01 LYNK&CO פלאג־אין / צילום: יח''צ
יצרני הרכב הסינים מאמצים בשנים האחרונות שלל אסטרטגיות חדירה בניסיון לבסס את עצמם בשוק הרכב האירופי. יש יצרנים שבוחרים לקפוץ ראש למים העמוקים של אירופה עם דגמים שמיועדים לשוק הסיני כמעט ללא שינויים, וחלקם גם מתרסקים על קרקעית הבריכה. אחרים בוחרים באסטרטגיית "דף חלק" ומשקיעים מאות מיליוני דולרים בפיתוח דגמים, שמיועדים ספציפית לשוק האירופי.
● הרכבת מקריית שמונה לאילת נכנסה לתקציב. אבל האם יש כיסוי להבטחות?
● הפעם בגלל היחלשות השקל: יבואני הרכב נערכים להעלאת מחירים נוספת | ניתוח
קבוצת GEELY הסינית, לעומת זאת, מיישמת בהצלחה את אסטרטגיית "הסוס הטרויאני" - "הסוס" שלה הוא חברת וולבו השבדית, שאותה רכשו הסינים לפני יותר מעשור. מאז עברה החברה השבדית "כיבוש נאור". הם הזרימו לה משאבים פיננסיים נדיבים ופתחו בפניה את השוק הסיני. בו בזמן הם "שאבו" את יכולות המו"פ המתקדמות של השבדים לטובת שאר מותגי הקבוצה בסין, סיפחו את הידע שלהם בתחום הבטיחות והנעת הפלאג־אין והפכו את המטה של וולבו בשבדיה לבסיס הקדמי שלהם בחדירה לאירופה.
מודל "מועדון מינויים"
גם המותג לינק אנד קו מבית קבוצת GEELY הוא מעין "ספין אוף" של וולבו. הדגם הראשון של המותג, 01, מבוסס על הפלטפורמה וטכנולוגיית ההנעה של וולבו XC40 פלאג־אין ולפיכך הוא עבר בקלות יחסית את המשוכה הטכנית של חדירה לאירופה ואת הרף הבטיחותי הגבוה.
לפיכך זכו קברניטי המותג, רובם אירופאים, "חופש יצירתי" בכל הנוגע לעיצוב, למיתוג ולבידול מהאחות וולבו. זה אומר אימוץ שם מותג מתחכם, שפונה להיפסטרים אירופאים מבוססים (אבל זוכה לקשיי קליטה במדינות דוברות עברית); עובר דרך נקודות מכירה בעיצוב "צבעוני" ורועש; ומגיע עד אימוץ מודל שיווקי ייחודי של "מועדון למינויים" - הלקוחות באירופה רוכשים את השימוש במכוניות, בהתאם לצרכים, ולא את המכוניות עצמן ויכולים להחליף או להחזיר מכוניות באופן תדיר.
בישראל לעומת זאת, המותג לא מהפריבילגיה של "התחכמות שיווקית" והוא נכנס היישר לשוק אגרסיבי והיפר תחרותי. מה שנותר מהמיתוג "הצבעוני" האירופי של לינק אנד קו הוא בעיקר העיצוב החיצוני שעליו חתום פיטר הורנבורי, המעצב האגדי של וולבו.
תצורת אור ייחודית
המאפיין הבולט ביותר הוא החרטום הייחודי, שכולל פנסי חזית דמויי עיני חרק שבולטים מעל משטח מכסה המנוע שניצב מעל גריל, הנראה כחיוך רחב. בלילה מפיצים הפנסים הללו תצורת אור ייחודית וכך גם הפנסים האחוריים המעניינים מאחור. אם מוסיפים לכך חישוקים גדולים וצבעוניים ועיטורים קוסמטיים לאורך המפתנים וקו הגג, מקבלים רכב שנראה יותר גדול וספורטיבי מאחיו השבדי וזוכה להרבה יותר מבטים.
גם עיצוב תא הנוסעים זכה למגע יצירתי. לוח המחוונים הדיגיטלי מזכיר מאוד את זה של וולבו. לעומת זאת, עמדת המולטימדיה הגדולה והרוחבית היא נציגה נאמנה של שוק הרכב הסיני וכך גם ההגה האליפטי והמצועצע. למעט מוט הילוכים בעל תפעול מוזר, הנדסת האנוש די מוצלחת וכוללת כמות סבירה של מתגים פיזיים חיוניים ומערכת יעילה לזיהוי פקודות קוליות. לציון גבוה זוכים גם המושבים הקדמיים הנוחים והמרחב המכובד לרגליים ולראש מאחור. תא המטען שימושי בהחלט עבור רכב מיד-סייז עם הנעת פלאג-אין ועם נפח של 466 ליטר.
האבזור התקני מפגין נדיבות סינית וכולל בין השאר גג שמש פנורמי, ריפוד דמוי עור, מושבים מחוממים ומערכת קול איכותית. כראוי לרכב שתוכנן בשבדיה מקבלים גם ערכה די מקיפה של מערכות בטיחות מתקדמות אם כי פונקציית "הסיוע לנהיגה" מתערבת באגרסיביות מוגזמת.
מערכת ההנעה של ה־01 היא גרסה משודרגת של האחות השבדית. היא משלבת מנוע 1.5 ליטר טורבו־בנזין עם שלושה צילינדרים, מנוע חשמלי וסוללה בקיבולת מכובדת של 17.2 קילוואט-שעה, שמאפשרת טווח חשמלי תיאורטי של עד 75 ק"מ ב-WLTP ונסיעה על חשמל בלבד במהירות של עד 120 קמ"ש. ההספק המשולב הוא 261 כ"ס, בגלגלים הקדמיים, ועל התיאום מופקדת תיבה אוטומטית כפולת מצמדים.
התוצאה נעימה ומעודנת כל עוד לא מאלצים את מערכת ההנעה לצאת מאזור הנוחות שלה. נהגים מתונים, שטוענים את הסוללה בצורה עקבית "לפי הספר", ייהנו משיוט חשמלי חרישי ונעים בעיר ומחוצה לה ויכולים לצפות לטווח ריאלי של כ־40 ק"מ בטרם הסוללה תתרוקן והפיקוד יועבר למנוע הבנזין. בתנאים כאלה אפשר לפקוד את תחנת הדלק לעיתים די נדירות. מנגד, נהגים כבדי רגל, שיבחרו במצב התכנות הספורטיבי, ייהנו מתאוצות אגרסיביות ומהנות יותר, אבל במחיר של צלילים קצת צורמים, במיוחד בעליות ובסל"ד גבוה. כמובן שגם צריכת הדלק תזנק לטריטוריה של רכבי בנזין עם כ־17-18 קילומטרים לליטר.
כיול שלדה אירופי
על הכביש הרכב מרגיש "אירופי" עם אחיזה טובה ונטיית גוף מרוסנת בפניות. חלק גדול מהקרדיט מגיע לחישוקי ה־20 אינץ' התקניים, שעוטים עליהם צמיגים בחתך ספורטיבי (45'). אבל אין ספק שמאחורי הקלעים ידיים אירופאיות תרמו לכיול השלדה וההיגוי, שהוא אחד היותר מדויקים שבהם נתקלנו בעדת הסיניות. גם נוחות הנסיעה טובה, אולי אף טובה מזו של האחות לבית וולבו, והמתלים סופגים במיומנות את שיבושי האספלט הישראלי.
לינק אנד קו 01 עולה בישראל 230 אלף שקל, אם כי סביר להניח, שכשיסתיים המלאי ששוחרר לפני עליית מס הקנייה בינואר גם המחיר יטפס. זה אמנם לא נשמע מחיר חדירה אגרסיבי למותג סיני בלתי מוכר. אך במציאות ההזויה של שוק הרכב הישראלי, כשדגמי קרוס אובר "עממיים" של מותגים מבוססים מפליגים תדיר לטריטוריה של 200 אלף שקל וצפונה, הפלאג־אין הסיני־שבדי הזה מפתיע לטובה ומטפס גבוה במטריצת התמורה לכסף.
MG HS
191 אלף שקלים עולה ה-HS של המותג MG מבית סאייק הסינית. ממדיו החיצוניים דומים ללינק אולם הוא נמוך יותר. להנעה אחראי מנוע 1.5 ליטר טורבו שביחד עם מנוע חשמלי מייצר 258 כ"ס ומשיג טווח חשמלי של עד 52 ק"מ.
קיה נירו פלאג-אין
185 אלף שקל לגרסת הפלאג-אין של הנירו החדשה. הרכב קצר מהלינק אך ניצב על בסיס גלגלים של 2.72 מ' ומציע תא נוסעים מרווח ומאובזר. להנעה אחראי מנוע 1.6 ליטר בנזין, מנוע חשמלי וסוללה עם 183 כ"ס וטווח חשמלי של עד 61 ק"מ.
מיצובישי אקליפס קרוס פלאג-אין
220 אלף שקל לגרסת הבסיס של מיצובישי אקליפס פלאג-אין החדשה, הזהה בממדיה לגרסת הבנזין, עם בסיס גלגלים של 2.67 מ'. על ההנעה מנוע בנזין 2.4 ליטר ושני מנועים חשמליים עם הספק משולב של 188 כ"ס וטווח חשמלי עד 45 ק"מ.
