פטיש בית משפט / צילום: איל יצהר
הכותב הוא בעלי משרד עו"ד איתן אדלשטיין וממלא־מקום יו"ר ועדת הנזיקין הארצית של לשכת עורכי הדין
הבחירות הצפויות ללשכת עורכי הדין עלו באחרונה למוקד תשומת־הלב הציבורית. לצד העיסוק, החשוב כשלעצמו, בעמדות הלשכה ביחס לשינויים במערכת המשפט, הבחירות יכולות וצריכות להשיג מטרה צנועה אבל חשובה לא פחות: זוהי ההזדמנות של הלשכה לשוב ליסודות ייעודה, לדאוג לשינויים הפחות מתוקשרים אך החיוניים לצרכני עולם המשפט, עורכי הדין ובמיוחד הלקוחות, ובדרך זו לחזק את אמון הציבור במערכת המשפט. דוגמה לאחר כזו, שמשלבת חוק פרה־היסטורי, בזבוז משאבים, עלויות כבירות, שקרים גסים וסטטיסטיקה - היא פקודת הנזיקין.
פקודת הנזיקין היא פקודה ארכאית, שחלקים בה לא שונו עוד מימי המנדט. הפקודה קובעת כי בכל תביעה נזיקית יגישו גם התובע וחברת הביטוח חוות־דעת של רופא מומחה מטעמם. כשישנם פערים בין חוות־הדעת, ממנה בית המשפט מומחה מטעמו, ששכרו מתחלק בין הצדדים.
מנגנון ביזארי
המנגנון הוא ביזאר. כבר 26 שנים שאני פוקד כמעט מדי יום את אולמות בתי המשפט, נער הייתי וכבר קצת זקנתי, ולא זכיתי להיתקל במקרה אחד שבו הרופא של הלקוחות והרופא של חברת הביטוח הגיעו לתוצאה זהה, על אף שמדובר בקביעת אחוזי נכות ולא בפרשנות חוקתית. אין פלא בכך. טבעי שהמומחים, שרוצים שחברת הביטוח תמשיך לפנות אליהם, יכתבו את אשר היא חפצה.
הנזק כביר. אזרחים רבים, נאלצים לשלם אלפי עד עשרות אלפי שקלים כדי לקבל חוות־דעת רפואית, שרוב ייעודה הוא ליצור משקל נגד לחוות־הדעת הסותרת והצפויה מראש שתגיש חברת הביטוח. בהנחה שהצדדים לא הגיעו לפשרה, על הסכום הזה נדרש הלקוח להוסיף עוד מחצית משכר המומחה שממנה בית המשפט.
יש לקוחות שפשוט לא עומדים בסכום, במועקה, בטענת חברת הביטוח שהם משקרים, בחודשי ההמתנה הארוכים. החוק אף לא מתיר לתובע - בניגוד לתביעות נזיקיות אחרות כגון בתאונות דרכים - לדרוש ולקבל תשלום תכוף לכיסוי עלויות הטיפולים, ולא ניתן להגיש את התביעה בטרם תחלוף שנה מאירוע הפגיעה.
בשורה אדירה
אמחיש את האיוולת בעזרת מקרה שחוויתי: בתביעה שהגשתי עבור לקוח שקרע את הרצועה הצולבת והמיניסקוס, קבע הרופא המומחה מטעמנו נכות בשיעור 20%. הביטוח הלאומי קבע נכות לצמיתות של 15%, ואת השיעור הזה הצענו כפשרה לחברת הביטוח. אבל חברת הביטוח פנתה למומחה מטעמה, אליו היא פונה תדיר, והוא קבע, הפלא ופלא, כי הנכות היא 0%. באבחת קולמוס, הלקוח נתרפא. בית המשפט מינה מומחה, מנהל מחלקה אורטופדית בבית חולים, והוא קבע כי אחוזי הנכות הראויים הם 15%. בדיוק כהצעתנו. את מסקנתו הוא תיבל בכך שכתב שחוות־דעת המומחה מטעם חברת הביטוח היא בלתי אפשרית רפואית ומדעית.
כך זה כמעט בכל הליך. בזבוז זמן שיפוטי, זמן ללקוחות, כסף ומשאבים ופגיעה קשה באמון הציבור, בשל הכורח לעמוד במסלול שמחייב כתיבת חוות־דעת שחלקן סובלות מקשיים בדיוק ובאמירת האמת.
הפתרון פשוט: בתביעות בגין תאונות דרכים, ממש מאותו תחום משפטי, החוק אוסר על הצדדים להגיש חוות־דעת מטעמם, ובית המשפט פונה ישר למינוי מומחה מטעמו. שינוי פקודת הנזיקין ואימוץ הסדר כזה יהיה בשורה אדירה. במקום לכלות כספים וחודשים על שני כתובים, ישונה החוק, והכתוב השלישי, שיהפוך להיות היחיד, יכריע.
חבריי הנושאים את עיניהם לתפקידי הובלת לשכת עורכי הדין - לצד הדיון בעילת הסבירות, בואו נדאג שבהליכים עצמם - אלה שעשרות אלפי אזרחים פוגשים בהם את בית המשפט בפעם היחידה בחייהם ומגבשים שם את עמדתם על "המערכת", אלה שהם מנת חלקם היום־יומית של אלפי עורכי דין - תהיה התנהלות סבירה, אנושית והוגנת. שינוי קטן בפרוצדורה יגרום לשינוי גדול בחיי רבים ולשיפור האמון במערכת המשפט.