מה משמעות העברת היחידה לתוכניות חיצוניות לאבי מעוז? בדקנו משלוש זוויות

הממשלה המתרקמת הביאה להרבה מאוד מחאות וזעקות שבר. אחת רצינית קמה על הדברים שהובטחו לסגן השר המיועד אבי מעוז, שבין השאר צפוי לקבל את היחידה לתוכניות חיצוניות וקידום שותפויות של משרד החינוך. מדובר ביחידה האחראית על תוכניות ההעשרה של בתי הספר, מה שמביא לחשש שמעוז ישתמש בה כדי לאסור על תוכניות שונות שחשובות לציבור החילוני-ליברלי. בממשלה היוצאת וברשויות מוניציפליות רבות כבר יצאו נגד ההחלטה והבטיחו להילחם בהשלכותיה. אבל מה זו בעצם היחידה הזו? אילו תוכניות יש בה היום? ומה הרשויות המקומיות יכולות לעשות נגדה? ניסינו לעשות קצת סדר בדברים.

היחידה הזו אחראית על כל מערכי השיעור החיצוניים לתוכנית הלימודים המוגדרת של משרד החינוך, כלומר שיעורי העשרה, סדנאות, וכו'. בתי הספר השונים מקבלים תקציב ייעודי (שמשתנה מבי"ס לבי"ס בהתאם לקריטריונים שונים) כחלק מתוכנית גפ"ן (גמישות פדגוגית ניהולית), שנועד בין השאר גם להביא תוכניות העשרה שכאלה. מאגר התוכניות של היחידה מורכב משלושה מסלולים: ירוק - תוכניות שעברו בדיקה מנהלית ופדגוגית, וניתן להשתמש בהן בתקציב גפ"ן; כחול - תוכניות שלא עברו את הבדיקה אך לא נמצאה מניעה לשלבן, אך ביה"ס יצטרך למצוא מקור מימון אחר; וסגול - תוכניות שמופעלות ע"י משרד החינוך. לפי הפרסומים מעוז יקבל סמכויות להוציא מהמאגר תוכניות שלא יהיו לרוחו, אבל ייתכן שיהיה צורך בשינויי חקיקה לפני כן. אבל מתנגדיו של מעוז, בכל מקרה, כבר נכנסו לכוננות.

תוכניות במימון זר?

למה היחידה הזו כ"כ חשובה למעוז? לשמחתנו הוא טרח להסביר בריאיון לקשת 12: "במשרד החינוך ישנן 3,400 תוכניות לימודים, 3,000 מתוכן נכתבו על ידי עמותות פרטיות שממומנות על ידי קרנות זרות ועל ידי מדינות זרות". על כך הוסיף: "משרד החינוך שלנו פועל על פי אג'נדה שהיא זרה למדינה יהודית". האם אכן כך?

פנינו למעוז וניסינו להבין לאילו תוכניות, עמותות או מדינות התכוון, והוא הבטיח שיחזור אלינו עם תשובה, אך זו בוששה להגיע. אבל מאגר התוכניות הוא שקוף, כך שיכולנו לשלוף מעט נתונים בעצמנו. המספרים שהגענו אליהם הם מעט שונים: ישנן מעל 23 אלף תוכניות העשרה של היחידה המוצעות לבתי הספר, 7,410 מתוכן (פחות משליש) מקורן במגזר השלישי, כלומר עמותות פרטיות כהגדרתו של מעוז. השאר פותחו ומוצעות לבתי הספר על ידי חברות או אנשים במגזר העסקי הישראלי או המגזר הציבורי, כלומר רשויות מקומיות וכדומה.

החלטנו לבדוק את אותן התוכניות המאורגנות על ידי עמותות וגופים חיצוניים. במאגר ניתן לברור את התוכניות על פי הנושאים בהם הן עוסקות, לאילו כיתות הן מיועדות, לאיזה סוג חינוך (ממלכתי, ממלכתי-דתי או חרדי), ועוד ועוד. גם לפי מיון כזה, קשה לראות איך הגיע מעוז למספרים בהם נקב. תוכניות בנושא "שוויון בין המינים", לדוגמא, שאולי עלולות להיתפס בעיני מצביעי נעם כ"אג'נדה שהיא זרה למדינה היהודית", מונות 341, אך רק 88 מהן פותחו על ידי עמותות, והשאר על ידי חברות או המגזר הציבורי. מבדיקה מדגמית לא מצאנו ביניהן עמותות המקבלות תרומות ממדינות או ישויות זרות, אך יתכן בהחלט שיש כאלו. כן מצאנו עמותות וארגונים ישראלים המקדמים תלמידות ללימודי הייטק, או מציעים סדנאות בנושא הטרדות מיניות, פמיניזם, גיל ההתבגרות ועוד.

חיפוש תחת נושאים שיש מי שחושש שהם לא עולים בקנה אחד עם הקו של מעוז, כמו "זכויות אדם", "חוק ומשפט", או "תרבות נוצרית" (הנושאים מוגבלים למה שמציע מנוע החיפוש של המאגר), העלה תמונה דומה: ישנן כמה מאות תוכניות מוצעות שתפקידן להעשיר את התלמידים בתחומים כמו זכויות מיעוטים ונכים, מאבק בגזענות, בריונות ברשת ועוד, רובן לא דרך עמותות ולא ממומנות על ידי מדינות זרות.

כדאי אולי לציין שנושאים אחרים שדווקא כן תואמים את האידיאולוגיה של מעוז מהווים נתח משמעותי ממאגר תוכניות ההעשרה לילדים, ושם גם ניתן למצוא בקלות עמותות במימון זר. למשל, המכון ללימוד, מחקר ובניין המקדש, שכמעט חצי מתקציבו מקורו בחו"ל, מציע סדנה לילדים על מנהג הקטורת בבית המקדש, או עמותת נועם ישראל לקירוב לבבות בעם שמקיימת מפגשים וסדנאות לקירוב לתורה. בסה"כ מצאנו כ-2,300 תוכניות שעוסקות בפרשת השבוע, תלמוד, תרבות יהודית, תושב"ע ונושאים דומים, 1,180 מתוכן מופעלות על ידי עמותות פרטיות וכמעט כולן מיועדות גם לתלמידי החינוך הממלכתי.

מה כוחן של העיריות?

יש מי שכבר הבטיחו להשיב מלחמה לכל ניסיון של מעוז לעצב את המערכת בדמותו: ראשי הרשויות. "למוסדות החינוך של גבעתיים, בתי הספר וגנים, לא תיכנס ולו גם תוכנית אחת לפני שתעבור אישור של מינהל החינוך שלנו", הבהיר ראש עיריית גבעתיים רן קוניק. ראש עיריית רמת גן כרמל שאמה הכהן אף הרחיק לכת וצייץ: "על כל שעת לימוד של ליברליות, הכלה ושוויון שהממשלה תקצץ, רמת גן תקצה שעתיים באותם הנושאים". אבל מה באמת העיריות יכולות לעשות?

פרופ' יזהר אופלטקה מביה"ס לחינוך באוניברסיטת ת"א, שגם החזיק בתיק החינוך בעיריית גבעתיים במשך מספר שנים, אומר שתכנים חדשים לא יהיו הבעיה. "בית ספר לא מחויב להכניס אף תוכנית. גם אם מנהל רוצה להכניס תוכנית הוא צריך אישור של הנהגת ההורים". כלומר, קוניק או כל ראש עיר אחר אכן יוכלו לחסום תוכניות שלשיטתם לא מסתדרות עם רוח העיר. אם כן, היכן הבעיה? "החשש הוא לא מכפייה של תוכניות, כי אי אפשר לכפות על אף בית ספר תוכנית", מסביר אופלטקה, "אלא מביטול של תוכניות שביה"ס רוצה". העיריות למעשה מציעות להקצות מתקציב החינוך שלהן עבור תוכניות שלא יזכו יותר לתקצוב של משרד החינוך.

האם העיריות רשאיות לעשות את זה? לפי החוק היבש, התשובה היא לא. חוזר מנכ"ל שיצא ביוני האחרון קובע: "אסור לשלב במוסדות חינוך תוכניות ומענים שאינם רשומים במאגר". גם בגרסאות קודמות של החוזר ההוראה נמצאת. "לפי חוזר מנכ"ל ההתנגדות הזו וההבטחה למימון לא יעזרו", אומרת פרופ' לטם פרי-חזן, חוקרת משפט וחינוך מהחוג למנהיגות ומדיניות בחינוך באוניברסיטת חיפה.

אבל לא הכל מסתכם בחוק היבש. "האם מישהו יגיד לרשות מקומית שהיא לא רשאית להפעיל תוכנית כי היא לא במאגר של אבי מעוז? לא נראה לי", אומרת פרי-חזן. גם פרופ' אופלטקה לא משוכנע שהחוק היבש הוא חזות הכל: "חלוקת הסמכויות בחינוך בין משרד החינוך לרשויות המקומיות היא משהו שאף פעם לא הוסדר. בפועל, יש לרשות המקומית המון השפעה על הפדגוגיה. כבר היום העיריות מכניסות תוכניות לבתי הספר, גם אם זה בשיתוף עם הפיקוח".

כמובן, ישנה שאלה באיזה היקף הדברים ייעשו ולמשך כמה זמן. "הבעיה היא בבתי הספר בפריפריה, שזקוקים לכל שקל ועלולים להתפתות לתוכניות שונות תמורת תקציבים", אומר אופלטקה. "המבחן של הרשויות המקומיות יהיה בעוד שנה, האם הן ימשיכו לממן תוכניות או שייקחו ממשרד החינוך תוכניות אחרות", מוסיפה פרי-חזן.

יש חסינות לממלכתי-דתי?

האם כל בתי הספר מושפעים באותה מידה? ישנה טענה שמקבילה חילונית של מעוז לא הייתה יכולה לעשות לממלכתי-דתי את מה שמעוז עשוי לעשות לבתי הספר הממלכתיים. כששר האוצר המיועד בצלאל סמוטריץ' הגן בכאן ב' על המינוי של מעוז, המגיש אסף ליברמן האשים אותו שכמי ששולח את ילדיו לחינוך הממלכתי-דתי, סמוטריץ' זוכה לפריווילגיות: "שם יש את מועצת החמ"ד שיש לה חסינות ממה שקורה במשרד החינוך". סמוטריץ' לא נשאר חייב: "אתה טועה, ואנחנו חשופים לכל התכנים של מערכת החינוך". אז מה זו בדיוק מועצת חמ"ד, והאם יש בה משהו מיוחד?

המועצה לחינוך ממלכתי-דתי, או חמ"ד אם תעדיפו, שואבת את כוחה מחוק חינוך ממלכתי, תשי"ג-1953. סעיף 15 מבהיר את סמכויות המועצה: "השר יוועץ, בהתאם לסדרים שנקבעו בתקנות, במועצה לחינוך ממלכתי-דתי בטרם ישתמש בסמכות מן הסמכויות המסורות לו לפי חוק זה הנוגעות לחינוך ממלכתי-דתי, לרבות מינוי מנהל אגף החינוך הדתי במשרד החינוך והתרבות, ומינוים של מפקחים, מנהלים ומורים למוסדות החינוך הממלכתי-הדתי", למעט כשזה נוגע לסמכויות מסעיפים ספציפיים בחוק.

הסעיף הזה קצת מעורפל, ולא ברור ממנו אם שר החינוך מחויב לקבל את העצה שיקבל מהמועצה ומה מרחב שיקול הדעת שלו. "אף פעם לא שמעתי על מחלוקת", אומרת פרופ' פרי-חזן, "אבל אם הוא יתעלם אז יש פה שאלות של משפט מנהלי, האם יש פה אי-סבירות בזה שמתעלמים מהמלצה של מועצה מייעצת שניתנה על פי חוק". לכן, היא סבורה שטענתו של ליברמן, שלחינוך הממלכתי-דתי יש חסינות מסוימת מפני זהותו של שר החינוך שאין לחינוך הממלכתי הרגיל, היא סבירה: "המועצה הזו מבטיחה שתהיה התאמה תרבותית לזרם הממלכתי-דתי, שתתאם להשקפת העולם. אין דבר כזה בחינוך הממלכתי הרגיל. לכן עולה בשנים האחרונות דרישה להקים זרם נפרד לחינוך הממלכתי הרגיל, החילוני".

לקריאה נוספת:
●  מאגר תוכניות ההעשרה של משרד החינוך
●  חוזר מנכ"ל - מאגר התוכניות והמענים
●  חוק חינוך ממלכתי, תשי"ג-1953