בית ספר חרדי. פחות תלמידים יוסללו ללמוד ליבה / צילום: Shutterstock
ההסכם בין הליכוד ליהדות התורה טומן בחובו עלויות תקציביות משמעותיות. כאשר סוכמים את סך העלויות שמצוינות במפורש בהסכם או שניתנות לחישוב פשוט, מגיעים לעלות ישירה של כ־5 מיליארד שקל בשנה (כולל ביטול חוקים שמניבים חיסכון לאזרחים ולמדינה כמו רפורמת הכשרות ומיסוי שתייה מתוקה).
● הממשלה שבדרך רומסת את השאיפה לתכנן לטווח הארוך | דרור מרמור, פרשנות
● הפתרונות המעשיים למשבר הדיור הוקדשו רק לציבור החרדי | אריק מירובסקי, פרשנות
● גם שדרוג התחבורה הציבורית עלול ליפול קורבן לפוליטיקה מגזרית
אך העלויות הגדולות ביותר טמונות דווקא בסעיפים אחרים הנוגעים לאתגרים גדולים יותר. הראשון, ואולי החשוב שבהם, הוא השוואת תקציבי החינוך החרדי לאלה של החינוך הממלכתי ויישום מלא של רפורמת "אופק חדש" ו"עוז לתמורה", שסיפקו תוספות שכר למורים. כיום הרפורמות הגדולות הללו בשכר המורים אינן תקפות לעובדי ההוראה החרדים במוסדות שאינם מלמדים ליב"ה, והדרישה היא להוסיף אותן.
עם זאת, הרפורמות גם כוללות דרישות נוספות מהמורים, כמו שעות פרטניות ושעות בדיקת מבחנים, שיגדילו מאוד את שעות העבודה של עובדי ההוראה החרדים, ולא ברור כמה הן רלוונטיות לחינוך החרדי. בנוסף, לא ברור כמה מהכסף יגיע בפועל לעובדי ההוראה, לאור הפיקוח המועט שיש על המוסדות הלא רשמיים בהשוואה למערכת החינוך הכללית.
כמו כן, עולה דרישה לספק למערכות החינוך החרדיות תוכניות שלא הייתה להן גישה מלאה אליהן עד עכשיו, כמו ניצנים (צהרונים מסובסדים), בית הספר של החופש הגדול, תכניות העשרה, הסעות, גפ"ן (תכני הוראה לבחירת בתי הספר) ותוכניות נוספות.
השלכות ארוכות־טווח
קשה לדעת כמה יעלו התוספות לתקציב החינוך החרדי, במיוחד כשלא ברור איך ייושמו כל התוכניות הללו, אך ההערכות הראשוניות באוצר הן שמדובר במיליארדים רבים. עם זאת, העלות האמיתית גבוהה בהרבה, משום שמדובר בעלות אלטרנטיבית.
בשל תקצוב החסר בהשוואה לחינוך הממלכתי, רשתות חינוך חרדיות, כמו אלה של חסידות בעלז, שאפו לשלב יותר לימודי ליבה. אך לאור הגברת התקצוב גם בלי הדרישה ללימודי ליבה, הן צפויות לזנוח את השאיפה הזאת. כך, פחות תלמידים מהחברה החרדית יוסללו ללמוד ליבה, ובהתאם צפויים להיתקל בקשיים רבים בהשתלבות בשוק העבודה בעתיד. לכך יש השלכות ארוכות-טווח משמעותיות לא רק על החברה החרדית, אלא גם על החברה והכלכלה הישראלית בכלל.
למעשה, ייתכן שהעלות הישירה של 5 מיליארד שקל בשנה, היא אולי הצרה הקטנה של המשק הישראלי בהסכמים הקואליציוניים. העלות האלטרנטיבית של היעדר תמריץ ללימודי מתמטיקה ואנגלית, לא רק גבוהה יותר ככל הנראה וקשה עוד יותר להערכה - היא עשויה ללוות אותנו עוד שנים.