מערכת המשפט. התוכנית לא תפתור את את הבעיות שהיא מתיימרת לפתור / אילוסטרציה: Shutterstock, New Africa
הכותבת היא המשנה ליועץ המשפטי לממשלה לשעבר
צבר יוזמות "חורבן עכשיו, משילות אולי אחר-כך..." שהממשלה בחרה לקדם ועוד להכתיר בשם "רפורמה", היא רשימת קניות מהגיהינום: פוליטיזציה מוחלטת של מינוי השופטים ופגיעה אנושה ברמת השירות השיפוטי שנקבל כאזרחים ובאמון הציבורי במערכות שלטוניות; החרבת מערך הייעוץ המשפטי הציבורי כמודל של שירות מדינה ניטרלי ומקצועני והמרתו באתר של ג'ובים למקורבים פוליטיים תוך דרדור המשילות האמיתית; עקירה אלימה של איזונים ובלמים במארג היחסים המשטרי בין הרשויות תוך התכת כל הרשויות אל תוך הרשות המבצעת שהופכת לרשות עם כוח ועוצמה בלתי מוגבלים וללא כל ריסון פנימי; ריקון עצמאות המערכת המשפטית - בשפיטה ובייעוץ - כך שיהפכו לדחלילים שיכולים רק להנהן או לשתוק; הסרת כיפת הברזל המשפטית שמספקת הגנה יומיומית לזכויות האדם של כולנו, שתורמת להבטחת תקינות הפעולה הממשלתית ולעמידותה בפני ביקורת שיפוטית פנימית ובינלאומית. כל זה לסל וחסל.
ובתרמיל ההפתעות עוד ארוזות סוכריות רעל נוספות בדמות החלשה של גורמים נוספים בחברה הישראלית שנתפסים, לפעמים כבר בלי קשר למציאות, כאלה שעלולים לעשות מתישהו שריר נגד 'שלטון שיכור כוח על מלא מלא': שידור ציבורי, אקדמיה, ארגוני חברה אזרחית, עיתונות חופשית, יוצרים, אנשי תרבות, ערבים, נשים, להט"בים, זרמים אלטרנטיביים ביהדות, עולים, כל אחד מאיתנו, כן כן, את ואתה ואני.
מוליכים את הציבור שולל
לקחו סוס, הכליאו עם חמור, ואת מה שיצא משווקים כדגם משופר כביכול למרוצים אולימפיים, כמזור לכל חוליי החברה הישראלית, תרופת קסם. האמת העצובה היא שזו אשליה, הולכת שולל של הציבור מהולה במים עכורים.
את הבעיות שהתוכנית המשפטית מתיימרת לפתור היא לא תפתור: לא הגברת משילות, לא הפרדת רשויות, לא הגברת האמון הציבורי, לא דמוקרטיה. 'הפוך גוטה הפוך'. כל אלה יפגעו אף יותר. המערכת המשטרית של החברה הישראלית, שגם בימי שגרה לא מצטיינת ביציבות, בשל היעדר חוקה והיעדר חינוך שורשי לרוחב כל החברה לאזרחות דמוקרטית, תספוג מכה אנושה, שעלולה להקריס אותה ולהביא להתמוטטותה כדמוקרטיה של מהות ולא רק קליפה חלולה.
במקום טבלאות המרדדות את מורכבות הדיון הציבורי החיוני שחייב להיעשות למספרים שנזרקים (61, 65, 70, 80, לנו זה עולה יותר...) ולמגוון של הצעות שכל אחד אופה במטבח הביתי ומגיש בפיתה עם טחינה וקצת חריף - צריך, בעיניי, להתחיל את הדיון ממקום אחר. צריך שלתמונה יתווספו המון צבעים. אסור להתחיל אותו כשנקודת הייחוס היא התוכנית הממשלתית המקודמת בריצת אמוק. עץ שנשתל עקום, אפילו הפוך - כל עמודי התמך שתשים לו, לא יגרמו לו לצמוח ישר. פשוט לא.
על מה כן לדבר
על מה כן צריך והכרחי לדבר? קודם כל חוקה לישראל. שנת ה-75 למדינה מחד גיסא, והמשבר החוקתי העמוק ששקענו לתוכו מאידך גיסא, הם הזדמנות ל"גאולה דרך הביבים". ניצול המשבר הקשה כל-כך לניתוב האנרגיה האזרחית האדירה שאנו עדים לה, לא לשיפור של חצי זווית במסלול השיוט הוודאי אל עבר קרחון והתרסקות, אלא להטיית ההגאים לכיוון אחר לגמרי, אל הים הגדול הפתוח, בתביעה לאחריות של מנהיגות, בדרישה של משילות בריאה ולא רודנות דורסנית זאבית בתחפושת של סבתא טובה, כשאת הכיפה האדומה רוצים לעשות לנו, האזרחים.
הלוואי ולא היינו מגיעים לרגע המפלג הזה, אבל אם כך נגזר, זו יכולה להיות הזדמנות לתביעה ציבורית רחבה של התלכדות סביב הכרזת העצמאות כחוקה לישראל - המסמך שייסד אותנו כמדינת לאום של העם היהודי בארץ ובתפוצות, שמשטרה הפנימי אמור להבטיח חירויות יסוד לכלל אזרחיה, יהודים כערבים, בראש ובראשונה שוויון. בתוכה מנויות הסיבות, ההצדקות, החזון הבהיר והדרך להגיע אליו.
צריך להפוך את הכרזת העצמאות לתורת חיים מעשית שתנחה את משרתי הציבור, נבחרי ציבור ועובדי ציבור כאחד, בפעולתם באופן ממלכתי, כך שישווה את הציבור בכללו נגד עיניהם.
רוצים הגבלת כוח בשביל להבטיח את זכויות האדם וחירויות האזרח ולשמור עליו מפני שרירות שלטונית בעשייה ממשלתית או בחקיקה שתפגע בזכויותיו או בפסיקה שיפוטית שתהיה מאוזנת ומתונה? בבקשה, בואו נעצב הסדר כולל בו כל הרשויות מטילות על עצמן מגבלות שמרסנות כוח ומבזרות אותו באופן שמעצים את הערובות להגנה על הזכויות האזרחיות של כולנו. כרגע כל האשמה וכל הרעיונות לתיקון, שאינו תיקון כי אם הרס, מרוכזים לביצוע רק במגרש אחד - זה של המערכת המשפטית, שבהשוואה לאמון הציבורי בין שלושת הרשויות, דווקא היא זו שזוכה לאמון הציבורי המוגבר ובפער ניכר. אבסורד.
הבסיס לכל פתרון
עוד דבר שחייבים לדבר עליו כבסיס לכל פתרון הוא טיוב עבודתן של שלוש הרשויות וחתירה למצב שהאזרח, שהוא הריבון, הבוס, בעל הבית, שכל הרשויות אמורות לעבוד עבורו, למענו ובשליחותו, יקבל שירות טוב יותר מנבחרי הציבור וממשרתי הציבור. גם מהשרים, גם מחברי הכנסת וגם מהמערכת המשפטית. לא היא לבדה צריכה לעמוד במוקד.
שיח רציני על חלוקת התפקידים הנאותה בין הרשויות ועיצוב פתרון שיזכה להסכמה לאומית רחבה, צריך לבוא לידי ביטוי גם במהות עליה מדברים מבחינת מה מונח על השולחן וגם מבחינת מתכונת קיום הדיון הזה, התהליך.
כרגע סוג ההידברות ממחיש אף הוא את הבעייתיות בתוכנית. לא מתכוונים באמת לדיאלוג. רצים קדימה בחקיקה, ומבקשים להכפיף ולהכתיב לרשות השופטת את ההתחלה, האמצע והסוף. הכפפה והכתבה של רשות אחת לאחרת זו המהות והתכלית של התוכנית. זהו גם המבנה של "הדיאלוג" שהוא בדמותה של התוכנית והיא בדמותו של "הדיאלוג".