ח"כ שמחה רוטמן בוועדת החוקה / צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת
הכותב הוא שר התפוצות לשעבר
מעטים זוכרים את אמנת כנרת שנחתמה בשנת 2001. היא כונסה בידי "הפורום לאחריות לאומית", שהוקם בחסות מרכז יצחק רבין, והקיפה עשרות ישראלים ממגוון תחומים. מטרתה הייתה לחפש עקרונות משותפים לחיים משותפים בארץ הזו. האמנה נוסחה, נחתמה, נזרקה לאוויר העולם ונעלמה. צפוי, אך לא מייאש. אנחנו זקוקים לאמנת כנרת חדשה.
● רפורמה משפטית, טובה ככל שתהיה, לא שווה קרע בעם | צורי דבוש, דעה
● מובילי המחאה נגד הרפורמה המשפטית מעלים שלב: קוראים לשביתת ענק ביום שני
● בכירים במשק: הגיע הזמן להידברות ופשרה בנוגע לרפורמה המשפטית
● סקר גלובס: אלה השינויים שהציבור רוצה לראות במערכת המשפט
● מגעים אינטנסיביים לפשרה בנוגע לרפורמה המשפטית: אלה ההסכמות המסתמנות
פשרה כשלעצמה היא דרך יפה ומועדפת. לעם היהודי הפשרה הייתה דרך חיים. העם היהודי חיפש תמיד דרכים לשרוד בכל מקום שיכול היה, עד שהגיע לסוג של מנוחה ונחלה. זהו, כמובן, שביל הזהב של אריסטו, שאותו אימץ הרמב"ם והמליץ לפסוע בו.
החיים מלמדים כי ברוב המכריע של סכסוכים מושגות פשרות, השאלה היא לא אם אלא מתי. למשל, אני מסתכל על המלחמה בין רוסיה לאוקראינה ויודע - ניצחון לא יהיה שם, הכרעה לא תיפול, ושני הצדדים יתכנסו לפשרה. שני הצדדים מכחישים, אבל כשההתשה תכריע את שניהם, תהיה פשרה.
כך זה בחיים, סכסוך פורץ, וכששני הצדדים ממצים את כוחם, הם מחפשים פשרה. שניהם רוצים 100% הצלחה, אך בסופה של הדרך מסתפקים ב-50/50 או ב-60/40.
הסתכלות נכונה
לכן, הנטייה להסתכל על ההפיכה המשטרית או השיפוטית בישראל בעיניים של פשרה היא נכונה. צד אחד ייזום, האחר יגיב. שניהם יישבו ליד השולחן, יאתרו את נקודות ההסכמה, יבודדו את נקודות המחלוקת, יקבעו מהם הקווים האדומים שמעבר להם אין נסיגה - ובא שלום על ישראל.
כך סבור למשל הנשיא יצחק הרצוג, שפועל להשיג פשרה בין מובילי הרפורמה ומתנגדיה. הרצוג מביא לשולחן את יכולותיו המשפטיות, הפוליטיות (המחנה הציוני) והאישיות. למעשה, הוא הצליח כבר להניע את יו"ר האופוזיציה לתמוך בעמדתו, אבל מצדדי הרפורמה עוד לא שם.
האמת פשוטה: אין להם סיבה לעצור ולהפסיק. הכול נראה כל-כך חלק וברור בימים האלה. מפלת השמאל, ההלם ותחושת הכישלון הורידו את רמת ההתנגדות לאפס, ולזירה הריקה פרצו בצהלות שמחה כל האבות והאימהות של הרעיונות הפוליטיים ההזויים ביותר שניתן להעלות על הדעת. כל חבר כנסת ושר בימיהם הראשונים בתפקיד מנסים להטמיע חותם בזירה הציבורית כאילו אין מחר, ואולי אין - והתוצאה היא שלל הצעות ופעולות שמטריפות, בצדק, חלקים ניכרים בציבור.
בנסיבות אלה נראה היה לראש הממשלה בנימין נתניהו שאפשר להכשיר גם את ה"טריפה" הזו, שהרי חולשת הצד שכנגד מזמינה סוג של מהלומה מכריעה וסופית. אבל הרי ברור לכל כי גם מעומק תחתיות ניתן להתאושש. אנשים, מפלגות, חברות מסחריות ומדינות הוכיחו כבר שניתן לחזור ולצבור כוח כדי לעמוד על עקרונותיהם.
זה המחזה שאנחנו רואים עתה ואשר יש בו סוג של "תחיית מתים". מי שכשלו לשמר את השלטון והפסידו, קמים בבוקר, מרגישים שהם עם ומתחילים ללכת. את ההתאוששות הזאת, את התקומה ואת רוח המרי החדשה - הצד האחר, הימין, טרם ראה וטרם חש. מבחינתו, השליטה בבית נותנת לו חסינות מלאה וביטחון גדול כי הכול זורם לכיוון הנכון. הוא טועה ובגדול.
האור מהבהב
המחאה רק מתחילה להתרומם. היא מקיפה ציבור גדול, ובתוכו ציבורי-משנה מגוונים. הקולות הראשונים נשמעים תמיד מוזרים ויוצאי דופן, אבל ברגע שהם נקלטים על-ידי עמיתים, שותפים וחברים, הם מקבלים תהודה מתעצמת והולכת.
כך גם התגובות מחוץ לישראל. ישראל הייתה ונשארה פינה מוארת במזרח תיכון חשוך. סימן ההיכר שלה היה דמוקרטיה, והיא גם הייתה אחד ממקדמי המכירות שלה. אם האור הזה מהבהב פתאום, העולם מסתכל בהשתאות ומגיב באכזבה.
האם תהיה בסופו של דבר פשרה? יתכן מאוד, אבל לטנגו הזה הרי צריך שניים. הצד היוזם, שקלע את ישראל לשורת משברים פנימיים - חברתי, משפטי, כלכלי -חמורים ביותר, חייב להביע נכונות ולהתפשר, להכריז כבר עכשיו כי קו ההתחלה לא יהיה קו הסיום. לא שמעתי אפילו ציוץ אחד בכיוון הזה.
"אתם תתחילו", אומרים בצדק מתנגדי הרפורמה, "אתם יזמתם המהלך הזה. האחריות עליכם". הם יעשו כן רק אם וכאשר ירגישו במחיריה הראשוניים של הרפורמה, בעלויות שלה, שלא נלקחו בחשבון, וכמובן בחוסר היכולת שלהם לנהל שורת משברים לאומיים, מבית ומחוץ, בעת ובעונה אחת ובתקופה של פיצול, פילוג ואי-הסכמה. ההפך המוחלט ממה שהתרגלנו במלחמות העבר.
על מה ניתן יהיה להתפשר? על כל מהלך של חיזוק - כן, חיזוק - המערכת המשפטית, של הגדלתה, של ייעולה ושל גיוונה. אפשר גם לחפש הגדרות מדויקות יותר של קווי המתאר בין הרשות המחוקקת, הרשות המבצעת והרשות השופטת; וקביעת רוב משמעותי שיקנה לכנסת עליונות על החלטות בג"ץ לאחר שנידונו שם.
כן, ואם ראש הממשלה חושב שיש יותר מדי "משפטיזציה, בירוקרטיה ורגולציה" - שיתחיל לתקן. מיד. כנראה חמש ממשלות לא הספיקו לו, שיתחיל בשישית. ככה לא בונים חומה, וככה לא עושים רפורמה.