אל תצילו את חברות הזומבים: תנו לשוק לעשות את שלו

הכותב הוא מנכ"ל לוסיד קפיטל המנהלת קרנות גידור להשקעות בטכנולוגיה ועמית מחקר ב־SNPI, מכון המחקר של סטארט־אפ ניישן סנטרל

דוח של מכון SNPI (הח"מ, עמית מחקר של המכון) הראה כי בין 2017-2021 חלה ירידה שנתית ממוצעת של 11% במספר הסטארט־אפים שנפתחו בישראל. על פניו נתון מפתיע, שכן מדובר היה בתקופה הטובה ביותר לתעשיית הטק מבחינת שווי הגיוסים והאקזיטים.

בינתיים תעשיית הטק בארץ ובעולם הולכת לקראת השנה הקשה ביותר שלה מאז 2001, והאופן שבו משקיעים מודדים ומעריכים את שווי חברות התוכנה השתנה. "מדד הבועה" (מכפיל מכירות 12 חודשים קדימה של כ־100 חברות SaaS), שמודד את שווי החברות, נוגע בשפל של עשור, ו-ול סטריט אינה מוכנה יותר לשלם על "קצב צמיחת מכירות".

החברות האלה, שקיבלו פטור מעקרונות בסיס של עסקים כמו רווחיות והחזר השקעה, עוברות ויעברו תהליך כואב וארוך של צמצום הוצאות ופיטורי עובדים. 

לאור המשבר המתרחב וגלי הפיטורים שילכו ויתעצמו בחודשים הקרובים, הנטייה הראשונה כשקוראים את המחקר היא כמובן ללכת למדינה ולבקש "לתמוך בתעשיית הטק" ולעזור "לקטר" למשוך קדימה.

לתת לזומבים ליפול

אבל כשצוללים לעומק,  החוקרים של SNPI מציינים כי דווקא הגאות בתחום, שהתבטאה בעליות שכר ניכרות, היא אחד הגורמים לירידה במספר הסטארט־אפים. לשכר יש השפעה כפולה: הראשונה על העלות האלטרנטיבית של יזם פוטנציאלי לנטוש עבודה נוחה עם כל הפינוקים, והיא גם מקשה על אלה שעשו זאת לגייס עובדים.

כדי לעודד יצירת סטארט־אפים חדשים וחדשנות אמיתית, אנחנו צריכים לתת לסטארט־אפי הזומביס ליפול או להיצטצמם.

בשנים האחרונות זרמו סכומי כסף אדירים לתעשייה מכל הכיוונים: גיוסי עתק בהון־סיכון, חברות מסרותיות שחיפשו חדשנות, מוסדיים ואפילו משקיעי ריטייל שנכוו קשות דרך פלטפרומות למימון המונים.

מלבד זאת השיקה המדינה על רשויותיה תוכניות סיוע רבות לתעשיית הטק. חלק מהתוכניות האלה היו טובות לזמנן או סייעו למוסדיים לפתח יכולות, אבל חלקן - כמו ההקלות על הנפקת חברות טק בבורסה בישראל - גרמו נזק עצום למשקיעי ריטייל ומוסדיים: רשות ניירות ערך והבורסה אפשרו לעשרות סטארט־אפים כושלים (חלקם, אגב, כבר היו בתהליכי פירוק ונכנסו לבורסה המקומית רק בזכות ההקלות של רשות ניירות ערך) לגייס כספים, לאחר שאף דולר אחר של משקיעים מקצועיים בתעשיית ההון־סיכון היה מוכן להשקיע בהם.

התוצאה היא לא רק נזק למשקיעים: עודף תוכניות התמיכה יצר, במקום יוניקורנס, שורה של סטארט־אפי זומביס, ששואבים עובדים ומשאבים מסטארט־אפים תחרותיים שגייסו כסף בשוק התחרותי.

דווקא עכשיו, כשחברות הביג טק מקפיאות גיוסים, כשתקציבי ה־IT של הארגונים הגדולים מקוצצים, וכשהפדרל ריזרב מסיים עשור של הדפסות כסף - זה הזמן לתת לאבולוציה של השוק החופשי לעשות את שלו.

לפי הערכות של The Information, במאזני ה־VC יש כ־150 מיליארד דולר שמחכים להשקעות ("אבקה יבשה"- Dry Powder), כלומר, יזמים שיפנימו שהשווי של 2021 לא יחזור על עצמו, לא יתקשו להתגייס.

תעשיית הטק סבלה מעודף סוכר בשנים האחרונות והשמינה. למען הבריאות של התעשייה אנחנו צריכים לראות Down Rounds, צמצומים והתייעלות, כדי לאפשר ליותר סטארט־אפים חדשים לקום ולאלה הקיימים להצליח לעבור לרווחיות ולבנות מודל עסקי בר־קיימא.

לתת לסייקל לעבוד

גם בפרספקטיבה משקית, הפערים העצומים שנוצרו בין עובדי תעשיית הטק (שרובם משלמים אגב מעל מחצית מהכנסותיהם כמס למדינה) לבין שאר העובדים שאין להם קביעות או פנסיה תקציבית, יצרו מציאות לא בריאה בה עובדות סוציאליות ופסיכולוגיות צעירות לא יכולות לממן שכר דירה במרכז הארץ ללא עזרת ההורים.

לסיכום, טוב תעשה המדינה על רשויותיה אם תאפשר לסייקל לעשות את שלו, שכן עודף התמיכות רק פוגע בראש ובראשונה בתעשיית הטק עצמה. צריך למקד את העזרה רק במקומות סלקטיביים מאוד בהם בשוק החופשי לא קיימים מקורות מימון - זה לא המצב בפינטק, סייבר, AI, תוכנות ארגוניות, DevOps ואפילו שבבים, שיחדיו מהווים את רוב האקו־סיסטם בישראל.