משה גפני, יהדות התורה (פגוש את העיתונות, חדשות 12, 10.12.22) / צילום: איל יצהר
אחד המאפיינים הבולטים של הממשלה שככל הנראה תקום כאן בקרוב הוא רצון לבצע שינויים דרמטיים במשוואת הכוחות שבין הכנסת והממשלה, לבין בג"ץ. ובמילים מפורשות יותר: רצון להחליש את בג"ץ כך שהוא לא יוכל, או יתקשה, לבטל חקיקה של הכנסת, ולבחון החלטות ממשלה. האם המהלכים הללו עשויים להפוך בעתיד לחרב פיפיות ולפגוע במי שמוביל אותם כעת? שאלה בנוסח הזה הופנתה לעבר ח"כ משה גפני במהלך ראיון ב"פגוש את העיתונות", והוא סיפר כי כבר נתקל בה בעבר. "אהרן ברק (נשיא בית המשפט העליון לשעבר)... אמר לי 'אתם תהיו באופוזיציה, אתם תצטרכו את בית המשפט העליון'. עניתי לו: מאז קום המדינה לא הייתה פעם אחת שבית המשפט הגן עלינו בנושאים האידאולוגיים". האם האמירה הנחרצת הזאת של גפני היא נכונה?
● המאבק על נשמתו של הימין: החוקר שמפענח את הדרמה הפוליטית בישראל | ראיון
● העדות החזקה לכך שהחורף בשוק הדיור כבר כאן
ראשית, אפשר אולי להבין מדוע צברו לאורך השנים גפני והמפלגות החרדיות תסכול בשל החלטות שקיבלו שופטי בית המשפט העליון. הדוגמה שהיא אולי הבולטת ביותר לפסיקה שפגעה בחרדים היא ההחלטה של בג"ץ ב־2012 כי "חוק טל" שהסמיך את שר הביטחון לאשר דחיית שירות לתלמידי ישיבות הוא אינו חוקתי, ולכן הכנסת לא תוכל להאריכו באותה מתכונת לאחר שתוקפו יסתיים. במידה רבה, ההחלטה הזאת מקשה עד היום על המערכת הפוליטית. ולא חסרות כמובן גם דוגמאות נוספות. ב־2011 פסל בג"ץ סעיף בחוק התקציב המעניק לאברכים מלגת לימודים לתקופה של חמש שנים, לאחר שקבע כי הוא פוגע בשוויון, ובמקרה אחר, כמה שנים קודם לכן, הוא פסל חוק בעניין קצבת הבטחת הכנסה לאברכים על רקע דומה. בכלל, נראה כי לא יהיה מופרך לומר כי פסיקות רבות של בג"ץ נוטות לצד הליברלי והפלורליסטי שהוא בדרך כלל הצד הנגדי לעמדת החרדים.
ליברמן והנדל נבלמו
ובכל זאת, קל להתרשם כי דבריו של גפני היו גורפים מדי. ד"ר שוקי פרידמן, מרצה למשפטים במרכז האקדמי פרס, הפנה אותנו למקרים שבהם בג"ץ דווקא הגן על העמדה או האינטרס החרדי, וכאלה אפשר למצוא אפילו מהתקופה האחרונה, זו שבה החרדים שהו באופוזיציה, בדיוק בהתאם לתרחיש שהציג בפני גפני השופט ברק. רבים זוכרים בוודאי את החלטתו של שר האוצר אביגדור ליברמן על הנהגת מבחני תמיכה חדשים שקובעים כי משפחות בהן רק האם עובדת או לומדת, ואילו האב מקדיש את חייו לתורה, לא ייהנו עוד מסבסוד שכר הלימוד במעונות היום. ליברמן רצה שהמבחנים הללו יכנסו לתוקף כבר בינואר 2022, אך עתירה לבג"ץ עצרה זאת. השופטים קבעו כי מבחני התמיכה הישנים ימשיכו לחול עד לסוף שנת הלימודים הנוכחית, וכעת קל להניח כי המהלך של ליברמן כבר לא ייצא לפועל. למעשה, גפני עצמו אף בירך אז על ההחלטה "לדחות בשנה את גזירת ליברמן".
מהלך נוסף שניסתה לבצע הממשלה היוצאת ונתפס על ידי החרדים כגזירה הוא הרפורמה בתחום "הסלולר הכשר". הרפורמה, שהוביל שר התקשורת יועז הנדל, נתקלה בהתנגדות של חברי המפלגות החרדיות, וגם נגדה הוגשה עתירה לבג"ץ. השופטים החליטו לתת צו ביניים שמשעה את החלטת שר התקשורת, וקבעו שהדיון יימשך בתחילת שנת 2023. כעת ניתן להניח שגם הרפורמה הזאת כבר לא תצא לפועל. וגם כאן, הח"כים החרדים שיבחו את פסיקת בג"ץ, הגדירו אותה כ"ניצחון גדול של הצדק והיושר" (אריה דרעי) וקבעו כי "יש דברים שגם בית המשפט מבין" (יעקב אשר).
גם בנושאים עקרוניים יותר בג"ץ התייצב לעיתים בצד של החרדים. ביולי 2021 התקבלה פסיקת בג"ץ שהתירה הפרדה בין גברים לנשים בלימודי ההשכלה הגבוהה, אם כי קבעה לה מספר מגבלות (למשל, שההפרדה מותרת רק בתואר ראשון). בסוגיה אחרת שקשורה לחינוך, דחה בג"ץ ב־2014 עתירה נגד חוק שמקנה פטור מלימודי ליבה למוסדות חינוך חרדיים, שלומדים בהם תלמידים בכיתות ט' עד י"ב וקבע כי אין עילה חוקתית לביטול החוק.
אז האם בג"ץ הוא בעד או נגד החרדים? התמונה מן הסתם מורכבת, כפי שהסביר לנו פרופ' אביעד הכהן, נשיא המרכז האקדמי ״שערי מדע ומשפט״ ומומחה ליחסי דת ומדינה. לדבריו, "ישנן סוגיות רבות שמשפיעות על קשת רחבה יותר של מגזרים - וקשה לצמצם אותן רק להקשר החרדי. למשל, רובן המוחלט של העתירות נגד בתי הדין הרבנייים נדחות על ידי בג"ץ". כלומר, זאת עוד עדות לכך שבג"ץ לא תמיד מתייצב נגד החרדים, אם כי "זו סוגיה שמשפיעה גם על הציבור הדתי־לאומי". גם בסוגיית הגיוס שבה פתחנו, הוא מציין כי התמונה היא אינה של שחור ולבן. "אף שבג"ץ פסל פעמיים את חוקי הגיוס השונים, בית המשפט מעולם לא קיבל החלטה לגייס אותם בכפייה".
בג"ץ והפסיקה ב"שטחים"
לא רק גפני לא מרוצה מבג"ץ. בראיון לנדב פרי אמר ח"כ אחמד טיבי כי הוא ומפלגתו עמדו לצד מפלגות השמאל הציוני "בנושאים שחשובים להם (כמו) אי פגיעה בבית המשפט העליון - למרות שבג"ץ לא נתן סעד לפלסטינים בנושאים הקרדינליים הגדולים". טיבי התמקד בדבריו ביחס של בג"ץ לפלסטינים בשטחי יהודה ושומרון, ולא לאזרחי ישראל הערבים, וכאן ייתכן שהוא לא טועה. על פי הפרופ' עמיחי כהן ויובל שני, "מספר הפעמים שבהם פסל בית המשפט מדיניות ישראלית שיושמה בשטחים היה קטן ביותר" - וגם זאת בעיקר מטעמים פרוצדורליים. הפרופ' דוד קרצמר ויעל רונן אף סבורים כי בחלק גדול מפסקי הדין הללו הכשיר בית המשפט בפועל הפרות רבות של דיני הכיבוש. יחד עם זאת, כמובן שבעניינים נקודתיים בג"ץ פסק פעמים רבות נגד מפעל ההתנחלויות, ואף אילץ ממשלות ימין להרוס חלקים מהן כמו במקרים של מגרון, עמונה (במספר מקרים שונים) ועוד. במקרים נקודתיים אחרים הוא הגביל הפעלת כוח של צה"ל בשטחים, מנע הריסות בתים ולעיתים אף גירושים.
ומה לגבי היחס של בית המשפט העליון לערביי ישראל, שגם הוא רלוונטי כמובן לעניין שאותו העלה טיבי על אף שבדבריו הוא לא התייחס לכך ישירות? כאן אפשר לתת כדוגמה בולטת את פסק הדין המפורסם בעניינם של בני הזוג קעדאן, תושבי באקה אל־גרבייה, שביקשו להצטרף לאגודה השיתופית קציר, אך נדחו בשל היותם ערבים. לאחר שעתרו לבג"ץ, השופטים קיבלו את עתירתם וקבעו בפסק דין תקדימי כי במקרה זה "המדינה לא הייתה רשאית להקצות מקרקעי המדינה… על בסיס של הפליה בין יהודים לבין מי שאינם יהודים". במקרה אחר מ־2003 קבע בג"ץ כי החלטה של הממשלה לפיה מתוך 500 יישובים הזכאים "לעדיפות לאומית" רק ארבעה הם יישובים ערבים מהווה "הפליה אסורה בין יהודים לערבים באופן שאינו מידתי".