חברי הליכוד לאחר פרסום תוצאות המדגמים בבחירות / צילום: Reuters, Ilia Yefimovich
הכותב הוא הממונה על ההגבלים העסקיים לשעבר, מרצה וחוקר בפקולטה למשפטים ע"ש בוכמן, אוניברסיטת תל אביב
מהם האתגרים העיקריים העומדים בפני הממשלה החדשה במסגרת המלחמה ביוקר המחיה? אומנם במאמר זה אתחיל ואפרט בעיקר את האתגרים בשוק המזון ומוצרי הצריכה, אך חלק מהמסר שברצוני להעביר הוא שאסור לשכוח שחלק משמעותי מבעיית יוקר המחיה נגרם גם משווקים אחרים.
● לממשלה הבאה יש אתגרים כלכליים דחופים, ואסור שתקל בהם ראש | דעה
● הפוליטיקאים למדו: למה להילחם בקבוצות כוח כשאפשר לפזר הבטחות | פרשנות
להמשיך את היוזמות של הממשלה הקודמות
אך כאמור, נתחיל בשוק המזון. חשוב להמשיך את היוזמות המבורכות של הממשלה הקודמת - שכפי הנראה לא היה מספיק זמן עד להתפרקותה כדי ליישמן עד תומן. יוזמות אלה כוללות, בין היתר, את הורדת המכסים חסרת התקדים והחשובה של מוצרים חקלאיים.
יש לוודא שלא נשארו צווארי בקבוק רגולטוריים, למשל במסגרת תקינה חקלאית מיותרת, שיכולים להפריע ליבוא חופשי של תוצרת חקלאית. הצעד הבא והמתבקש שנמצא לפתחה של הממשלה החדשה הוא לבטל לחלוטין את הפטור החקלאי, המאפשר קרטלים חקלאיים, ולבטל את האסדרה הקרטליסטית של שווקים חקלאיים מרכזיים כגון ביצים וחלב.
הצעד שהממשלה הקודמת עשתה איפשר תחרות מיבוא לחקלאים המקומיים. אך המשמעות של השארת הפטור לחקלאים בחוק התחרות על כנו, היא שהחקלאים המקומיים יכולים לתאם מחיר גבוה שמשקף, למשל, את הפרמיה שנגרמת מעלויות התובלה של תוצרת חקלאית מחו"ל.
בנוסף, אם בסופו של דבר יהיו מעט יבואנים של תוצרת חקלאית, ייווצר שוק ממועט מתחרים שעלול לא לתפקד באופן תחרותי. על כן, יש להחיל את האיסורים של חוק התחרות על החקלאים המקומיים, כך שבנוסף לתחרות בינם לבין היבוא, הם גם יתחרו בינם לבין עצמם. ממשלות שקדמו לממשלה היוצאת לא היו בשלות פוליטית לעשות צעד מעין זה, והפטור החקלאי צומצם רק חלקית.
מלחמה בלתי מתפשרת ביוקר המחיה
נראה כי אחד המפתחות להצלחת המהלכים חסרי התקדים של הממשלה היוצאת מול הלובי החקלאי היה שהן שר החקלאות והן שר האוצר היו שייכים לאסכולה של מלחמה בלתי מתפשרת ביוקר המחיה. כאשר שר החקלאות שייך לאסכולה של הלובי החקלאי, כמו שקורה בממשלות רבות, רפורמות מעין אלה בדרך־כלל לא מתאפשרות פוליטית. באופן דומה, המפתח לרפורמה הפרו־תחרותית חסרת התקדים בכשרות היה כנראה היעדרם של חרדים בקואליציה.
בימים האחרונים דובר רבות על הקמעונאים כשומרי סף אפשריים מפני העלאת מחירים מצד הספקים. בהקשר זה קמעונאי צריך לזכור שהוא לא מקיים תפקיד זה כהלכה אם הוא מעלה מחירים בעצמו, בכובע שלו כספק של המותג הפרטי. שומרי סף נוספים הם ציבור הצרכנים, רשות התחרות, הממשלה ובתי המשפט.
ציבור הצרכנים מחזיק בנשק יום הדין לבצע חרם מאורגן כנגד ההתייקרות. רשות התחרות, מצידה, צריכה לאכוף בקפדנות את חוק התחרות ואת חוק המזון, שבין היתר לא מאפשר לספקים לשחד קמעונאי להסכים להעלאת מחיר על־ידי תשלומים או בונוסים כאלה ואחרים. אחד האיסורים שנמצאים בחוד התער הוא האיסור על התבטאויות פומביות שפוגעות בתחרות.
כך, רק לאחרונה קראתי ראיון של אחד הקמעונאים הגדולים שאומר שקמעונאי גדול אחר לא יוכל לסרב להעלאת מחיר של מספר ספקים במקביל. נניח שאותו קמעונאי היה אומר זאת בחדר שבו נמצא הקמעונאי האחר והספקים שרוצים לבצע התייקרויות. הוא למעשה אומר למתחרה שלו, הקמעונאי האחר, שכדאי לו להסכים להתייקרויות, והוא אומר לספקים שכדאי להם כאיש אחד להתעקש על ההתייקרויות. אלה התבטאויות שעלולות לשלוח מסרים הפוגעים בתחרות, שחוק התחרות אוסר עליהן. בין אם הן נעשות בחדר סגור ובין אם הן נעשות באופן פומבי, המסר למתחרים עבר.
גם בתי המשפט הם אחד משומרי הסף, כמי שאוכפים את חוק התחרות במקומות שבהם רשות התחרות מהססת (שלא בצדק) לעשות זאת. כגון, באכיפת האיסור על מחיר מופרז של מונופולים - אכיפה שקיבלה רוח גבית מבית המשפט העליון בפרשת קוקה־קולה.
ומה לעשות בתחום הגז, הנמלים והחשמל?
אולם, כאמור לעיל, קיימים שווקים מלבד שוק המזון המשפיעים באופן מרחיק לכת על יוקר המחיה, כגון גז טבעי, נמלים וחשמל. שווקים אלה הם תשתית לכמעט כל השווקים האחרים.
גז טבעי משמש לייצור חשמל, שמשמש את כלל המשק והציבור. הנמלים משמשים את כלל היבואנים. קיימים הרבה צעדים שהממשלה הבאה יכולה לעשות על־מנת לשפר את התחרות בשווקים אלה.
בתחום הגז הטבעי, גם אם לא יהיה לממשלה החדשה אומץ לאלץ את שברון לצאת ממאגר "תמר" ולנטרל אחת ולתמיד את הבעלות הצולבת והבעייתית בין שני מאגרי הגז הגדולים, אפשר לכל הפחות לאלץ את כל השותפים בשני המאגרים הגדולים לשווק את הגז שלהם בנפרד.
בתחום הנמלים, נראה כי יש מה לעשות כדי לדרבן את הנמלים הוותיקים להתייעל, ומצד שני לא לאפשר להם ולוועדים החזקים שלהם לנטרל את כושר התחרות של הנמלים החדשים.
זה מעורר אתגר חשוב אחר: תופעת ועדי עובדים של מונופולים המנציחים את המעמד המונופוליסטי. נתקלנו בתופעה זו בחברת החשמל. במקום שהמדינה תילחם בתופעה, היא חתמה עם ועד העובדים של חברת החשמל על רפורמת 2018, שנמנעה מלנטרל את ניגוד האינטרסים המובנה של חברת החשמל כמונופול בהולכה וכיצרן גדול.
באותה הזדמנות הממשלה התחייבה שלא לעתור לבג"ץ על־מנת שבית המשפט העליון יכריע אחת ולתמיד שאסור לוועד עובדים לשבות נגד רפורמה פרו־תחרותית של הממשלה. עוד שנים לפני כן הייתה חקיקה בקנה שנועדה להסדיר סוגיה זו, וגם היא נגנזה.
כמובן, יש חשיבות רבה לעבודה המאורגנת ולזכויות עובדים באשר הם. אבל אסור לעבודה המאורגנת לעבור קווים אדומים, ואחד הקווים האדומים האלה הוא הנצחה של מונופול או מבנה שוק ריכוזי ודחיקה של מתחרים מהשוק.