה, איזו ארץ מערבית תלך בעקבות פורטוגל ואירלנד, ותמנה ראש ממשלה ממוצא הודי, הייתי מהמר על קנדה.
רישי ושיר האלים
אכן, בריטניה הפתיעה את רובנו. הרכב ממשלתה מאשר שתופעת רישי סונאק אינה מקרית. במידרג הפוליטי הבריטי, ארבע המשרות הבכירות ביותר הן ראש הממשלה, שר האוצר, שר הפנים ושר החוץ. עכשיו, רק אחד מן הארבעה, שר האוצר, הוא לבן. שרת הפנים היא בודהיסטית ממוצא הודי, שר החוץ הוא ממוצא אפריקאי. היושב ראש החדש של המפלגה השמרנית, שהוא גם שר ללא תיק, הוא כורדי מוסלמי יליד בגדאד. השרה לסחר-חוץ היא בת למהגרים מניגריה.
שוו בנפשכם את הסמליות עוצרת הנשימה, המלווה את שבועת האמונים של ראש הממשלה החדש. סונאק הניח את ידו על עותק של כתבי הקודש ההינדואיים, ה'בהאגאבאד גיטה', או 'שיר האלים'. זה הטקסט המקודש ביותר של דת עתיקה מאוד, בציוויליזציה מפוארת ורבת הישגים. אבל הבה נזכור, כי אלה כתבי הקודש של דת פאגאנית ("35 מיליון אלים", ברוח מטבע הלשון ההודי). בבריטניה, הכנסייה (האנגליקנית) מזוהה עם המדינה, והמלך או המלכה הם ראשי הכנסייה. האמונה באל אחד היא חלק בלתי נפרד של התרבות באלף השנה האחרונות. במאה ה-19, על יהודים נאסרה הישיבה בפרלמנט, כי הם סירבו להישבע על עותק של הברית החדשה.
קשה להעריך את התוצאות ארוכות הטווח של התהליך הזה, אבל מוטב להבין שהוא היסטורי ומרחיק לכת. אפשר שאין זו הפרזה לטעון, שעצם יכולתנו להבין את העולם, בייחוד את המערב, מועמדת במבחנים חסרי תקדים.
רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/yoavkarny-globes ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny