על נושאי משרה - בוודאי בחברות מרובות משקיעים, וכל שכן בחברות ציבוריות - להיזהר מאוד בדבריהם / צילום: Unsplash
הכותב עוסק בהשקעות מקומיות ובינלאומיות ובתחומי המשפט והביטוח
בהמשך לדיון בנושא הרפורמה המשפטית, מנכ"לית חברת פאפאיה גלובל, עינת גז, הצהירה כי "קיבלנו החלטה עסקית להוציא את כל כספי החברה מישראל". לא עבר זמן רב, ודובי פרנסס, מאנשי ההון-סיכון הבולטים ומשקיע בחברה, ביקר אמירה זו ואמר כי לא ניתן להשתמש בחשבון בנק של חברה ככלי מקח וניגוח פוליטי.
מנהלים מסוימים מצהירים פומבית כי הרפורמה תפגע בחברות הפועלות בישראל או ברצון להשקיע בישראל. אחרים יוצאים כנגד זעקת ה-געוואלד". כך מנכ"ל הפניקס, הגוף המוסדי הגדול בישראל, אייל בן סימון, אמר לגלובס: "לא רק שלא ראיתי ירידה בהתעניינות בהשקעות בישראל, אלא אפילו עלייה".
התקשורת והרשתות סוערות בעד ונגד, ובמרבית המקרים הדעות נסמכות על הטיה פוליטית ולא מתוך העמקה ברפורמה, שעומדת לדיון פלורליסטי עם כל הנוגעים בדבר, במקום היחיד בו יש לנהלה - ועדת חוקה, חוק ומשפט בכנסת.
היבט נוסף של הסוגיה, שחשוב, מסוכן וראוי שמנהלים יתנו עליו את הדעת לפני שהם מתבטאים - הוא אחריות נושאי משרה ובפרט חובת הזהירות הקיימת למנהלים.
על-פי הדין, נושא משרה מחויב לבצע תפקידו כ"נושא משרה סביר". הדין קובע מה הם אמצעי הזהירות ומחייב את נושא המשרה, לפני שהוא מקבל החלטה, לקבל מידע מלא בקשר לכדאיות העסקית של ההחלטה וכל מידע אחר חשוב לעניין. הדין קובע כי חובת הזהירות היא כלפי החברה אך גם כלפי אחרים. הפרת חובת הזהירות מגודרת, במרבית החברות, בפוליסת אחריות נושאי משרה ובכתבי שיפוי.
יש הבדל בין שימוש בחברה לצרכים פוליטיים דוגמת מנכ"לית הנואמת בהפגנות, שניתן להניח שלא נשענת בעמדותיה על ניירות עבודה מסודרים ו/או יועצים מקצועיים שניתחו את השפעת הרפורמה על הזירה העסקית ועסקי החברה (נזכיר - עוד לא עברה כל רפורמה) - ומנגד אנו רואים התבטאויות של מנהלים "סבירים" הסוברים ההפך.
לכן כמה תובנות:
1. האם מנהל המתבטא כך פומבית ומיישם החלטות בהתאם, יוכל להוכיח (ביום תביעה בגין הנזק שיצרו התבטאויות אלה) שקיבל החלטה מושכלת ללא שיקולים אימפולסיביים ופוליטיים ביסוד ההחלטה, שפעל בהיעדר ניגוד עניינים או אינטרס פסול בתום-לב ובהגינות ובהתאם לרציונל עסקי סביר? שאם לא כן, תישלל בסבירות גבוהה הגנת "שיקול-הדעת העסקי" העולה יותר ויותר בתביעות.
2. האם ההכרזה ביחס להשפעה של רפורמה או "צל" רפורמה, שטרם באה לעולם, או עצם ההחלטה העסקית ופרסומה פומבית הם דווקא אלה שיצרו נזק? לדוגמה, עת מנהל מצהיר כך אבל מסיבות אלה ואחרות, כספי החברה או חלקם כן נותרים בישראל.
3. מתי יקום הנפגע או ציבור הנפגעים ויתבע (בין בתביעה נגזרת או בתביעה אחרת) על בסיס האמירה כי ההחלטה העסקית שנעשתה והזיקה התקבלה תחת השקפה פוליטית אישית, ניגוד עניינים, ללא כל עבודה מעמיקה, באופן פומבי ובניגוד לעמדתם של מנכ"לים סבירים הסוברים אחרת?
4. ובעיקר, מה משיגים אותן מנהלים בעירוב נטיות פוליטיות שעשוי לגרום ל"חרקירי עסקי" לסגמנט שלם של חברות או גופי השקעה?
ובהיבט הביטוחי המערב כלל צד נוסף, המשמעויות הן:
1. הפעלת פוליסת ביטוח נושאי המשרה בעילות של הכרזות מסוג זה וטענות לנזק, יפגע ברקורד של החברה ומשם ייקור פרמיות. די בעצם הגשת התביעה והוצאות ניהולה.
2. כמעט בכל המקרים, החברה תישא בהשתתפות העצמית. במקרים של חברות ציבוריות, אלה סכומים משמעותיים.
3. ייקור הפרמיה צפוי גם בהקשר, שהנה החברה עצמה מצהירה על גורם סיכון, ובמקרים מסוימים אינה יכולה לדוגמא להוציא את הכספים מישראל.
4. שוק הביטוח הוא שוק משוכלל. תביעות מסוג זה "יקשו" שוק זה, תנאי החיתום יוקשחו, והפרמיות יעלו.
5. שוק הביטוח בישראל נשען על חתמי משנה בחו"ל, או מלכתחילה פוליסות אלה נערכות בחו"ל. והנה המנהלים בישראל טוענים כי ישראל מקום מסוכן.
ועוד מילה על כתבי שיפוי מטעם החברה, שאת הללו ניתן לתת למנהלים מכוח הוראות הדין ותקנון החברה והאפשרות שהללו יופעלו בנסיבות של תביעות כאמור. כאן לא מדובר רק בהשתתפות עצמית בפוליסה, אלא בהוצאות ישירות לחברה שיכולות להיות כבדות ויקרות.
לסיכום, על נושאי משרה -בוודאי בחברות מרובות משקיעים, וכל שכן בחברות ציבוריות - להיזהר מאוד בדבריהם ובפעולותיהם בנושא זה, לוודא כי הללו מנותקים מעמדות פוליטיות, בוודאי פומביות, וכי הללו מבוססים על מידע ומחקר התומכים בהחלטה, על-מנת שיוכלו לאחוז בהגנה של "שיקול-דעת העסקי" בבסיס פעולתם. וכן, לא יזיק שהללו, בטרם יפעלו, יתייעצו עם מנהל הסיכונים ו/או עם היועץ המשפטי של החברה.