עו"ד אפי נוה / צילום: שלומי יוסף
נשיאת בתי משפט השלום במחוז מרכז, השופטת עינת רון, גזרה עונש של חודשיים מאסר על-תנאי על עו"ד אפי נוה, לשעבר ראש לשכת עורכי הדין, ועל בת זוגו בר כץ.
לפני כחודשיים הרשיעה רון את השניים בעבירת קבלת דבר במרמה בצוותא ובעבירות על-פי חוק הכניסה לישראל, זאת במסגרת בפרשת נתב"ג.
● פרשת נתב"ג מציתה מחדש את המהלומות בין אפי נוה לפרקליטות
● פרקליט המדינה דחה את הצעת אפי נוה להסדר טיעון בפרשת נתב"ג
● פרשת הדרכון של אפי נוה כמשל: איך תיק פלילי פשוט נמרח על פני שלוש שנים?
השופטת רון ציינה בהכרעת הדין כי "הנאשמים הציגו, בהחלטה משותפת ובמעשים משותפים, מצג שווא בפני רשויות המדינה. מצג השווא הוא כי שניהם מחזיקים באישורי מעבר כדין, לאחר שהתייצבו בפני בקר הגבולות באמצעות דרכונם, ועל כן עתה, על-פי מצג שווא זה, הם רשאים לצאת מישראל או להיכנס אליה. במעשים אלה, כך על-פי מבחני ההלכה הפסוקה, היה כדי לפגוע בחופש הבחירה ובחופש הפעולה של הרשויות, אשר נמנע מהן לפקח ולבקר את היוצאים והנכנסים לישראל כדין".
השופטת רון כתבה בהכרעת הדין כי "הדבר אותו ביקשו הנאשמים להשיג באמצעות הצגת מצג השווא הוא אי-רישומה של הנאשמת כמי שיצא מישראל וחזרה אליה. אף לעניין זה אין נפקא מינה כי לכתחילה היו הנאשמים רשאים לצאת מישראל ולהיכנס אליה ללא כל מניעה".
רון התייחסה לטיעוני נוה וכץ כי מטרת א-החתמת הדרכון הייתה כדי להימנע ממעקב של אשתו דאז של נוה שהכניס את בני הזוג ללחץ, כאשר לא הייתה כל מניעה חוקית מנוה ומבת זוגו לצאת מן הארץ ולהיכנס אליה.
לדברי השופטת, "באשר למניע שלהם לבצע מעשים אלה, הרי שברי כי יש משמעות לטענת התביעה כי המעשים נעשו לצורך הליך הגירושים של הנאשם ובשל הליך זה. יש חשיבות בכך כדי לקבוע ממצאים עובדתיים וכדי ללמד על הלך-רוחם של הנאשמים בבואם לבצע את המעשים, וניתן אף לומר כי גם רצונם לקבל דבר שהוא היעדר רישום של יציאתה של הנאשמת ושל כניסתה לישראל, בשל הליך הגירושים, יש בו כדי להשפיע על הקביעה האם נעברה עבירה של קבלת דבר במרמה".
מוקד המחלוקת: אכיפה בררנית
יש לציין כי כתב האישום הוגש לפני קרוב לארבע שנים, בדצמבר 2018, וכמעט כל העובדות היו מוסכמות על הצדדים, והמחלוקת הייתה בעיקר מחלוקת משפטית בנוגע לשאלת האכיפה הבררנית ובנוגע להאשמת נוה ובת זוגו בר כץ בקבלת דבר במרמה. חרף זאת, התיק נגרר במשך כ-4 שנים, כאשר ההוכחות בתיק החלו רק בשנה שעברה והסתכמו במספר לא רב של שעות דיונים. כעת, בעקבות פרישת השופטת רון לגמלאות, הגיעה הכרעת הדין.
על-מנת להבין את גודל הסחבת, יש לציין כי כתב האישום הוגש בתוך פחות משלושה חודשים ממועד ביצוע העבירה כאשר בטווח זמן זה המשטרה הספיקה לסיים את החקירה, להעביר את הממצאים לפרקליטות שגיבשה חוות-דעת והעבירה את מסקנותיה לפרקליט המדינה דאז שי ניצן, לאחר מכן התקיימו שימוע והשלמת שימוע, שבסופם הוחלט על הגשת כתב אישום. כל זאת בתוך שלושה חודשים, כאשר הכרעת הדין נמשכה לאחר מכן במשך ארבע שנים.
סנגורו של נוה מיקד לא מעט מן המשאבים בטענת אכיפה בררנית ובכך שנוה זכה ליחס מחמיר בהרבה מהיחס לו היה זוכה אזרח מן השורה, למרות שהעבירה בוצעה שלא במסגרת תפקידו הציבורי. השופטת רון דחתה את הטענה וקבעה כי מדובר בשיקול תביעתי לגיטימי.
רון ציינה בהכרעת הדין: "קיבלתי את טיעוניה של המאשימה כי משהוכחה לכאורה עבירה שבוצעה על-ידי מאן דהוא, ויש מקום להגיש נגדו כתב אישום, הרי שיש לתת את הדעת גם למעמדו הציבורי, בשל העניין לציבור שיש בהעמדה לדין זו".
לדבריה, "לא מצאתי כי מדובר בשיקולים זרים. האינטרס הציבורי, העניין הציבורי ומעמדו של הנאשם ותפקידו הם שיקולים שעל המדינה לשקול בבואה לקבל החלטה מעין זו. למעשים המבוצעים על-ידי בעל תפקיד ציבורי חשוב ורם-מעלה יש חשיבות והשלכה על נורמות התנהגות, על אמון הציבור ועוד ועוד. על כן נדחית אף טענה זו".
הקביעה השיפוטית לפיה יש לשקול את מעמדו הציבורי של הנאשם בעבירה שלא נעשתה במסגרת תפקידו הציבורי ושאיננה קשורה לתפקידו הציבורי - היא בגדר חידוש, ויש להעריך כי סנגורו של נוה ינסה להפוך קביעה זו, שצפויה להשפיע על מדיניות האכיפה של ישראל.