אבי חסון | ראיון

אבי חסון: "הקרנות חילקו צ'קים שמנים? קשה להאשים את מי שלקח אותם"

מנכ"ל סטארט־אפ ניישן סנטרל מספר בראיון לגלובס לקראת כנס Hi&Hire שייערך ביום שני ש"סייבר כבר לא מעניין אותנו" • על שיתוף הפעולה עם מדינות אחרות: "פעילים באזורים שבהם לישראל אין יחסים ישירים" • והתוכניות לעתיד: "התעשייה צריכה לזנק בתחום האקלים"

אבי חסון, מנכ״ל סטארט-אפ ניישן סנטרל / צילום: איל יצהר
אבי חסון, מנכ״ל סטארט-אפ ניישן סנטרל / צילום: איל יצהר

עשור לאחר הקמת סטארט־אפ ניישן סנטרל, אחת מהעמותות הגדולות והממומנות בישראל, מנכ"ל הארגון אבי חסון אינו מרגיש צורך להצדיק את קיומה. בחלוף שנה ראשונה בראשות הארגון שהוקם על שם הספר הפופולרי "סטארט־אפ ניישן" במטרה לשווק את ישראל בעולם כמוקד של חדשנות, חסון מגלה כי הוא כבר לא מעוניין להביא "טראפיק" לעמותה, כלשונו. "אם כבר, אנחנו מסננים את הפניות שמגיעות אלינו", הוא מספר בראיון לגלובס.

המרוץ אחר ההון האנושי - הפיכת משבר להזדמנות 
"טעיתי. ההיבריס כאן היה יוצא דופן ואני מתנצל": הגאונים הכלכליים הותירו שובל של הריסות | פרשנות 
אפילו קרנות הענק נפלו: מאחורי קריסת בורסת הקריפטו השנייה בגודלה בעולם | ניתוח

"אם תגיע חברת סייבר בינלאומית גדולה, נרים איתם כוסית ונברך בברכת 'ברוכים הבאים' - אבל האם זה מה שמעניין אותנו בשלב הזה? לשיטתי, לא. תוספת שולית בתחום שמתחרה על כוח אדם מוגבל לא מעניינת יותר מנסטלה, למשל, ששלחה לכאן כמה סמנכ"לים שישבו איתנו על תוכניות עבודה במשך שלושה ימים, שעשויות להביא לפתיחת מרכז חדשנות מקומי. חשיבות חברת המזון הגדולה בעולם שמגיעה לישראל ומעניקה יכולות שלא קיימות בשוק המקומי היא גדולה לאין שיעור מעוד חברה בתחום הסייבר או התוכנה. המטרה שלנו כמדינה וכארגון היא לבזר את השווקים שלא קיימת להם גישה בישראל כמו פודטק, אגרוטק ובריאות".

ביום שני תתקיים בתל אביב ועידת Hi&Hire של גלובס בשיתוף עם סטארט־אפ ניישן סנטרל, שבה ידונו בכירים בממשלה ובתעשייה בדרכים לפתח את ענף ההייטק הישראלי בעידן של משבר אנרגטי וכלכלי עולמי, ובשאלה כיצד להגדיל את מעגל המשתתפים בתעשייה.

בשבועות האחרונים, בעיקר בשל משבר האנרגיה באירופה וארה"ב והחיפוש אחר מקורות אנרגיה חליפיים, סבור חסון כי הזינוק הגדול ביותר של התעשייה הישראלית יכול להיעשות דווקא מכיוון האקלים. "לפי בנק אוף אמריקה, יש כרגע 5 טריליון דולר שמחפשים השקעות עולמיות בתחום האקלים, מהם 2 טריליון דולר למחקר ופיתוח, ומעל ל־42 מיליון משרות חדשות בתחומים של כלכלה ירוקה", הוא מציין. "מהצד השני, ישנן 700 חברות ישראליות בתחום".

חמש שנים לאחר שעזב את תפקידו כראש רשות החדשנות - אותה הקים על מנת להנגיש את מוסד המדען הראשי שחנה קודם לכן במשרד הכלכלה ליותר משרדי ממשלה - חסון ממשיך להישמע ולהתנהג כמו שר או מנכ"ל משרד ממשלתי. מי ששומע את תוכן דבריו עשוי לחשוד שהוא חבר במשרד החוץ, הכלכלה או המדע.

ואכן, במסגרת מה שהוא מכנה כ"דיפלומטיית חדשנות", העמותה שבראשותו הייתה הראשונה להתוות קשרים כלכליים בנושאי טכנולוגיה וחדשנות עם מרוקו ואיחוד האמירויות - והיא נכון להיום סלע יציב בנוף שבו הממשלה מתחלפת חדשות לבקרים, ומחזיקה בידע והיכרות עם ענף ההייטק הישראלי. "ישבתי לא מזמן עם שר החוץ המרוקאי נאסר בוריטה, ושמעתי ממנו בדיוק מה שחושבים עלינו במקומות רבים: היכולת שלנו כגוף לא־ממשלתי ולא־פוליטי הוא כזה ששורד מערכות בחירות, ושאינו מזוהה עם הממשלות המכהנות. אנחנו בונים כאן רובד בילטרלי שהוא מעבר לעבודה הדיפלומטית. בוא נניח שיש מתיחות ביטחונית, שבדרך כלל קורית, יש כאן רצף עבודה ששורד. מה גם שאנחנו פעילים גם באזורים שבהם לישראל אין דווקא יחסים ישירים".

"ביזור ההייטק הישראלי הופך אותו לעמיד יותר"

חסון מדבר כמו דיפלומט ומחזיק בעמדות אופטימיות לגבי הכלכלה הישראלית. אולם, התורם הגדול שלו - פול סינגר, בעלי קרן הגידור אליוט מנג'מנט, בחר לדבר בלשון פחות זהירה. קרן אליוט שבבעלותו, אשר מנהלת נכסים בהיקף 56 מיליארד דולר, שחררה רק לפני שבועיים אזהרה כי תנאים פיננסיים קיצוניים בצד ריביות עולות יביאו את הכלכלה העולמית להיפר־אינפלציה - כזו שעלולה להוביל לקריסה חברתית ולמשבר הפיננסי החמור ביותר מאז מלחמת העולם השנייה, לא פחות. "אני חושב כי דווקא קוטנו של ההייטק הישראלי בקנה מידה עולמי, לצד הביזור שלו בתחומי הליבה שלו, הופכים אותו אמנם ללא חסין מפני איומים - אבל לדי עמיד לרוב התופעות הללו", מנסה חסון להרגיע.

סינגר היה התורם הראשון לעמותה, אך ברבות השנים הצטרפו אליו תורמים נוספים שמשקיעים יחד כמה עשרות מיליוני שקלים בשנה בעמותה, שכבר מעסיקה כיום יותר מ־120 עובדים ומחזיקה במשרדים יוקרתיים בלב תל אביב. בשנת 2020, למשל, גייסה סטארט־אפ ניישן סנטרל 67.3 מיליון שקל משורה של קרנות בנוסף לזו של סינגר כמו, למשל, אלו של ויליאם דוידסון, משפחת רוטשילד, סילבן אדמס, מרגרט ודן לואב וקרן שוסטרמן־ישראל.

"מבחינת נתונים פיננסים ושווי, אין ספק שהייתה בועה ב־2021 - זה היה ברור לי בזמן אמת. לכן היום אנחנו מגלים שהשנה החריגה איננה 2022, אלא השנה שעברה", אומר חסון. "בכל מה שקשור לשווי ומכפילים, השוק עלה גבוה מדי, והתיקון שקרה הוא לאו דווקא דבר שלילי. אני בתעשיית ההון סיכון כבר משנת 2000 - אז עבדתי בקרן ג'מיני, והייתה לנו שנה של רכיבה חלומית על הגל, כולנו נחשבנו לגאונים כיוון שכל דבר שעשינו הצליח והכל היה נפלא - עד שהבועה התפוצצה. לאחר מכן הגיעה התפוצצות הבועה של 2008, וכך הלאה. מה שמבדיל אותנו ממשברים קודמים הוא העובדה שההייטק הישראלי מגיע למשבר כשלא אכפת לו רק מהשוק הפיננסי, אלא גם מהריאלי. יש כאן חברות שמייצרות הכנסות משמעותיות, ומעניין אותנו מה קורה בשווקים עצמם, לא רק בשווקים הפיננסיים".

היה כאן כשל ללא ספק, אבל בלי שנדע מי אשם בו אולי אנחנו נידונים לחזור עליו?
"המצב בישראל הוא שיקוף של המגמות העולמיות: הביקוש הגדול לטכנולוגיה, האצה בהטמעה של כל דבר טכנולוגי. זה ברור שנכנסו לכאן משקיעים גלובליים סופר חזקים ואגרסיביים שהשקיעו בישראל הרבה מאוד ומהר מאוד. משקיעים הסתובבו עם פנקס צ'קים ואמרו ליזמים 'תרשמו את המספר: כמה אתם רוצים ובאיזה שווי'. אתה דורש יותר מדי מיזם הייטק שלא לקבל את ההצעה ושיגיד 'אני מצטער, אני אתנהל בצורה אחראית'. שים בצד את עניין השווי, ההצטיידות של החברות במזומנים עוזרת להם מאוד היום. המבחן בין יזם טוב ליזם פחות טוב לא היה בגיוס הון, אלא בשאלה עד כמה השתמשו במזומנים והאם בזבזו אותם.

ומה עם האחריות של קרנות ההון סיכון המקומיות. יש סיפורים מסמרי שיער על ניפוח שווי של חברות.
"זה כמו לבקש מנגיד בנק ישראל לאזן את סביבת הריבית העולמית, הוא שחקן קטן. נכון שהיו כאן קרנות זרות שבאו לכאן עם פנקסי צ'קים ודחפו כסף, ושעליית המכפילים זלגה גם לחברות המאוד צעירות - ראית עסקאות סיד לא הגיוניות בגודל שלהן, בשווי ובמהירות שבה הן קרו. חוסר ההיגיון היה גם באי הוודאות הגלומה בהן. אולי היו צוותים חזקים, אבל לא היה ברור מה הם עושים. התופעה הזו נעלמה מהר מאוד".

"לא נכון לערער את תפיסות העולם החרדיות"

תוצאות הבחירות עוררו את שאלת לימודי הליבה. האם השארת המצב הקיים, לפיו קבוצה באוכלוסייה לא לומדת לימודי ליבה, היא דבר שניתן לקבל אותו?
"הקשר בין לימודי ליבה, אנגלית, מתמטיקה ומדעים ליכולת השתלבות בתעשייה היא מוכחת. יש לנו אינטרס כמדינה וכפרטים לספק את הכישורים לכמה שיותר אנשים. הוויכוח לא צריך להיות כרוך בערעור תפיסות העולם החרדיות. מה הדרך הנכונה לעשות זאת? אני לא בטוח שזה דבר שאפשר לעשות בכפייה, כי שם הדינמיקות הקהילתיות המורכבות. אני הייתי רוצה לדבר על מודלים של שילוב".

גם ההכשרות הממשלתיות להייטק לא מניבות תוצאות. החברות הפרטיות נוקטות יוזמות משלהן כדי לא להסתמך רק על מערכת החינוך.
"צריך לומר שדבר גדול קרה והוא שלראשונה בממשלה קיימת מודעות לבעיה. הבינו שם שיש אתגר לאומי שדורש תקציבים ופעילות בין משרדית. אבל אם אנחנו מסתכלים על הרקורד של התכניות שהתקיימו עד היום הוא מאוד לא מוצלח. למשל, במונחים של סדרי גודל, לא ראינו מספרים גדולים של בוגרים. זה לא ייחודי כמובן לממשלה היוצאת: פעמים רבות הבעיה היא בלהנגיש את התכניות האלה למודעות של החברות בתעשייה, ולאפיין אותן כך שלא יחנקו אותן בבירוקרטיה.

"יש לא מעט חברות שמוותרות מראש על הפרויקט בגלל מחויבויות בירוקרטיות. ויש גם בעיה של ריבוי שחקנים בהכשרות במקצועיות. הממשלה עושה צעדים טובים בניסיון לכנס תחת זרוע העבודה, אבל היסטורית מפת הגורמים הממשלתיים שמתעסקת בהכשרות מקצועיות היא קטסטרופה - עשרות גופים שונים ומשונים שפרוסים במשרדים שונים, זרועות ותמרוצים שונים, למרות שסך הכל התהליך הוא לכיוון החיובי".

מה צריך להיות הפתרון לכך?
"זה חייב להתחיל בתעשייה הקולטת - בסוף זהו מבחן ההשמה ולא ההכשרה. אפשר להכשיר עשרות אלפי אנשים שלא יהיו מתאימים לתעשייה ואז רק יצרנו תסכול, הדבר האחרון הוא הלכתי ולמדתי ולא יצא מזה כלום ואת זה הממשלה הבינה טוב. והרבה מהמבחנים והתבחינים שהיא קבעה להם הוא של השמה. ההכשרה שהם עוברים חייבת להתכתב עם התעשייה.

"אנחנו, למשל, השקנו תכנית משלנו בשם Talent Finder לקידום השמה של ג'וניורים - בוגרי לימודים ללא נסיון תעסוקתי - בשילוב חברות טכנולוגיות גדולות. כגוף לא ממשלתי יש לנו הרבה יותר דרגות חופש - אנחנו יכולים לצאת לדרך ולתקן תוך כדי תנועה. דפוס למידה ושינוי שלגוף ממשלתי קשה הרבה יותר לעשות".

שרת החדשנות היוצאת, אורית פרקש הכהן, העלתה מאוד למודעות את הצורך בתכניות ממשלתיות בין משרדיות לתחום.
"הממשלה עשתה התקדמות יפה, ושרת הכלכלה ומשרד ראש הממשלה מבינים את האתגר הזה ומקצים לו משאבים, אבל כשאתה מסתכל על ההוצאה לפועל של התוכניות האלה, ולא רק שלהם, הציון שהממשלה מקבלת הוא לא גבוה. יש קושי מובנה בעבודה בין משרדית וקושי מובנה בעבודה עם הסקטור הפרטי. יש דרך ארוכה לעשות ועוד לא דיברנו על כך שהבחירות נערכות לעיתים קרובות מדי, עם שנים ללא תקציב. מה לעשות שבעולם של הון אנושי - ממשלה היא שחקן מפתח?".

העזרה של שמחון, הדחיפה של דרעי

הקדנציה האחרונה של פרקש-הכהן במשרד החדשנות הצליחה גם לעורר סערה פוליטית קטנה, עם החלטתה להכפיף את רשות החדשנות - אותו גלגול של משרד המדען הראשי שביצע אבי חסון בעשור הקודם - למשרד החדשנות בראשותה, מתוך תפיסה כי שר מתווה מדיניות אותו מיישמת רושת הכפופה לה. ההחלטה זכתה להתנגדות ברשות החדשנות אך המהלך יצא לפועל והושלם בקיץ האחרון. חסון מספר כי לא לכך התכוון כאשר הקים את הרשות, שעוסקת לא רק במתן תקציבים לחברות סטארט-אפ אלא גם בקידום מדיניות טכנולוגיה בשלל משרדי הממשלה. "כאשר הקמנו את רשות החדשנות, המטרה היתה ליצור גוף בעל יכלות ביצוע יוצאות דופן במגזר הממשלתי, עם גמישות וחדשנות ועם יכולת להביא את האנשים הכי טובים ולהשיק את התכניות הכי חדשות. להיות נסיינים, לתקן מהר - ובהבט הזה היה צריך להרחיק אותה מהממשלה".

"המטרה לא היתה לנתק מהממשלה אלא לקרב אותה לממשלה ובחקיקה היה לראש הרשות מעמד מול כל הממשלה. אני רציתי לראות, למשל, פעילות רבה עם משרד התחבורה או איכות הסביבה על פיילוטים. רציתי לעבוד עם משרדים אחרים ולקדם את מדיניות שלהם בזכות היכולות יוצאות הדופן של הארגון ושל תעשיית הטכנולוגיה. וכשאתה מכווץ אותה במשרד המדע שאיננו חזק מסורתית זה לא מסייע", אומר חסון.

"שים לב שלא הקמנו את רשות המו"פ, אלא את רשות החדשנות - וזו לא סתם סמנטיקה", הוא ממשיך. "האתגרים הגדולים של המדינה הם לאו דווקא בהייטק, אלא בסקטורים שונים בכלכלה ובשימוש במנופים שונים. היתה הבנה שהדרך להפנות עוד תקציבים לחדשנות והייטק היא לאו דווקא בהגדלת תקציב הרשות אלא בעבודה עם כלל המשרדים הממשלתיים והפניית תקציבים שלהם לנושאי חדשנות. לשם כך, הרשות היתה חייבת להיות גוף על משרדי שיודע לעבוד עם כולם ובמקום הזה היה חשוב שהיא לא תהיה פוליטית. כמובן שעבדתי עם שרים לאורך כל הדרך: ועבדתי עם שבעה שרים שונים ולכולם היה מה להגיד ולכולם היתה מדיניות. פואד, שלום שמחון, אריה דרעי, בנט, נתניהו לחצי שנה, כחלון ואלי כהן".

עם מי מהם היה לך שיתוף פעולה פורה?
"מכל אחד למדתי. שלום שמחון למשל, לא הגיע מההייטק, ועבדנו טוב ביחד - הוא לימד אותי המון על פוליטיקה והקנה לי ידע שעזר לי מאוד בהמשך הדרך. הוא עזר לי להבין את מארג האינטרסים הפוליטיים ולדעת מה מניע כל אחד. אריה דרעי היה זה שבזכותו הוקמה הרשות - הוא בא לועדת הכספים ודיבר על כמה הדבר חשוב וזה ייאמר לזכותו. היתה לו, כמו גם לאחרים, את ההבנה שהנושא הוא חשוב מכדי לנסות להתערב בו. ראית את זה בזרוע העבודה שעברה בין כל כך הרבה משרדים בשנים האחרונות: כשאתה מעביר עובדים ממשרד למשרד יש לכך מחיר. בחיכוך שנוצר בין העובדים, בועדי העובדים. יש ערך ליציבות בעולם הממשלתי".

בוא נדבר על הפיל שבחדר. סטארט-אפ ניישן סנטרל היא בסופו של דבר עמותה. יש גבול למה שאתם יכולים לקדם כמלכ"ר.
"לא רק שהעבודה שמדובר במלכ״ר היא איננה מגבלה אלא זה אחד מכלי העבודה החזקים. אז נכון שאין חיה כזו בעולם, אבל זו פריבילגיה אדירה. כשאני יושב עם מנכ״ל נסטלה או עם שר החוץ של מרוקו, אם עם מנכ"ל רשות החדשנות או סמנכ״ל בגונג. העבודה שאנחנו ממומנים 100% מפילנתרופיה, לא גובים כסף מממשלות זרות או מהסטארואפים היא מקור כח אדיר , והיא יוצרת לנו נייטרליות מוחלטת ושיח ברמת אמון גבוהה.

"העובדה שיש לנו יכולת להביא סביב שולחן אחד ארבעה משרדי ממשלה שונים ונציג של התעשייה נובעת בין השאר מהפוזיציה שלנו וזו פריבילגיה אדירה. הוראות ההפעלה שאני מקבל בסופו של דבר מהדריקטוריון שלי הם די כלליים: ישראל חזקה וההבנה שזה אומר כלכלה חזקה שמייצרת חדשנות וטכנולוגיה ומחוברת בזכות כך לעולם וזהו, אין כאן מעבר לזה. היכן זה מקשה? זה מטיל עלינו את העול להתנהל כחברה עסקית: להוציא נהלים של התנהלות מקצועית, להתנהל יעילות, למדוד תהליכים ותוצרים, להביא את האנשים הכי טובים. אנחנו מתנהלים כארגון עסקי, יש לנו לקוחות, מוצרים, תוכנת ניהול לקוחות, מטרות רבעוניות".

המטרות שלכם השתנו. הוקמתם כדי למשוך משקיעים מהעולם לישראל. היום אתם עוסקים בשילוב אוכלוסיות בהייטק ובדיפלומטיה.
"מטרת העל לא השתנתה - אבל קרו הרבה דברים חדשים. אני מכנה את זה "לייבא בעיות", למה הכוונה? פיתחנו יכולת לדבר עם חברות זרות ועם ממשלים, להבין את הבעיות שלהן ולחשוף אותן לאקוסיסטים המתאים להן בישראל שעשוי לספק להן פתרון. לא מזמן דיברנו עם יצרנית התרופות השוויצרית רוש, שחיפשה פתרון גילוי מוקדם לאלצהיימר.

"קיבלנו מהשוק הישראלי 40 פתרונות מהם שלושה נבחנים כעת בפיילוט. אבל המטרות משתנות בהתאם ליכולת שלנו לעזור. בניגוד לחברה מסחרית שזזה עד שהיא מוצאת משהו שעובד לה ואז משכפלת אותו, אנחנו עובדים הפוך: ברגע שאנחנו מצליחים עם פרויקט אנחנו זזים הצידה ונותנים אותו לחברה מסחרית, וממשיכים הלאה לאתגר הבא".

אבי חסון

אישי: בן 52, נשוי ואב לשלושה. מתגורר במודיעין. רעייתו, אפרת פינק, היא שופטת בבית המשפט המחוזי מרכז
מקצועי: בוגר תואר ראשון בכלכלה ומזרחנות ותואר שני במנהל עסקים מאוניברסיטת תל אביב. כיהן כמדען הראשי וראש רשות החדשנות בין השנים 2011־2017. קודם לכן, שימש כשותף מנהל בקרן ההון סיכון ג'מיני
עוד משהו: גדל בוונצואלה לפני ימי הוגו צ'אווס. אוהד הפועל חולון מילדות