אריה דרעי, ש''ס (המהדורה המרכזית, רשת 13, 26.1.23) / צילום: רפי קוץ
לאחר פסיקת בג"ץ הקובעת כי ח"כ אריה דרעי לא יוכל לכהן כשר, הוא הגיע לראיונות בכלי התקשורת המרכזיים. אחת השאלות שעלו שם הייתה האם דרעי יכול היה לנהוג אחרת. למשל, לתת לבית המשפט שאישר את עסקת הטיעון שלו לקבוע גם אם יש קלון בעבירה (דרעי התפטר מהכנסת ועל-ידי כך נמנע מהכרעה).
יו"ר ש"ס שלל את האפשרות הזאת גם בדיעבד, ובראיון לחדשות 13 הסביר כי "כש-95% ממי שנכנס לבית המשפט יוצא מורשע, בגלל שהשופטים - כולם כמעט - מגיעים מהפרקליטות, אז תבין למה אסור ללכת לבית משפט".
דרעי מעלה כאן שתי טענות עובדתיות, ואז קושר אותן בקשר סיבתי. לטענתו, שיעור ההרשעות בהליכים פליליים הוא גבוה מאוד, והדבר נובע מ"בית הגידול" שממנו מגיעים השופטים. בדקנו את שתי הטענות בנפרד.
הטענה שלפיה שיעורי ההרשעה בישראל הם גבוהים מאוד היא מוכרת, ולפחות במבט ראשון יש לה גם תימוכים. על-פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס), ב-2020 שיעור המורשעים במשפטים פליליים עמד על 89.2%, אבל בעבר הנתון היה גבוה יותר ואף הגיע ל-99%, בין היתר בגלל שיטת חישוב שונה, שהוחלפה ב-2012.
אז דרעי צודק? כאן חשוב לשים לב לטענה המדויקת שהוא העלה. דרעי דיבר על הרשעה של 95% "ממי שנכנס לבית המשפט". בלמ"ס, לעומת זאת, בוחנים נתון מעט אחר: מהו אחוז המורשעים מבין אלה שדינם נגזר בפועל על-ידי בית המשפט. היכן הפער? באופן שאולי הוא מפתיע, במקרים לא מעטים המדינה מחליטה לסגת מכתב אישום שהגישה לאחר שההליך בבית המשפט כבר החל. במקרים כאלה לא נרשם זיכוי רשמי, והנאשמים לא נכנסים לסטטיסטיקה, למרות שהם זוכים כאן למעין זיכוי בפועל. כלומר, במספר לא מבוטל של תיקים המדינה "חותכת הפסדים" לפני הזיכוי הרשמי, מה שמוביל לכך שמתוך התיקים שנותרים, שיעור ההרשעות הוא גבוה מאוד.
עד כמה נפוצה השיטה הזאת? לפי מחקר מ-2015 של הפרופסורים אורן גזל-אייל וקרן וינשל-מרגל שמתבסס על נתונים מ-2010-2011, מתוך מדגם של 2,002 כתבי אישום שהוגשו לבתי משפט השלום והמחוזיים, 276 תיקים (13.8% מכלל התיקים) בוטלו מטעמים משפטיים מהותיים; ו-232 תיקים נוספים (11.6%) נסגרו מסיבות אחרות. אם נוסיף לכך גם את 0.4% התיקים שמסתיימים בזיכוי, נגיע לנתון הרשעות נמוך בהרבה של 74.2%.
כשפנינו עם הנתונים האלה לדרעי, הפנו אותנו מטעמו לנתון מעניין אחר. חבר הכנסת, כך נטען בתגובה, "התכוון לכך שכמעט כל כתבי האישום שמגישה הפרקליטות לא מסתיימים בזיכוי או במחיקת כתב האישום. מנתונים של הפרקליטות בדוחות הסיכום לשנת 2020 ולשנת 2021 עלה כי רק 2% מהתיקים שהוגשו הסתיימו בזיכוי, ועוד 4% הסתיימו במחיקת כתב האישום. כלומר, ב-94% מכתבי האישום שהוגשו לא זוכו הנאשמים. אי-זיכוי הוא הרשעה במקרה הרע או קביעה שאדם עבר עבירה מבלי להרשיע (אותו) במקרה הפחות טוב" (את התגובה המלאה נביא בסוף הטקסט).
דרעי צודק. בדוח של פרקליטות המדינה לשנת 2021 נכתב כי ב-90% מהתיקים שהוגשו על-ידיה לבית המשפט (כולל אלה שנמשכו לפני ההכרעה) הושגה הרשעה (ב-4% נוספים ההליכים למעשה הופסקו, וכך מגיעים לנתון שהוזכר על-ידו). אבל כאן יש בעיה אחרת: בדבריו המקוריים הוא התייחס לכל "מי שנכנס לבית המשפט" (ונתבע על-ידי המדינה). הרוב גדול של כתבי האישום הפליליים מוגשים על-ידי התביעה המשטרתית. ב-2017 על כל כתב אישום שהגישה הפרקליטות, הוגשו שבעה כתבי אישום על-ידי התביעה המשטרתית. ובמקרים הללו אחוזי ההרשעה הם נמוכים בהרבה: ב-2011 הם עמדו על 65% בלבד.
ומה באשר לטענתו השנייה של דרעי, לפיה כמעט כל השופטים מגיעים מהפרקליטות? לפי נתונים שפרסם מרכז המחקר והמידע של הכנסת (ממ"מ) ב-2020 ונוגעים לתפקיד האחרון שאותו מילאו השופטים לפני שמונו, מתוך כ-800 השופטים שיש מידע על הרקע התעסוקתי שלהם, רק 15% עבדו בפרקליטות. למעשה, תפקידם האחרון של רוב השופטים (55%) היה דווקא במגזר הפרטי.
תגובתו המלאה של דרעי: "יו"ר ש"ס אריה דרעי התכוון לכך שכמעט כל כתבי האישום שמגישה הפרקליטות לא מסתיימים בזיכוי או במחיקת כתב האישום. מנתונים של הפרקליטות בדוחות הסיכום לשנת 2020 ולשנת 2021 עלה כי רק 2% מהתיקים שהוגשו הסתיימו בזיכוי, ועוד 4% הסתיימו במחיקת כתב האישום. כלומר, ב-94% מכתבי האישום שהוגשו לא זוכו הנאשמים. אי-זיכוי הוא הרשעה במקרה הרע או קביעה שאדם עבר עבירה מבלי להרשיע במקרה הפחות טוב.
"לפי פרופ' בועז סנג'רו, מומחה בדיני עונשין, בדיני ראיות ובהליך הפלילי, בתחילת העשור הקודם שונתה שיטת החישוב של שיעורי ההרשעות, ואכן שיעור ההרשעות הרשמי ירד, אולם לא נרשם גידול בשיעור הזיכויים, אלא בשיעור 'אי-ההרשעות', אשר מהווים כתם או פגם על הנאשם. פרופ' סנג'רו מסביר כי מרבית מקרי אי-ההרשעה הם 'משפטים שבהם לפני מתן גזר הדין בית המשפט נתן צו מבחן או צו שירות לתועלת הציבור תוך ביטול הרשעה - לפי סעיף 192 לחוק סדר הדין הפלילי', כלומר שגם עונשים אלה מבוססים על קביעה שהנאשמים עברו עבירות, ואינם מנקים את הנאשם מאשמה. משכך, ברור מדוע שיעורי ההרשעות הרשמיים ירדו מ-99%+ בעשור הראשון של שנות ה-2000 לנתונים העכשוויים".
בשורה התחתונה: דבריו של דרעי לא נכונים ברובם. לפי מחקר מ-2015, שיעור ההרשעות ה"אמיתי" בתיקים פליליים עומד רק על כ-74%, ולא על 95%. אם מתייחסים לנתון שאליו התכוון דרעי לטענתו - ההרשעות מתוך כתבי האישום שמוגשים על-ידי הפרקליטות לבדה - הרי שהנתונים אכן קרובים לנתון שהזכיר. בניגוד לדבריו, רוב השופטים לא מגיעים מהפרקליטות, ולפי נתוני הממ"מ, מדובר רק בכ-15% מהשופטים.
תחקיר: יובל אינהורן