כן להכנסת פוליטיקה לבתי הספר, ועכשיו

התעלמות מפוליטיקה והפיכת בית הספר למקום מצונזר לא רק שלא ימנעו מהתלמידים את העיסוק בנושא אלא יגרמו לתוצאות לא רצוניות

הפוליטיקה היא חלק מחיי הילדות והילדים שלנו / אילוסטרציה: Shutterstock
הפוליטיקה היא חלק מחיי הילדות והילדים שלנו / אילוסטרציה: Shutterstock

הכותבת היא דיקנית הפקולטה לחינוך, המכללה האקדמית בית ברל

השבועות האחרונים מאופיינים בשיח ער אודות התכנים החיצוניים, שאינם חלק מתוכנית הלימודים הבסיסית, אליהם נחשפים וייחשפו תלמידות ותלמידי ישראל. מבלי להיכנס לשיח המפלגתי המצמצם, יש להרחיב את היריעה ולבחון בכובד ראש את הסוגייה העקרונית. אין הכוונה כמובן להכנסת תכנים פוגעניים נגד קבוצות אלו או אחרות בחברה הישראלית - על כך התשובה צריכה להיות חד משמעית שלילית. כן מדובר בשאלה רחבה שמעלה השיח של התקופה האחרונה - האם זהו בכלל מקומו של בית הספר לעסוק בתכנים פוליטיים?

התשובה הקצרה לשאלה הזאת היא כן. חד משמעית כן. נקודת הפתיחה ממנה יש לצאת היא שהפוליטיקה היא חלק מחיי הילדות והילדים שלנו - הם נחשפים אליה בביתם מצד ההורים, ככל שהם מתבגרים ומגבשים דעות בעצמם הם גם מדברים על הנושאים שמטרידים כל אחד ואחת מאיתנו המבוגרים, בינם לבין עצמם. הם חלק מהעם הזה ומהמדינה שלנו שבה הפוליטיקה היא בכל מקום, בכל תחום מחיינו. במילים אחרות - התעלמות מכך, עצימת עיניים והפיכת בית הספר למקום שבו חלה צנזורה על תכנים פוליטיים לא רק שלא ימנעו מהתלמידים את העיסוק בנושא אלא יגרמו לעיסוק בו שעלול להוביל לתוצאות לא רצוניות. כיצד אותם צעירים יידעו לנהל ויכוחים פוליטיים לגיטימיים לכשיגדלו אם המסר שנעביר להם שעצם הדיון בעייתי.

חשיפת הצד האחר

לא סוד הוא שהשם שיצא לפוליטיקה הוא לא טוב במיוחד. יש לכך מגוון סיבות שאין המקום להיכנס אליהן בשורות אלה. אך גם לא סוד הוא שכל שינוי חברתי עובר דרך הפוליטיקה. בימים אלו אנו רגילים לעסוק בעיקר בצדדים המקטבים, המשסעים, המאוסים של העולם הפוליטי, אך דווקא בגיל צעיר - חשיפה ולקיחת חלק בדיונים פוליטיים כחלק ממסגרת חינוכית, יכולה להוביל לחשיפת הצד האחר של העולם הזה. אותם תלמידים הם דור העתיד שלנו - אם הצוותים החינוכיים יוכשרו כראוי ויקנו להם את הכלים לנהל דיון פוליטי מכובד, שבו מכבדים את דעתו של האחר ולא פוסלים מראש דעה שונה, יכול לגדול פה דור שאולי, רק אולי , יידע לנהל דיונים שכאלו באופן אחר.

מערכת החינוך בישראל חזקה ויציבה מכפי שנהוג לייחס לה פעמים רבות. לא רק שהיא תדע להתמודד עם המשימה - יש לה תפקיד מרכזי בה. תפקידה הוא להפגיש בין אוכלוסיות שונות, שבאות מרקעים שונים ומתפיסות עולם שונות ולעיתים מנוגדות. המצב כיום הוא שחלק ניכר מהמורים גורסים שאין זה כלל תפקידם לעסוק בנושאים האלו - הם הוכשרו להיות מורים של תחום מסוים ולא סוכנים לשינוי חברתי. גם המורים שמעוניינים לעסוק בנושאים אלה ומבקשים לקחת אחריות על ניהול דיונים כואבים, לא ממהרים לאמץ משימה זו אל סדר יומם החינוכי משום שהם חוששים.

הם חוששים שידיעותיהם אינן רחבות ועמוקות דיין כדי לנהל דין מורכב; הם חוששים שהדיון יצא מכלל שליטה ובדרך ייפגעו תלמידים ואף הוריהם; והם חוששים שברגעי משבר לא יינתן להם גיבוי מהמנהל וממערכת החינוך.

חשש זה מתבסס על המסרים הסותרים שמקבלים המורים מהמערכת. מחד, מצופה מהם לעסוק בנושאים חברתיים גם אם הם שנויים במחלוקת ומאידך הצטבר מידע על מורים שנכוו ולא קיבלו סיוע ותמיכה המערכת.

מהו הפתרון? הכשרה מתמדת למורים החל משלב ההכשרה להוראה דרך הכשרות והשתלמויות בחדר המורים. בהכשרות הללו יש לשים דגש על תפקידו המחנך של המורה ועל אחריותו החברתית כמו גם על הרחבת ידיעות המורים בסוגיות השנויות במחלוקת בחברה הישראלית ובכלים ובמיומנויות לניהול דיונים כואבים.

גיבוי המנהלים

בהכשרה זו יש לשתף את המנהלים משום שנדרש גיבוי מלא שלהם. מחקרים מלמדים שמנהל בית הספר הוא דמות מפתח בהובלת שינויים. כאשר מנהל שם את יהבו על הובלת נושא מסוים, עולים סיכויי הצלחתו.

לחינוך תפקיד חשוב בביסוס החוסן החברתי. חברה שסועה ורוויית מתחים, חברה שבה הפערים מתעצמים והדמוקרטיה נחלשת, עלולה להתדרדר למלחמת אחים. חברה המורכבת מקבוצות המקיימות קשרים חברתיים נמרצים בתוכן אך לא ביניהן היא חברה בעלת חוסן נמוך. חוסן חברתי מוגדר גם כמידת יכולתה של חברה להתמודד עם שסעים וקונפליקטים פנימיים ובמציאות הנוכחית בחברה הישראלית, זה צו השעה.