ח"כ משה גפני, יו"ר ועדת הכספים / צילום: איל יצהר
הכותבת היא סגנית נשיא (בדימוס) של בית המשפט המחוזי בתל אביב, מרצה באוניברסיטת בר־אילן
לח"כ משה גפני יש רעיון להצעת חוק שתקפיא את הריבית על המשכנתאות של רוכשי דירת מגורים ראשונה. כלומר, למרות שיהיו עליות ריבית, ובעקבות זאת גם בחוזה שהרוכשים חתמו עם הבנק, הם יהיו פטורים מתשלום תוספת הריבית. הוא נימק זאת בכך שתשלום עלויות הריבית משפיע על זוגות צעירים ובעלי מעמד סוציו־כלכלי נמוך.
בנק אינו מוסד פילנתרופי. הוא רשאי לתת הלוואה תמורת ביטחונות, שזו המשכנתה, ותמורת רווח, שזו הריבית. ההצעה של גפני מתייחסת רק למתן הקפאה/פטור לריבית משתנה, שמושפעת מעליות הריבית.
במילים אחרות, הצעתו של גפני תהפוך את הריבית המשתנה לקבועה מתאריך מסוים.
● גפני בוועדת הכספים: "הצעת החוק הראשונה תהיה: כשהריבית עולה, ריביות המשכנתאות לא יעלו"
● הנגיד עונה לגפני בנושא הריבית במשכנתאות: "מי שמנסה למצוא פתרונות פלא יפגע בשכבות החלשות"
● ההצעה של גפני להקפיא את הריבית על המשכנתאות משאירה מאחור את ההיגיון הכלכלי | פרשנות
התרגום המשפטי והמוסרי של הצעה לא שקולה זו הוא: התערבות ושינוי דיני החוזים ויצירת שני סוגי לקוחות - לקוח שקול וזהיר שחתם על חוזה עם ריבית קבועה, שלגביו יחול הדין הקיים; ולקוח אוהב סיכון, שחתם על הסכם עם ריבית משתנה - המדינה תעזור לו, תתערב בחוזה בינו לבנק ותיתן לו פטור מתשלום הריבית שעלתה.
התערבות גסה
הדבר מצריך תיקון חוק החוזים והחרגת המשכנתאות ממנו, או חקיקת חוק חדש. פעולה חקיקתית כזו היא התערבות ביחסים החוזיים בין הבנק ללקוחות.
הבנק לא יוכל לבטל את הסכמי המשכנתה עקב הפרת ההסכם, שכן אז יתגוננו הלקוחות אוהבי סיכון בכך שהחקיקה מגנה עליהם, והם לא חייבים לשלם בגין עליית הריבית. מצד שני, לבנק נגרם נזק, ולכן הוא אמור להיות מפוצה על־ידי המדינה.
קיימת מגמה בפסיקה, שלפיה גם אם התנהגות המינהל נעשתה לטובת הכלל אבל גרמה לפגיעה בפרט, נזקו של הפרט צריך להתחלק בין האזרחים, וזאת על־ידי מתן פיצויים מקופת הציבור. במילים אחרות, בכך שהמדינה תומכת באזרח שהסתכן בלקיחת שיעור ריבית משתנה, המדינה ואזרחיה יצטרכו לפצות את הבנק. זו לא תוצאה צודקת; ואם לדבר על אפליה, זו תוצאה שנותנת בונוס לאדם המסתכן ולא לאדם הזהיר.
לא ייתכן שרצון לעזרה יצור אפליה לא רק בין נוטלי המשכנתאות, אלא גם בינם לבין שכבות אוכלוסייה נזקקות אחרות. יש שכבות חלשות שאינן מטופלות כראוי. חקיקה מטיבה לענייני משכנתה ראשונה תייצר את מראית פני האפליה. ממשלה שמתערבת בחוזים גורמת ליצירת אפליה בין מגזרים חלשים.
העמקת האפליה
עכשיו, משהוטל ספק בכך שעל הממשל להתנהג בסבירות, וקיים זרם "ממלכתי חדש" המחזיק בדעה שיש לבטל את עילת הסבירות, כיצד תוסבר הבחירה הזאת? או שמא היועצים המשפטיים החדשים, שמונו/ימונו למשרות אמון, יתנו חוות־דעת שהממשל צריך למשול ולא לתת הסברים?
הסיבה לבחירת משכנתה כיעד למתן הטבות לא ידועה, לא מוסברת כראוי, חוטאת למראית פני הצדק וגורמת להעמקת האפליה בטיפול בשכבות נזקקות.
התערבות מדינה בדיני חוזים פרטיים לא נעשית במדינה מתוקנת, גם אין סיבה לתת תמריץ ללווה נוטל הסיכונים. התנהלות כזו לא תתחמק מהעין הבינלאומית, והיא עלולה להשפיע על חוזים קיימים ולמנוע או לפגוע בהתקשרויות כלכליות עתידיות.
בחקיקה מעין זו, מעבר לפגיעה בדיני החוזים, יש פגיעה בסמכויות נגיד בנק ישראל והמפקח על הבנקים, שלהם סמכויות לנהל את המדיניות המוניטרית. חקיקה כזו מתערבת בשיקוליהם ופוגעת בלגיטימיות שלהם לבצע את תפקידם.
האפשרויות שקיימות בפניהם הן לבטל את מתן המשכנתאות, שזה צעד דרסטי ופוגע בשכבות חלשות; לקבוע סוג של ריבית שבו ישוקללו סיכונים של התערבות ממשלה; ולצמצם את גובה המשכנתאות.