ראש הממשלה בנימין נתניהו / צילום: Associated Press, Gali Tibbon
ממשלת הימין "על מלא" הושבעה, וכעת חבריה יוכלו לממש את מאווייהן האידאולוגיים, בלי משקולת ממרכז או מרכז שמאל - וזה בדיוק מה שמפחיד את האגף הליברלי בליכוד, שבראשו עומד בנימין נתניהו. לראש הממשלה היה ברור כי בשל החרמתו על ידי כל המפלגות השמאל לליכוד, לא הייתה לו ברירה אלא להקים קואליציה עם הימין החרד"לי של בצלאל סמוטריץ', עם איתמר בן גביר בעל העבר הבעייתי, עם מפלגת נעם, ועם ש"ס ויהדות התורה.
● מדיניות הממשלה הנכנסת: האם נתניהו ויתר על עתיד הכלכלה הישראלית? |אורי פסובסקי, טור סופ"ש
● מירי רגב חוזרת למשרד התחבורה לא בתור שרה, אלא כמושלת | אסף זגריזק, טור סופ"ש
● כל המספרים והנתונים של הממשלה החדשה. וגם, מה אפשר ללמוד מההיסטוריה על סיכויי ההישרדות שלה?
אך הפעם המפלגות האלה בחרו לנקוט להשליט את האידאולוגיה שלהן על המדיניות הקואליציונית כולה, תוך הבעת אי אמון בנתניהו ושריו מהליכוד שיממשו את הבטחותיהם.
יו"ר מפלגת הציונות הדתית, סמוטריץ', העלה שורת דרישות במסגרת ההסכים הקואליציוניים, שהבעייתית שבהן היא שליטה על המנהל האזרחי ביו"ש ומתאם הפעולות בשטחים. וכשזה קרה, גם האחרים פרצו את הגדרות: בן גביר דרש וקיבל לא רק את השליטה על פלוגות משמר הגבול ביו"ש, שעד כה היו תחת פיקוד צה"ל, אלא גם את אפשרות לנתק את משמר הגבול מהמשטרה ולהכפיפו ישירות אליו. המפלגות החרדיות התמקדו בתחום הכלכלי, הגדלת תקציבי הישיבות, כספים ייעודיים לדיור לחברה החרדית וגיבוש תוכנית חומש כלכלית לחברה החרדית.
אווירת היבריס השתלטה על ראשי המפלגות השותפות לליכוד, מה שהוביל לאמירות מורכבות מצד חבריהן, ודוברו של נתניהו נאלץ להבהיר אותן. גם נתניהו עצמו ניסה להרגיע. הוא פרסם הצהרות שיהיה ראש ממשלה של כולם, דחה אמירות נגד הקהילה הגאה ודיבורים עקיפים על אפליה ופגיעה במעמד נשים ומיעוטים, ואף מינה לתפקיד יושב ראש הכנסת את אמיר אוחנה, שאמנם לא מנופף בהיותו הומוסקסואל מוצהר כמו כמה מעמיתיו בכנסת, אבל הוא בהחלט מייצגם.
בנוסף, כדי להרגיע את השטח, נתניהו הכניס לקווי היסוד של הממשלה מספר סעיפים, כמו שמירה על הסטטוס קוו בענייני דת ומדינה, וטיפול בבעיות החברה הערבית - רמז להמשכיות של תכנית החומש. כמו כן, בהסכים מופיע סעיף כללי ומעומעם על נקיטת "צעדים להשבת האיזון הראוי בין הרשויות המבצעת המחוקקת והשופטת", והבטחות נוספות לגבי העלאת שכר משרתי החובה בצה"ל ב־20%, מימון שכר לימוד ועוד.
הסעיפים הללו נועדו לשלוח צפירת הרגעה גם לקהילה העסקית בישראל, שהחלה לנוע באי נוחות הן בשל ההסכמים הקואליציוניים ומה שנראה כהקצנה מדינית וחברתית. בהמשך, נתניהו צפוי גם להיפגש עם בכירי המשק.
איתות כלפי חוץ
בהיבט המדיני, אחד מהסעיפים בקווי היסוד של הממשלה נוגע ל"זכות הבלעדית והבלתי מעורערת של העם היהודי על כל מרחבי ארץ ישראל". זאת בעוד שבסעיף אחר נכתב על "קידום השלום עם כל שכנינו" ועל שאיפה לפתרון הסכסוך הישראלי־ערבי. הסעיף מאותת לגורמי חוץ - הן האמריקאים והן מדינות ערב האחרות, עימן ישראל כבר חתמו על הסכמי שלום, וגם עם אלו שלא - בראשן סעודיה.
לגלובס נודע כי ראש הממשלה הנכנס העביר מסרים לכמה מנהיגים בעולם שמי שיקבע בממשלה את המהלכים המדיניים ואלה הקשורים בהם - לרבות לגבי ההתנחלויות והמצב בהר הבית - יהיה נתניהו עצמו. המסרים האלה הועברו בעקבות דרישות להבהרות שהופנו לראש הממשלה ברקע הפרסומים על ההסכמות עם סמוטריץ' ומתן הסמכויות לבן גביר, והחשש כי הן יגרמו להצתת השטח.
מלך ירדן עבדאללה, שהיה אחד ממקבלי המסרים, התייחס לכך אמש בראיון ל־CNN, ואמר כי זכותם של אזרחי ישראל לבחור את הנהגתם, וכי ירדן תעבוד עם כל ממשלה בישראל. עם זאת, הוא הזהיר מפני פגיעה בסטטוס קוו בהר הבית: "יש לנו קווים אדומים".
עוד הזהיר עבדאללה מפני פריצת אינתיפאדה שלישית, ולפי נתוני צה"ל שהתפרסמו השבוע, זו כבר בהתהוות: מספר ההרוגים בפיגועים קפץ מארבעה בשנת 2021 ל־31 השנה, מספר פיגועי הירי זינק מ־61 ב־2021 ל־285. בנוסף, נרשמה עליה של 20% ביידוי בקט"בים ואבנים. זה יהיה אתגר מרכזי של נתניהו וממשלתו, ברקע דמדומי כהונתו של נשיא הרשות הפלסטינית אבו מאזן ומאבקי השליטה של יורשיו.
איראן והמזומן
זווית נוספת שהממשלה החדשה תצטרך להתמודד איתה היא סוגיית איראן, שתהיה במוקד מדיניות החוץ והביטחון. כשהחזרה להסכם הגרעין מתרחקת, טהרן מתקרבת לרוסיה ובד בבד נאבקת במחאה פנימית ובמשבר כלכלי קשה. האם המחאה תוכל להפיל את המשטר לבדה? כנראה שלא. לכך נדרש סיוע בינלאומי ובעיקר הגברת העיצומים הכלכליים נגד המשטר האיראני.
נתניהו יצטרך לשכנע את מנהיגי אירופה לסגת גם הם מהסכם הגרעין, או לפחות להחריף את העיצומים נגד איראן. העיצומים הנוכחיים מקשים מאוד על המשטר בטהרן, ולפי דיווחים בתקשורת במפרץ, היא סובלת מבעיית נזילות המקשה עליה לשלם במטבע חוץ עבור סחורות. ואכן, לפי הדיווחים, בשל כך נוצר פקק של אוניות מטען רבות הממתינות מחוץ לנמלים המרכזיים באיראן.
הערכה בישראל היא שהגברת הלחץ הכלכלי על איראן תגביר את המחאה. האם יש לזה סיכוי להפיל את המשטר? בטווח הארוך יותר וביחד עם מרי פנימי בתוך גורמי המשטר - כן.