רחלי גנות, מייסדת ומנכ''לית חברת Ready / צילום: איל יצהר
אישי: בת 45, נשואה ליובל + 4, גרים בגבעת שמואל
מקצועי: מנכ"לית Ready, מרכז פיתוח המעסיק כ-200 מהנדסות והנדסאיות מהמגזר החרדי
משפחה: נולדתי בבני ברק, הבכורה למשפחה עם שבעה אחים ואחיות. למשפחתה של אמי היו תוארי אצולה מהקיסר בבודפשט, בני המשפחה היו רבנים וראשי הקהילה היהודית במשך 100 שנה, עד מלחמת העולם השנייה. סבתא מצד אמא עברה את השואה בגיל 9 ועלתה לארץ אחרי המלחמה. בירושלים שידכו לה את סבא, שבא ממשפחת פרידמן, המחזיקה במותג אתרוגים מפורסם בקהילה החרדית. סבא מצד אבא הוא מניצולי רכבת קסטנר. הוא הקים בבני ברק משפחה עם סבתא, שגם היא עלתה מהונגריה. אבי מנהל כולל, אמי מורה לריתמיקה.
פרנסה: מגיל צעיר היה בבית דגש על לימודים וחוגים, במחשבה על מקורות פרנסה עתידיים. במשפחות חרדיות הנשים הן מפרנסות עיקריות, אבל בילדותי רוב הנשים סביבי היו מוכוונות לחינוך וכולן נעשו מורות. ההורים שלי, עם זאת, ראו שההיצע בהוראה גדול לפחות פי שניים מהביקוש. הם כל הזמן אמרו לי לחשוב על עוד אופציות.
תכנות: בגיל 16 אבא שלי ראה מודעה על קורס תכנות. זה היה ב־93' ולא היה כמעט הייטק ישראלי, אבל הוא אמר שכדאי ונרשמתי. הקורס פתח בפניי פתח לעולם הטכנולוגיה. בסביבתי לא לגמרי הבינו מה אני עושה, אבל לא הייתה התנגדות.
השכלה: התחתנתי בגיל 19 והתחלתי לחפש עבודה בתכנות. הבנתי שלא אגיע לתפקידים מתקדמים רק דרך הקורס. השלמתי עוד קצת בגרויות, עשיתי פסיכומטרי ונרשמתי לתואר בבר אילן. יש לי תואר BSc במדעי המחשב ומתמטיקה מבר־אילן; ותואר International Executive MBA מקלוג־רקנאטי.
הגדרה: אני באה מבית חרדי, אבל מגדירה את עצמי כיום כאדם דתי.
הייטק: אחרי סיום התואר השתלבתי מיד בתעשייה. זה קרה בשנת 2000, בשיא הבועה, כך שלא הייתה בעיה למצוא עבודה. בחרתי ללכת לתחום השבבים, לחברות שמשלבות חומרה ותוכנה. עבדתי בתעשיית המוליכים־למחצה בחברה אמריקאית, אחר כך בסטארט־אפ ישראלי ובהמשך כראש צוות בסניף של אינפיניון הגרמנית בארץ.
הזדמנות: בהייטק התחלתי להרגיש מחסור בגיוס עובדים מיומנים ומקצועיים. במקביל, נכנסו לחברה החרדית מסלולי לימודים בתחומי מחשבים, תכנות והנדסת תוכנה ואלקטרוניקה והתחלתי לשמוע שנשים בקהילה מחפשות מקצועות יותר מותאמים להן. הבנתי שנוצרה הזדמנות להכניס אותן לתחומים שבהם עבדתי. הייתה לי תחושה שאני יכולה לחולל שינוי.
Ready: ב-2007, בגיל 30, פתחתי חברה עצמאית והתחלתי לגייס אליה עובדות חרדיות. זה היה שילוב של הזדמנות עסקית ושיקול אידיאולוגי. 70% מכוח האדם שלי הן נשים חרדיות. יש ביקוש גדול מאוד מצידן לעבוד אצלנו.
פיתוח: אנחנו מספקים שירותי פיתוח בעולמות השבבים, אבל עם השנים התרחבנו גם לתוכנה. היום יש לנו גם לקוחות מתחומים כמו אוטומוטיב, מדיקל, פינטק, אגרוטק, מגזר ביטחוני ומגזר ממשלתי. הייחוד שלנו, מעבר להעסקת נשים חרדיות, הוא פתרונות שמשלבים תוכנה, חומרה ושבבים.
מנהלת: הגעתי בלי ניסיון ניהולי וקצת נאיבית, פשוט כי הרגשתי שאני האדם הכי מתאים להקים חברה כזו בגלל הרקע הטכני והיותי חרדית. הבנתי שיש לי הרבה פערים להשלים, אבל אני אוהבת ללמוד והיה לי אומץ להמשיך. היום יש לי יכולות ניהול טובות וחתירה למצוינות, הבאה לידי ביטוי בלימוד מתמיד והטמעת שיטות עבודה חדשות.
אמהות: הייתי אמא בגיל 20, עוד לפני היזמות. תמיד שילבתי בין התחומים, תמיד צריך לתעדף ולתת פוש איפה שצריך. אני בהחלט אחת שמביאה את העבודה הביתה ואת הבית לעבודה.
משואה: נבחרתי להדליק משואה ביום העצמאות ה-70. זו חוויה של פעם בחיים. נושא הטקס היה "מורשת של חדשנות" והחברה שלנו מוכיחה שהשילוב הזה אפשרי. הכרתי אנשים מדהימים, בהם השייח' מוואפק טריף, שבזכותו גייסנו לאחרונה שלוש עובדות דרוזיות. פגשתי גם את שלמה ארצי, ליא קניג ואבשלום קור, שכל הזמן הזכיר שזה לא להדליק משואה, אלא להשיא משואה.
המלצה: הסדרה "פלייליסט" בנטפליקס על הקמתה של ספוטיפיי. סדרה מעוררת מחשבה על הצורך באדפטציה מהירה בעולם משתנה ודינמי, עם קצב התפתחות טכנולוגית מואץ.