ברצלונה | פרשנות

חרם ד'ברצלונה: כל הישראלים אותו דבר

ראש העיר של בירת קטלוניה מזכירה את היקף ההתמוטטות של הרצון הטוב כלפי ישראל • ערים גדולות ינהיגו את הגירושים • האם יש דרך חזרה?

הפגנה למען עצמאות קטלוניה בברצלונה. ערים גדולות הן כר פורה להתנהגות רדיקלית / צילום: Associated Press, Joan Mateu Parra
הפגנה למען עצמאות קטלוניה בברצלונה. ערים גדולות הן כר פורה להתנהגות רדיקלית / צילום: Associated Press, Joan Mateu Parra

זוג ידידים נמלטו מתל אביב לסוף שבוע בברצלונה, בלי פוליטיקה, בלי סימני קריאה בסוף כל משפט. בבית המלון המתין להם עיתון מקומי, שישראל הופיעה בכותרת הראשית שלו. הואיל ואני קורא קטלנית ללא דופי (לא, אני לא), הם ביקשו ממני לתרגם.

נקמת נרנדרה מודי: הפשיטה על משרדי ה־BBC מבשרת את נסיגת הדמוקרטיה בהודו | פרשנות
דב מורן: "המשבר לא קשור לימין או שמאל. מהפך 77' היה היום המאושר בחיי" | ראיון

הכותרת אמרה, בפשטות, "סוף שבוע נעים לכם, ישראלים מכוערים. אם אתם מתל אביב, אז שתלכו לכל הרוחות, כי אתם כבר לא תאומים שלנו".

זה תרגום של התרגום. הכותרת בעצם אמרה, על פי הרובוט של גוגל, "אדה קולאו הוציאה צו, המשעה את היחסים עם ישראל. ההחלטה, שעוררה ביקורת רבה, מנתקת את ברית הערים התאומות עם תל אביב".

עיתון בקטלנית מודיע על החרמת ישראל וניתוק ברית התאומות עם ת''א, 9 בפברואר / צילום: גזיר עיתון
 עיתון בקטלנית מודיע על החרמת ישראל וניתוק ברית התאומות עם ת''א, 9 בפברואר / צילום: גזיר עיתון

אדה קולאו היא ראש העיר של ברצלונה זו השנה השמינית. השנים המתארכות העמיסו שק כבד של חשדות על כתפיה. כתב אישום תלוי ועומד נגדה על מימון פוליטי, היא מואשמת במינויים לא כשרים, והיא לוחמת על חייה הפוליטיים.

את כתב הגירושים לישראל היא סיכמה במכתב ארוך לבנימין נתניהו. "ההוויה של אפרטהייד היא בלתי נסבלת", כתבה בקטלנית, אולי ביטוי לפרובינציאליות שלה.

קודמה של קולאו, מנהיג המפלגה הסוציאליסטית המקומית, צייץ: "שגיאה חמורה. סיבה נוספת, אחת מני רבות, ששינוי נחוץ במועצת העיר. על ברצלונה לפעול לטובת הרמוניה, בלי כיתתיות, אגב הימנעות מעימות, ומתוך הסתמכות על דו־שיח ועל הבנה".

תתרגלו

כך או כך, איזו טיפשות נפסדת היא להעניש את תל אביב, מן הערים הליברליות ביותר באגן הים התיכון, בעצם הימים שבהם העיר מנהיגה התקוממות אזרחית נגד ממשלת נתניהו. המסר הוא, שכל הישראלים אותו דבר.

סטירת הלחי של ברצלונה מכאיבה במיוחד בארץ המכורה לברצלונה. איזה ישראלי עדיין לא היה בה לפחות שלוש פעמים?

אדה קולאו, ראש עיריית ברצלונה / צילום: Reuters, Thiago Prudencio / SOPA Images/S
 אדה קולאו, ראש עיריית ברצלונה / צילום: Reuters, Thiago Prudencio / SOPA Images/S

תתרגלו. הערים הגדולות של המערב עומדות בתור ארוך כדי לשים קץ לרומנים שלהן עם ישראל. לא יקרה בן לילה, אבל יקרה בשנים הבאות. מטמורפוזה מתחוללת לעינינו.

אני משתמש ב"מטמורפוזה" ממש באותו האופן שקפקא השתמש בה לתיאור הפיכתו של גרגור סמסה לחיפושית זבל. זה מה שעובר על ישראל. אפשר לטעון, שהתהליך התחיל עוד למחרת מלחמת ששת הימים. אבל התאוצה שנצברה בשבועות האחרונים עוצרת נשימה.

צרכיו הפוליטיים של איש אחד בקיסריה העניקו רשיון גלובלי להוצאת ישראל מחברת הארצות שאנחנו קוראים בנות-תרבות. מתמעטות עד מינימום האסוציאציות החיוביות שישראל מעוררת אצל אנשים ליברליים.

ערים גדולות הן חממה טבעית בשביל הדה־לגיטימציה הזו, לא מפני שהן "אנטישמיות" (די כבר), אלא מפני שהן כר פורה להתנהגות רדיקלית. המטרופולין נוטה לקרוא תיגר על הסדר הקיים בשעה שהאזורים הכפריים נוטים להגן עליו; העיר ליברלית, ההינטרלנד הוא שמרני.

אין זאת אומרת שאין ערים שמרניות והינטרלנד ליברלי, אך הפוטנציאל הנפיץ של ערים גדולות התחיל להתברר לפחות מזמן שגאי פוקס (Guy Fawkes) ניסה לפוצץ את הפרלמנט האנגלי לפני 400 שנה ויותר; והאספסוף הפריזאי הרס את הבסטיליה ב-1789, והקים את הקומונה ב-1871, וכמעט הפיל את הרפובליקה החמישית ב-1968; ומהפכות עירוניות הפילו שלוש קיסרויות בברלין, בפטרוגרד ובווינה בסוף מלחמת העולם הראשונה; וערים גדולות הפכו למעבדות ניסוי פוליטיות, תרבותיות ואמנותיות, כולל אגב ברצלונה של שנות ה-20 וה-30 - שעמדה על נפשה נגד פרנקו, בעל בריתם של היטלר ושל מוסוליני, כמעט עד הרגע האפשרי האחרון.

בתודעה הרדיקלית העירונית הזו, ישראל חדלה להיות בת תיקון. היא מזוהה עכשיו עם שלוחותיו של הסדר הישן, האירופי, הלבן, המתנשא, הקולוניאלי. לא חשוב שרוב הישראלים אינם אירופים, ואינם לבנים על פי קני המידה המקובלים, והם עצמם דחויי הסדר הישן וקורבנותיו.

משרד החוץ של הליברלים

החרם ד'ברצלונה הוא אולי רק זמני וחולף, מהיותו תכסיס פוליטי של ראש עיר לא פופולרית. אבל ברצלונה מבשרת תמורות מדיניות וחברתיות, באירופה ובמקומות אחרים. למשל, אין זה כלל מן הנמנע שב-2025 נראה את ניתוק היחסים הראשון בין חברה באיחוד האירופי לבין ישראל: אירלנד, שעל פי רוב הסקרים עומדת לעבור לשליטת מפלגת שמאל אנטי-מערבית, ה'שין פיין', שדובריה אינם מחמיצים הזדמנויות להביע סלידה קיומית עמוקה מישראל.

קשה לדעת מה יקרה בסקוטלנד, אם תהפוך לעצמאית. העיתון הנלהב ביותר לטובת עצמאות נוקט קו אנטי־ישראלי ואנטי־ציוני חריף. מאבק להפלת הסטטוס קוו מתחרז עם פירוק המדינה הציונית. ראינו כיצד דרום אפריקה שלאחר האפרטהייד נידתה את ישראל בתערובת של שנאה ושל בוז.

מה לעשות חוץ מאשר להשתנות? תשובה אחת יכולה להיות ניסיון לכונן מערכת יחסים ממוסדת בין ערים ליברליות בישראל לליברליות ורדיקליות מעבר לים: משרד החוץ של תל אביב, רחביה, רמת השרון, כפר שמריהו וכל מי שירצו להצטרף, עם דעות מגובשות בעניינים מדיניים וחשבון טוויטר משותף.

אבל ברצלונה הראתה לנו שזה יהיה מסובך. בעולם המראות ההפוכות של האיבה המוחלטת לישראל, אפילו הליברליוּת של עריה נזקפת לחובתה, בחינת העמדת פנים לצורך "הלבנה".

הדחף הרדיקלי להטריף כל מה שקשור בישראל הוא זה הצריך להדאיג. אנטי־ישראליות לא־סלקטיבית לובשת אופי של התנגדות לעצם קיומה של ישראל. זה מה שעולל הימין הלאומני. הוא הפך למנוע של הבאשת ריח לאומית ושל אבדן לגיטימיות. האומנם יש דרך חזרה? לא בטוח.

רשימות קודמות בבלוג וביואב קרני. ציוצים (באנגלית) בטוויטר