נבחרת ארגנטינה חוגגת את הניצחון במונדיאל / צילום: Associated Press, Manu Fernandez
עניינה של העתירה שלפנינו בתחרות גמר גביע העולם בכדורגל, במסגרתו התמודדו נבחרות ארגנטינה וצרפת (להלן: גמר המונדיאל). העותרת, העמותה לקידום יהדות צרפת בישראל, מבקשת לפסול את זכיית נבחרת ארגנטינה (להלן: המשיבה 1) על ידי פיפ"א (להלן: המשיבה 2) בצוותא עם אמיר קטאר (להלן: המשיב 5) ולהעניק את הגביע לנבחרת צרפת (להלן: המשיבה הפורמלית).
● הזוג שהבטיח תשואות ענק והותיר שובל של משקיעים מרוששים
● בכסף שהשקיעה במונדיאל קטאר יכלה להציל שלוש מדינות ערב מפשיטת רגל
● הבלמים והאיזונים של ממשלת נתניהו השישית הם לא שופטי בג"ץ אלא הבוחרים
הרקע לתחרות
בחודשים נובמבר ודצמבר 2022 התקיימה תחרות המונדיאל. לאחר משוכות שונות, הגיעו לישורת האחרונה המשיבה 1 והמשיבה הפורמלית. בתאריך 18.12.2022 התקיימה תחרות בין הצדדים, כאשר בסיומה הסנסציוני גברה המשיבה 1 על המשיבה הפורמלית לאחר דו־קרב פנדלים.
העתירה
עוד באותו ערב בטרם הניף מר ליאו ("העז") מסי את הגביע, הגישה העותרת את עתירתה נגד הכרזת אמיר קטאר על ארגנטינה כזוכה בפרס. העותרת הגישה בקשה לצו ארעי המונע את העברת הגביע והטסתו לארגנטינה עד להכרעה בעתירה לגופה, אולם בהחלטת כב' השופט נ' סולברג בקשה זו נדחתה.
טענות הצדדים
העותרת טוענת כי בהחלטת אמיר קטאר נפלו פגמים רבים מספור, אשר בגין כל אחד מהם החלטתו איננה יכולה לעמוד, קל וחומר בהצטברם יחד. לטענתה, לא נלקח בחשבון חוסר תום הלב של שוער המשיבה 1 עת ביצע מעשה מגונה בפומבי בתום ההתמודדות. לא נלקח בחשבון אי ייצוג הולם גורף לבני מיעוטים במדי המשיבה 1, במובחן ובשונה מהייצוג ההולם שניתן במדי המשיבה הפורמלית. בכך, לטענתה, נפגעה באורח אנוש הזכות לשוויון.
העותרת אף טוענת לפגמים שנפלו במהלך ההתמודדות עצמה, כך למשל כאשר "נשרק" פנדל לטובת ארגנטינה לאחר הכשלה שלא התרחשה. חרף ערר שהוגש ל־VAR, שופט המשיבה 2 שימון מרצ'יניאק לא מילא את חובת ההיוועצות, ובכך קופחו זכויות המשיבה הפורמלית. עוד נטען בנוגע לחוקתיות מנגנון ההכרעה בפנדלים. לטענת העותרת, מדובר בחקיקה שרירותית, בלתי מידתית ואשר מנוגדת לעקרונות היסוד של שיטת משחק הכדורגל בו משתתפים בו־זמנית 22 שחקנים.
המשיבה הפורמלית באמצעות שגריר צרפת בישראל, במכתב שהוגש כנספח על ידי ב"כ העותרת, עו"ד תומר קרקוב, תומכת בעמדת העותרת.
משיבות 1־2 דוחות את כל הטענות וסומכות ידן על הכרעת הקוורום הדיוני. לטענתן מדובר בסוגיה שאיננה שפיטה, לעותרת אין זכות עמידה, ולגופו של עניין כל טענות העותרת שגויות מן היסוד ומתבססות על מסד עובדתי רעוע. זאת, ללא שקדם להגשת העתירה מיצוי הליכים כנדרש. עוד נטען כי מדובר בעתירה מוקדמת שהפכה לעתירה תיאורטית וכי מדובר במעשה עשוי.
דיון והכרעה
בשל הזמן הדוחק, פסק דין זה הינו תמציתי ונימוקים מורחבים יינתנו בהמשך. יש להצר על כך שפרס כה יוקרתי, ואירוע מרומם לב כמו טקס הענקת פרס גביע המונדיאל, הופך כמעט באופן קבוע למקור פילוג. כפי שהדגיש בית משפט זה, נקודת המוצא היא כי אין זה מדרכו של בית המשפט להתערב בשיקוליהם של ועדות וגופים העוסקים במתן פרסים. כך במשפט הפרטי וכך גם במשפט הציבורי, כשההחלטה על מתן הפרס היא של גוף מקצועי. עם זאת, נציין כבר עתה כי בנסיבות שלפנינו אין מנוס מהתערבות בהחלטת המשיבים 2 ו־5.
יכול הטוען לטעון כי היה על נבחרת צרפת עצמה, המשיבה הפורמלית, להגיש עתירה, בהיותה הנפגעת הקונקרטית, וכי העמותה העותרת מתעברת לכאורה על ריב לא לה. הטענה הועלתה על ידי משיבה 1, אך לאור מכלול הנסיבות, מצא ב"כ משיבה 1 שלא לבקש את דחיית העתירה על הסף מטעם זה. עמדה זו ראויה.
זאת ועוד, אי הענקת הפרס למשיבה הפורמלית פגעה בחופש הביטוי של העותרת (ראו: בג"ץ 3052/19 לוחמים לשלום בע"מ נ' שר הביטחון, (6.5.2019)) וכי יש להכיר באינטרס הישיר שלה (ראו: בג"ץ 2199/21 ועדת השופטים להענקת פרס ישראל לשנת תשפ"א נ. שר החינוך, (12.08.2021)).
נדגיש כי אין בהחלטתנו משום התערבות בתוצאות המונדיאל. בית המשפט ממעט בהתערבות בהחלטות אלו אשר בעבר ניתן היה לראות בהן אף לא שפיטות. כל ענייננו בשאלת תקינות ההליך. המשיבים לא השכילו להציג את התשתית העובדתית שבבסיס החריגות בהכרזת המשיב 5, ובטענות לפגיעה בשוויון, זיהום ההליך ואף חוסר תום לב על ידי המשיבה 1. יש לציין כי עשיית מעשים מגונים ומשחק הוגן הם לא חברים. אין השניים דרים בכפיפה אחת. אמון, אחריות וניקיון כפיים הם חלק מהסיפור.
חוששני כי פרובוקציה מכוונת בפני המשיבים 2־5 ובראשם משיב 5 מקימה מחסום בלתי עביר המונע מהמשיבה 1 לעתור להחלת הגנת "Fair play" על משחקה (ראו והשוו "עניין שטייף"). טענת המשיבה 1 כי לא הפרה שום חוק בהחלטתה לא לשתף אף מהגר במשחקיה, איננה יכולה לעמוד. שוויון לא נותר בביבר הזכוכית של השוויון הפורמאלי, מכאן שעלינו לצעוד במשעולי השוויון המהותי ובפרט לאור היות המשיבה 1 גוף דו־מהותי, וכל שכן שאין לזקוף לחובת המשיבה הפורמאלית את התנהלותה השוויונית. מוטב לו טענה זו לא הייתה מועלית.
עוד יש לציין כי ההכרזה ניתנה ללא קיום חובת ההיוועצות וללא נימוקים. מושכלות יסוד הן כי ככל רשות מינהלית, כך גם על המשיבים 2 ו־5 חלה חובה לנמק את החלטותיהם. ההנמקה מסייעת לרשות לקבל החלטה רציונאלית; היא מאפשרת הסתמכות נכונה עליה; היא מספקת תשתית עובדתית לביקורת שיפוטית; היא מבטאת יחס אנושי ומכבד לפרט שההחלטה המינהלית עוסקת בו; ויש בה כדי לבסס את אמון הציבור בשלטון (ד' ברק ארז, משפט מינהלי, 423-424, (2010)). נכונים הדברים ביתר שאת בנדוננו, עת הועלו טענות רבות וקשות נגד ההחלטות בבסיס קיום התחרות בקטאר וכן ההחלטות של המשיבה 2 שהעניקה פנדלים רבים לזכות המשיבה 1.
אשר על כן ולאור חובת הריסון המוטלת עלינו, יש לילך בדרך הבטלות היחסית, ולקבוע כי תתקיים התמודדות נוספת בין נבחרות צרפת וארגנטינה. בסיומה, רשאית פיפ"א להחליט כראות עיניה ואין בית המשפט מחווה דעתו לגופם של דברים, בכפוף להערות דלעיל.