ראיון עבודה / צילום: Shutterstock
הכותב הוא רואה חשבון, משפטן ומנכ"ל המועצה הכלכלית לפיתוח החברה הערבית
בעשור האחרון חווה החברה הערבית עלייה מרשימה בשיעור המשכילים ובוגרי מוסדות ההשכלה הגבוהה. אולם, בו בזמן היא חווה אפליה שיטתית סמויה בהעסקתה ובשילובה בחברה, וזאת למרות המגמה הכללית החיובית לשילובה במעגל העבודה. הסיבה ההולכת ורווחת בקרב המעסיקים לדחיית המועמדים הערביים היא בהיותם "אוברקוואליפייד", או בשפה פשוטה - בעלי הכשרת יתר. אבל האמת היא, שדחיית המועמדים נובעת מהיותם ערבים ותו לא.
אין ספק כי חברה אידאלית אמורה להיות תחרותית בה המועמד הטוב ביותר הוא זה שסיכוייו להתקבל לעבודה גבוהים ביותר, ללא הבדלי גזע, דת ומין. למרבה הצער כשמדובר במועמד ערבי, ההיסטוריה מלמדת כי סיכויי היקלטותו בשוק העבודה הישראלי, וליתר דיוק היהודי, גדלו רק ככל שהוא הוכיח שיכולתו עולה פי כמה וכמה על יכולתו של מועמד יהודי המתמודד על התפקיד.
צמיחה מרשימה
לפי נתוני המועצה להשכלה גבוהה, מספר הסטודנטים הערבים במוסדות להשכלה גבוהה גדל משמעותית בעשור האחרון, כך ששיעורם מסך הלומדים במוסדות להשכלה גבוהה צמח מ־9.2% בשנת 2010 לשיעור של 17.2% ב־2020 שמתקרב לשיעורם באוכלוסיית המדינה - כ־21%. איכות המועמד הערבי לא מתבטאת רק במספרם במוסדות להשכלה גבוהה, אלא גם בשיעור הבוגרים לתואר שני ושלישי. שיעור בוגרי תואר שני גדל מ־6.5% ב־2010 ל־16% ב־2020, ומספר בוגרי תואר שלישי זינק בכ־133% בעשור.
העלייה במספר הבוגרים הערבים בעלי הכישרונות התחרותיים, איננה מלווה בשינוי משמעותי אצל המעסיק היהודי. להפך, לא פעם נתקלים מועמדים ערבים בסירובם של מעסיקים יהודים אפילו לראיין אותם, והכול בטענה שמדובר במועמד "אוברקוואליפייד".
תופעת האוברקוואליפייד בקרב מועמדים ערבים היא תוצר של אפליה רבת־שנים, אשר אותה סבל כל מועמד ערבי שחשב כי הוא שווה במדינה דמוקרטית המגדירה את עצמה לפי לאומיות הרוב. כך שזה לא מקרי כי הגידול בשיעור המשכילים והאקדמאים הוא תוצר של האפליה עצמה בה המועמד הערבי ראה כי השכלתו היא הנשק היחידי שיכול להתמודד איתה מול האפליה.
בחברה אידאלית ומתוקנת, העסקתם של הבוגרים מקרב האוכלוסייה הערבית הייתה אמורה להיות יעד לאומי, וקל וחומר כשמדובר במועמד שהוא "אוברקוואליפייד". ארגון העובד משיקולים עסקיים ולא ממניעים לאומניים ואתניים, רואה במועמדים אלה נכס ויתרון יחסי שיש בו למנף את הארגון. אך מרבית המעסיקים היהודיים עושים את כל שביכולתם במקרה הטוב להסתפק ולהצטייר כמי שמעסיקים ערבים, אבל בפועל חוסמים אותם ואת יכולת הקידום שלהם. לא זו אף זו, המעסיק היהודי הסתפק בהעסקת קבוצה מצומצמת של בוגרים מקרב החברה הערבית שאותם הציג לרוב בחזית התקשורתית, והכול כדי לזכות ב"תו ירוק" ולהצטייר שהוא מעסיק ערבים.
עליית המדרגה בדחייתם של מועמדים מוכשרים ואי שילובם בשוק העבודה, איננה אלא עליית מדרגה בגזענות הסמויה ובאפליה על רקע לאומני. מדובר בהתנהלות הממוקדת לייבוש המוח הערבי ולהדרתו.
הוספת שמן למדורה
חסם האוברקוואליפייד, הוא בגדר הוספת שמן למדורה הבוערת בה הערבי חי בתחושת ניכור והדרה. אני מזכיר למעסיק היהודי כי ד"ר סאמר חאג' יחיא (יו"ר בנק לאומי), פרופ' חוסאם חאייק (דיקן לימודי הסמכה, הטכניון), וג'וני סרוג'י (סגן יו"ר אינטל העולמית), הם כולם אוברקוואליפיידים שתרומתם לארגונים בהם מועסקים ולמדינה היא אדירה. השוני הוא בהזדמנות השווה שקיבלו מהמעסיקים שראו בהם שווים בין שווים ולא כסכנה לאומית. עתיד המדינה הוא בידיכם כי אתם יכולים לשנות את תחושת הניכור וההדרה של החברה הערבית, ולהוביל אותנו למדינה נאורה, סובלנית ושוויונית.