בלי שותפים: משפחת רוטשילד מחזירה את הבנק לידיה הפרטיות

כלי התקשורת מגדירים כ"תאונה היסטורית" את העובדה שבנק "רוטשילד ושות'" הוא חברה נסחרת, גלגול נוכחי של חלק מאימפריית הבנקאות היהודית של המשפחה המפורסמת ביותר באירופה • כעת, הדור השביעי למשפחה ינסה להחזירו לחיקה

מאייר אמשל רוטשילד, הדור הראשון / צילום: Shutterstock
מאייר אמשל רוטשילד, הדור הראשון / צילום: Shutterstock

בשבוע החולף הודיעה משפחת רוטשילד הצרפתית כי היא מתכננת להשיב את בנק "רוטשילד ושות'" - אחד המוסדות הפיננסיים היוקרתיים ביותר באירופה - לידיים פרטיות. עשור של הפכפכות בשוקי המניות (החברה נסחרת במתכונתה הנוכחית בבורסה הצרפתית מאז שנת 2012) הספיק לה.

מכירת חיסול: שלוש עסקאות מהשבועיים האחרונים מסמלות את העידן החדש בהייטק | ניתוח
"מנכ"ל טבע העדיף לתת תחזית שמרנית, שתקל על החברה לעקוף אותה"
מדוע הבנקים בישראל פחות לחוצים מהנפילה של בעל השליטה בנמל חיפה גאוטם אדאני | ניתוח

במצב העניינים הנוכחי בשווקים, מסרה חברת ההחזקות המשפחתית של הרוטשילדים, "קונקורדיה", היא מעדיפה "מטרות ארוכות-טווח יותר" על פני מדידה בלתי-פוסקת של ביצועיה הפיננסיים מדי רבעון. החברה מתכוונת לרכוש בפרמיה את החזקות המיעוט של כמה גורמים במניות "Rothschild & Co", ולקחת את עסקי בנקאות הבוטיק שלה חזרה לשוק הפרטי. "זה מתאים הרבה יותר טוב לדנ"א שלנו", אמר אלכסנדר דה-רוטשילד, בן המשפחה המנהל כעת את עסקיה בצרפת.

אלכסנדר דה-רוטשילד, שנולד ב-1980, הוא הדור השביעי לשושלת הבנקאית היהודית המפורסמת. מה שהחל ב"סמטת היהודים" של פרנקפורט בסוף המאה ה-18, כאשר סוחר מטבעות בשם מאייר אמשל עלה לגדולה בעקבות קשריו הפיננסיים עם הנסיכות הגרמנית המקומית, התגלגל להיותה של המשפחה היהודית לבעלת רכוש רב יותר מכל משפחה אחרת בהיסטוריה המודרנית של אירופה (לפי ההיסטוריון ניאל פרגוסון), וממשיך להתנהל גם כיום במגוון עסקים בתחומי הבנקאות, ההשקעות, היין, האומנות והפילנתרופיה.

בשיא כוחה, בסוף המאה ה-19, היו למשפחת רוטשילד סניפי בנקים בפריז, בלונדון, בווינה ובנאפולי. המשפחה החזיקה עשרות ארמונות בעולם, עזרה להתחיל את המסחר באיגרות חוב ממשלתיות, גרפה כסף רב מהימור נכון על מלחמות באותה מאה והפכה במהרה למטרה לחיצים אנטישמיים, בין שמצד דעת הקהל הציבורית באירופה או ממשטרים אנטישמיים כמו המשטר הנאצי. המשפחה מעולם לא הסתירה את יהדותה, ובן המשפחה בבריטניה היה לנציג היהודי הראשון בפרלמנט הבריטי. הענפים הצרפתיים והבריטיים, בעיקר, תמכו במושבות בארץ ישראל ובציונות.

כל ההיסטוריה הזו, ביחד עם נטייה של בני המשפחה להתרחק מאור הזרקורים ולשמור על חשאיות, מקופלת בדבריו של דה-רוטשילד הצעיר בנוגע לחזרה לעסקים פרטיים. בראיון ל"פייננשל טיימס" השבוע הוא הסביר כי הדיון המשפחתי בנוגע למשמעות היותו של הבנק חברה ציבורית נסחרת מתנהל כבר שנים, וכי הגיע הזמן להכריע בעניין. לבנק שלוש חטיבות עיקריות: ייעוץ פיננסי גלובלי, ניהול עושר ונכסים ובנקאות מסחרית. בשנה שעברה, ניהל הבנק למשל את ההנפקה המוצלחת של "פורשה" מטעם פולקסווגן. תחומי העסקים הללו כלל אינם דורשים גיוס הון חיצוני מהשווקים, כתב ה-FT, ודה-רוטשילד הוסיף: "הגענו לתום מיצוי הפוטנציאל שלנו כחברה ציבורית".

פרשנים בתקשורת הכלכלית האירופית, שסיקרה את המהלך בשבוע האחרון בהרחבה, בין היתר בשל הקסם שעדיין מהלך ביבשת סביב השם "רוטשילד", אמרו כי הדבר משקף גם דעיכה חזויה בעסקי המיזוגים והרכישות העתידיים, בשל האקלים העסקי הנוכחי (שהובילה גם בנקי השקעות נסחרים גדולים לקצץ כוח אדם), וגם רצון של אלכסנדר דה-רוטשילד "להטביע את חותמו".

ההשפעות המטלטלות של המאה ה־20

התקשורת גם ציינה כי עצם העובדה שבנק רוטשילד ושות' הוא ציבורי היא יותר "תאונה היסטורית" מאשר תוכנית משפחתית. העובדה כי אירופה שקעה בסדרת מלחמות במאה ה-20 השמידה חלקים גדולים מהעושר ביבשת ואיתו את עסקי המשפחה. ענפים שונים של המשפחה נאלצו להימלט מגרמניה, מאוסטריה ומצרפת, ולשים קץ לעסקיהם שם.

בתום מלחמת העולם השנייה היו למשפחה "רק" שלושה בנקים קטנים יותר: "N.M Rothschild" בבריטניה, "בנק רוטשילד" בצרפת ובנק נוסף בשווייץ. בשנות ה-80, הסוציאליסטים שעלו לשלטון בצרפת הלאימו את הסניף הצרפתי, ואף אסרו על המשפחה להשתמש בשמה. מאוחר יותר נגנז האיסור, ואביו של אלכסנדר דה-רוטשילד - דייוויד דה-רוטשילד (80) - החל לשקם את העסקים המשפחתיים תחת שלד בורסאי בשם פריז-אורליאנס.

אלכסנדר דה־רוטשילד, מנהל עסקי המשפחה / צילום: Reuters, Gwendoline Le Goff / Panorami
 אלכסנדר דה־רוטשילד, מנהל עסקי המשפחה / צילום: Reuters, Gwendoline Le Goff / Panorami

לפני כעשור מוזגו סניפי הבנקים הבריטי והצרפתי, והיריבות משני צידי התעלה התחלפה באינטרסים עסקיים משותפים. בשנים האחרונות גם הסתיים סכסוך אחר עם קבוצת אדמונד דה-רוטשילד משווייץ, הסתעפות בנקאית אחרת של המשפחה, ובנק "רוטשילד ושות'" הפך לאחד השמות הבולטים בתחום בנקאות הבוטיק ביבשת.

כעת, עם זאת, אחרי ארבע שנים שבהן הבנק תחת ניהולו של אלכסנדר ניסה להתרחב ולפעול בארה"ב, ולאור התנאים הקשים בעקבות "ייבוש" היצע הכסף והתנאים ההדוקים מבחינת ריבית, החליטה המשפחה כי זה הזמן לצאת מהשוק.

כדי לעשות זאת, היא תצטרך לרכוש כ-45% מהמניות המוחזקות על ידי גורמים שונים. מה שמקל עליה היא העובדה כי המשפחה מחזיקה ביותר משני שלישים מזכות ההצבעה, כך שיש לה "מנוף לחץ" אם מי מהם ייסרב.

משפחת רוטשילד - שמחזיקה ב-55% ממניות הבנק - העריכה את שוויו ב-3.7 מיליארד אירו, והיא מעוניינת לשלם בהתאם לשווי זה. בימים אלו היא כבר מנהלת שיחות עם משפחות עשירות אחרות בצרפת, כמו דסו ופז'ו, להשקעה פרטית של כמיליארד אירו בתמורה להפיכה לשותפים מחוץ לבורסה.

המחיר המוצע גבוה ב־20% ממחיר השוק

התוכנית שהציגה המשפחה כוללת הצגת הצעת קנייה למשקיעים לכל המאוחר ב-25 במאי. המחיר גבוה ב-20% ממחיר השוק שנקבע במסחר בשבוע שעבר, והוא יעמוד על 48 אירו למניה. יש מי שאומרים כי ההחלטה נובעת בין היתר מהדינמיקה שהתפתחה בשוק, שבו "קרנות אקטיביסטיות" משתלטות על חלקים מחברות ציבוריות ולוחצות עליהן לבצע שינויים מפליגים בשם שורות הרווח.

למרות הבעלות המשפחתית על זכויות ההצבעה, "רוטשילד ושות'" עשויים היו להיות יעד מועדף בתחום זה: בין היתר דורג הבנק במקום השישי בעולם בתחום המיזוגים והרכישות בשנה החולפת. הוא גם הציג צמיחה חיובית בשנה החולפת, הבעייתית מבחינת השקעות. אנליסטים גם מעריכים כי השווי הבורסאי של החברה נמוך מהפוטנציאל שלה, וכי הרוטשילדים מנסים לנצל את ההזדמנות "לקנות בזול".

בכל מקרה, אם הצעת הרכישה תצליח, יהיה זה עוד גלגול פיננסי יוצא דופן בשושלת הכספית היהודית המפורסמת ביותר בעולם. "אתה לא יכול להיות חצי בהריון", אמר אלכסנדר דה-רוטשילד בראיון שבו נימק את המהלך הנוכחי.

ומול הסיכון כי כמה מהמשקיעים המוסדיים הקיימים יקשו על התהליך כדי לקבל יותר, אמר בנקאי אנונימי בפריז ל-FT, כי מדובר בשאלה רטורית בלבד. "אם אתה משקיע אקטיביסט כלשהו, או משקיע מוסדי, האם תצליח לעמוד בדרכה של כל משפחת רוטשילד?".