מתי בפעם האחרונה נחקק חוק בתחום המשפט בעל משמעות רצינית? מה הכנסת עשתה כדי לעגן את זכויות החשודים והנאשמים? שום כלום / איור: גיל ג'יבלי
בדיחה עממית מספרת על אדם שעלה לאוטובוס. במהלך הנסיעה הוא החל לחוש ברע והקיא על הנהג. האחרון נזעק: "איכס! אתה מגעיל". ענה לו הנוסע: "אני מגעיל?! תסתכל איך אתה נראה!".
● סקר גלובס: 59% מהציבור בעד פשרה ברפורמה המשפטית. ומי האדם שיכול להוביל מתווה כזה | הנתונים נחשפים
● ברקע המחאה: בממשלה שוקלים לרכך את רפורמת המשפט
נדמה כי בדיחה זו לא הגיעה לעולם אלא כדי להמחיש לנו את מצב מערכת אכיפת החוק. הפוליטיקאים מאשימים אותה באלף ואחד תחלואים, ואילו ראשי המערכת אומרים: "בזכות הפוליטיקאים הגיענו עד הלום, אתם אלה שחנקתם את המערכת, ועכשיו אתם באים אליה בטענות". לצערי, נראה כי שני הצדדים צודקים.
תתעוררו. זו לא הבעיה האקוטית ביותר
אחד משופטי העליון נשאל לאחרונה על אודות היוזמה לשימוע פומבי למועמדים לשיפוט. "חסרת משמעות", הוא השיב. "תראה מה קורה בארה"ב. השופטים לא באמת עונים על השאלות הרגישות והנפיצות". בן שיחו שאל אותו: "מה זאת אומרת? אם אני אשאל אותך על חוקיות שימוש צה"ל ב'נוהל שכן' - איך אפשר להתחמק ולא לענות?". השופט ענה בחיוך: "מה הבעיה?", ומיד התחיל לדקלם תשובה מפורטת על חוקיות השימוש בנוהל שכן. "נו, הבנת מה העמדה שלי על העניין?", שאל כבודו. בן שיחו המשועשע השיב בשלילה, ואמר: "יפה, ככה זה ייראה".
בזמן שנאבקים אצלנו על הרפורמה המשפטית, צריך לומר בכנות ובפה מלא - עיקר הבעיות של מערכת המשפט לא נעוצות בשימוש בעילת הסבירות, בשימוע פומבי לשופטים וכיוצא באלה. הבעיות אינן מצויות שם, והן לא ייפתרו שם.
מצד שני, צריך לומר ביושר - מערכת אכיפת החוק לא מתפקדת. חברתה, הנהלת בתי המשפט, נמצאת גם היא במשבר קשה. תראו מה קורה ברחובות - אנשים מפחדים להידקר ולהירצח על-ידי פרחחים. חקירות אורכות חודשים ושנים, ובחלק מהמרחבים - יחידות החקירה המשטרתיות פועלות בתת-תקינה קיצוני, ומצוקת כוח-האדם גדולה מאוד. זה מתחיל בשוטרי סיור, עובר בחוקרי משטרה, פרקליטים, עובדות סוציאליות ומתמחים, וכלה בעוזרים משפטיים ושופטים.
מהבחינה הזו, הלעג של הפוליטיקאים על חוסר תפקוד המשטרה, הפרקליטות ובתי המשפט דומה לפוליטיקאי שיאשים את הנהלת בית החולים על כך שהוא מגיע למיון ורואה זקנים שוכבים על אלונקות במסדרון. כן, זו באמת שערורייה, אבל לא הנהלת בתי החולים אחראית ל-200% תפוסה.
אמשיך עם משל בית החולים: העיסוק הבלתי פוסק, יום וליל, במשך שבועות אך ורק ברפורמה המשפטית, הוא הגיוני כמעט כמו ששר הבריאות יעסוק יום וליל במשך שבועות אך ורק במימון ממשלתי לניתוח לשינוי מין. כן, זו שאלה שבהחלט שנויה במחלוקת. אותי מעצבן שהמדינה מממנת כאלה דברים, ויש כאלה שחושבים הפוך ממני, והדבר הזה הוא בנפשם. אבל למען השם, לא זו הבעיה האקוטית והקריטית של מערכת הבריאות הישראלית.
כך גם מערכת המשפט. הצרות האמיתיות של המערכת הן לא השימוש הנדיר למדי בעילת הסבירות על-ידי בג"ץ כדי להתערב בהחלטות הדרג הנבחר. מה גם שפסק הדין בעניין אריה דרעי המחיש יפה שביטול עילת הסבירות לא יוביל לביטול התערבות בג"ץ בשיקול-דעת הממשלה. לאחר פסילתו על-ידי בג"ץ, הכריז דרעי: "יסגרו לנו את הדלת, ניכנס דרך החלון. יסגרו לנו את החלון, נפרוץ את התקרה". נראה כי פסק הדין הוכיח כי אם הפוליטיקאים יסגרו לשופטים את דלת הסבירות, הם ייכנסו דרך חלון המניעות וההשתק השיפוטי. יסגרו להם את חלון המניעות וההשתק השיפוטי, הם יפרצו את תקרת חוק היסוד עם פרשנות מופרכת.
כאמור, אני אישית חושב שיש מקום לרפורמה ולהחזרת מרכז הכובד למערכת הפוליטיקאית על חשבון מערכת המשפט, אבל המערכת הפוליטית לא באמת מנסה לעשות זאת. מתי לאחרונה נחקק חוק משפטי בעל משמעות רצינית? דיני הראיות שלנו מתבססים על פקודה מנדטורית. חוקי הגנת הפרטיות שלנו הן בבחינת אבן שאין לה הופכין.
רק לפני חודשים המדינה כולה סערה סביב החיפוש בתוכנה של NSO. הפוליטיקאים השתוללו וזעמו. מישהו מהם הסדיר מאז את "פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)"? מה הכנסת עשתה כדי לעגן את זכויות החשודים והנאשמים? כיצד ועדת חוקה ניסתה לאתגר את מערכת המשפט אודות עיכובים במתן פסק דין? איזו ביקורת פרלמנטרית רצינית התקיימה על הרשות השופטת? שום כלום. למה כל השאלות העקרוניות והערכיות במשפט פלילי צריכות להיקבע בפסקי דין ולא באמצעות הרשות המחוקקת?
הפתרונות לסחבת המשפטית בהישג יד
נעבור למשפט האזרחי. נדמה כי אין עורך דין במדינת ישראל שגאה באופן ניהול התיקים האזרחיים במדינת ישראל. הסחבת וחוסר הוודאות המשפטי קיימים במלוא עוזם, תמריצים לניהול הליכי סרק הולכים ומתחזקים משנה לשנה.
עו"ד נדב ויסמן, שותף במשרד מיתר, מציע כמה הצעות לייעול במסגרת שיחה עם גלובס: "פתרון משמעותי לנגע הסחבת הוא פסיקת הוצאות ריאליות. אין שום סיבה, בליטיגציה מסחרית, שצד שזכה לא יקבל שיפוי מלא של ההוצאות האמיתיות שהוא הוציא. המצב הקיים הוא מצב שמתמרץ צדדים להגיש תביעות חסרות יסוד או להתנגד לתביעות מוצדקות, כי הם יודעים שאין מחיר להפסד".
לדברי עו"ד ויסמן, ההוצאות שבדרך-כלל נפסקות הן 10% ואף פחות מכך מההוצאות שהצדדים נאלצים לשלם. "לכן, בתי המשפט עמוסים בהליכי סרק שמוגשים בשיטת מצליח, כאשר התובע ולפעמים גם הנתבע יודעים שאין מחיר להעמסת בתי המשפט. ההמלצה המעשית שלי היא שכל שופט שמסיים תיק בפסק דין, ייתן הוראה לצד המנצח להגיש תצהיר עם פירוט ההוצאות שהוצאו בפועל, ויחייב את הצד המפסיד במלוא ההוצאות. צריך להותיר שיקול-דעת רחב לשופט, אך הוצאות ריאליות צריכות להיות ברירת המחדל". ויסמן מציע להחיל את הנורמה במשפט מסחרי, ולבחון את הרחבתה בהמשך לענפי משפט נוספים.
הצעה נוספת של ויסמן היא הכרזת מלחמה על עדות שקר במסגרת ניהול הליכים בבית המשפט. "במשפט הישראלי נוצרה סיטואציה שאנשים משקרים במצח נחושה בתצהירים, לרבות בתצהירי גילוי מסמכים ובעדויות בבית משפט, ואין על כך מחיר. המשמעות היא שבתי המשפט צריכים לעסוק בבירור של גרסאות שקר".
ויסמן מציע שבכל מקרה בו שופט סבור כי עד שיקר לו ביודעין בעדות או בתצהיר, הוא יפנה ליועצת המשפטית לממשלה שתורה על פתיחה בחקירה. "צריך למנות שני חוקרים ושני תובעים שיעסקו רק בזה". ברגע שאנשים יידעו שיש מחיר לשקרים שלהם, העומס על בתי המשפט יירד באופן דרמטי.
עו"ד ויסמן מדבר על הליכים אזרחיים, אבל לעניות דעתי בהקשר זה יש לציין גם שקרים של אנשי מערכת אכיפת החוק במסגרת תיקים פליליים. יותר מדי פעמים שוטרים מעידים עדות שהאמת איננה נר לרגליה. הם לא משלמים על כך מחיר כלשהו.
יש עוד הצעות לייעול, ויש עוד המון נושאים שדורשים טיפול. עכשיו רק צריך מישהו שזה יעניין אותו.