ונהפוך הוא: כשלפיד תקף את מערכת המשפט, ונתניהו נשבע להגן עליה

דווקא בימים הסוערים הללו, כשנדמה שהשיח מעולם לא היה חריף יותר, החלטנו לחזור לעבר ולהזכיר שהמציאות היא בכל זאת מעט מורכבת יותר מכפי שנראה כעת. צללנו לארכיון והבאנו משם כמה תזכורות - חלקן משעשעות - לכך שפעם גורמים בולטים בשני המחנות ראו את הדברים קצת אחרת. בחלק מהמקרים אפילו לגמרי אחרת.

פתחנו בשנת 2014, שם מצאנו שר אוצר טרי שהגיע לנאום בכנס במרכז הבינתחומי בהרצליה ודיבר על משילות. "יש שני מקומות בציבוריות הישראלית שהסתכלו בשנים האחרונות על הפוליטיקאים ואמרו לעצמם 'הם חבר'ה נחמדים, אבל למשול? זה גדול עליהם'", הוא ציין בפני שומעיו. "שני הגופים הם בית המשפט העליון של אהרן ברק וממשיכיו, מייסדי אסכולת האקטיביזים השיפוטי, ואגף התקציבים באוצר. יש עשרות, אם לא מאות, דוגמאות לתהליך ההשתלטות - יש כאלה שיגידו ההשתלטות העוינת - של שני הגופים האלה. תחילה על השיח הפוליטי ואחריו על עולם קבלת ההחלטות".

הדובר, כפי שחלקכם אולי ניחשו, הוא ראש האופוזיציה כיום, יאיר לפיד. דבריו, מ-2014, אמנם בהחלט לא מחייבים רפורמה כה אגרסיבית כמו שמובילים כיום יריב לוין ושמחה רוטמן, אך הם בהחלט נשמעים כמו הקדמה טובה לתוכנית משמעותית בנושא.

הרחקנו עוד עשור לאחור, ל-2005, ומצאנו שרת משפטים מהליכוד, שכיום רחוקה מאוד מלוין, אך אז ביקרה בחריפות את אלו המגינים על בית המשפט בצורה עיוורת. "יש נטייה לפסול כל ביקורת שיש על פסיקה או התנהלות של בית המשפט. מיד נעמדים… ואומרים 'מנסים להרוס אותנו, הצילו אותנו מפני הפוליטיקאים'. והרי אם התוקף הוא פוליטיקאי, הוא בטח מושחת… (אבל לבית המשפט) יש לגיטימציה לכניסה לתחומו של האחר", התלוננה. הפעם מדובר בציפי לבני, שמאז הספיקה לעזוב את הליכוד, להיות מובילת גוש השמאל-מרכז, וכיום אמנם נמצאת מחוץ לפוליטיקה אך כן מהווה דמות בולטת בהתנגדות החוץ פרלמנטרית למהלך של לוין ורוטמן.

כשאלקין תמך ב"מודל הבריטי"

האמירות הביקורתיות של לפיד ולבני הן כלליות, אפשר אולי לגזור מהן חוקים שיגבילו את כוחם של שופטי בג"ץ, אך אפשר גם לראות בהן סוג של "שחרור קיטור", או העלאת נושא למודעות הציבורית. אבל יש מי שכיום נמנים עם המתנגדים לרפורמה שבעבר הובילו הצעות חוק של ממש, שהיו יכולות להשתלב היטב עם המהלכים שמקדמת הממשלה כיום.

קחו למשל את זאב אלקין מהמחנה הממלכתי. ב-2007 הוא היה חתום, לצד ח"כים אחרים, על הצעת חוק שתגדע לחלוטין את יכולתו של בג"ץ לפסול חוקים. במקום זאת, קבעה ההצעה, בג"ץ יוכל רק להמליץ ליו"ר הכנסת לקיים דיון מחודש בחוקים שהוא ימצא שסותרים חוקי יסוד. ירצו ידונו מחדש, לא ירצו - לא ידונו. אפילו ההצעה הנוכחית שמקדמת הממשלה נראית מקלה לעומת ההצעה הזאת (בשלב מסוים רוטמן הזכיר גם חקיקה כזאת, אותה כינה "המודל הבריטי").

2007 הייתה מזמן, אבל ב-2018 הציע אלקין פסקת התגברות ברוב של 61, בדיוק כפי שמציעה הקואליציה כיום. "פסקת ההתגברות זה חובה היום", הוא אמר אז לערוץ 13, "אחרת השלטון הוא מסורס: אתה מצביע בבחירות ובסוף מי שמכריע זה בג"ץ'". מטעמו של אלקין נמסר לנו בתגובה כי "במציאות כיום, לאחר שנחצו בפוליטיקה הישראלית מספר קווים אדומים…", הוא "עודנו תומך בפסקת התגברות אך ברוב גדול יותר" מ-61 (תגובתו המלאה, כמו גם תגובתם של יתר הפוליטיקאים תובא בסוף הכתבה). ב-2017 היו אלה שני ח"כים אחרים שהיום מתנגדים לרפורמה, עודד פורר ויוליה מלינובסקי, שיחד עם ח"כים נוספים חתמו על הצעת חוק שקבעה כי במקום שבג"ץ יוכל לפסול חוקים על סמך העובדה שהם סותרים את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, הוא יוכל רק להצביע על "אי תאימות" בינם לבין החוק, וגם זה רק בהרכב של 13 שופטים. כלומר, שוב הצעה שדומה ל"מודל הבריטי" (אגב, בבריטניה, בכל המקרים שבהם בית המשפט מצא אי תאימות כזאת, המחוקקים טרחו לשנות בעקבות זאת את החקיקה).

כשלוין הסתמך על עילת הסבירות

ומה לגבי מובילי התכנית כיום? מה הם חשבו בעבר? את המהפך הגדול ביותר, ולכן גם המוכר יותר, עבר ללא ספק מי שעומד כיום בראש הממשלה שמובילה את המהלכים הדרמטיים כלפי מערכת המשפט. ב-2012, עוד לפני שהסתבך בחקירות שהפכו לכתב אישום, הגן ראש הממשלה על מערכת המשפט באופן נחרץ שאינו משתמע לשתי פנים. "מערכת משפט חזקה ועצמאית היא זו שמאפשרת את קיומם של כל המוסדות האחרים בדמוקרטיה", אמר לשומעיו בטקס חילופי נשיאי בית המשפט העליון. "בכל מקום שבו אין מערכת משפט חזקה ועצמאית, זכויות אינן יכולות להיות מוגנות", המשיך. "זוהי הסיבה שאני עושה ואמשיך לעשות כל שביכולתי כדי לשמור על מערכת משפט חזקה ועצמאית. רק בחודשים האחרונים גנזתי כל חוק שאיים לפגוע בעצמאות המערכת מהניסיון לקיים שימועים לשופטים בכנסת, דרך הגבלת עתירות לבית המשפט ועד לשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים. אני אמשיך לפעול ככה", הבטיח.

גם מי שמוביל בפועל את התוכנית, שר המשפטים יריב לוין, ראה פעם את הדברים אחרת. ב-2006, עצם העובדה שראש הממשלה אז, אהוד אולמרט, החליט לא למנות שר למשרד הרווחה נראתה למי שהיה אז פעיל בליכוד כה חמורה, עד שהיא דורשת שהשופטים יתערבו בעבודת הממשלה, על סמך עילת הסבירות. אותה עילה שהוא מבקש לבטל כיום. בעתירתו נתלה לוין בין היתר ביועמ"ש לשעבר ובשופט העליון לשעבר יצחק זמיר, מגדולי המתנגדים לתוכניתו הנוכחית, "לא נותר לנו אלא לצטט בהסכמה דברים אלה", הוא כתב בעתירתו כהקדמה לציטוט, "'...ללא ביקורת שיפוטית על הרשות המבצעת מתערערת הפרדת הרשויות. עמה נפגמת חירות האדם ונפגמים היסודות של משטר חופשי'". אגב, כפי שהזכירה לאחרונה ח"כ מלינובסקי, גם שמחה רוטמן הגיש בעבר עתירות שונות לבג"ץ שבהן הסתמך על עילת הסבירות.

תגובות

ציפי לבני מסרה: "הממשלה רוצה להרוס להשתלט ולפגוע בזכויות יסוד לא לתקן. אין בין זה לבין ביקורת לגיטימית שלי דבר וחצי דבר. כשרת משפטים הקמתי את גוף הביקורת על הפרקליטות והיו לי ויכוחים גם עם נשיא בית המשפט העליון. אבל תמיד שמרתי על עצמאותם של גורמי אכיפת החוק והמשפט ופעלתי נגד פוליטיזציה שלהם. מה שהממשלה רוצה לעשות הפוך לגמרי ויש להתנגד לכך בכל הכוח".

מטעמו של ח״כ אלקין נמסר כי הוא "עדיין מאמין ותומך ברפורמה משפטית. במציאות כיום לאחר שנחצו בפוליטיקה הישראלית מספר קווים אדומים שבעבר לא היו באים בחשבון, ח״כ אלקין עודנו תומך בפסקת התגברות אך בעזרת רוב גדול יותר ולא של רק 61 אצבעות. במשך שנים רבות ח״כ אלקין קידם רפורמות במערכת המשפט, שהיו מתונות בהרבה משינוים קיצוניים ולא נכונים המקודמים היום על ידי נתניהו, דרעי ולוין, ונשאר עקבי בדעתו לגבי הצורך ברפורמה מאוזנת במערכת המשפט, אך רפורמות אלה נבלמו כולן ע״י רה״מ נתניהו, שאף התגאה בכך בנאומים וראיונות רבים. היום נתניהו התהפך ב-180 מעלות ויחד עם שותפיו מקדם שינוי שיטת המשטר הישראלית שבמקום לתקן יגרום לנזק עצום ולכך ח״כ אלקין מתנגד נחרצות. תיקונים מאוזנים כן, הרס ופוליטיזציה מוחלטת של מערכת המשפט לא".

מטעמו של ח"כ פורר נמסר: "במדינת ישראל יש מקום לרפורמה משפטית והגדרת היחסים בין הרשויות, אך אין מקום לריסוק הפרדת הרשויות ולהשתלטות הממשלה על הרשות השופטת. השינוי המשטרי שנתניהו-לוין-רוטמן מובילים הוא אינו הצעת חוק אחת, אלא שורה של תיקונים, ביניהם השתלטות על מינוי השופטים, שכשמצרפים אותם יחד הופכים למהפכה מבהילה שמשמעותה מתן כוח עודף בידי הרשות המבצעת. דעתי נותרה בעינה. אני סבור כי אנו זקוקים לתיקון באיזון בין הרשויות, אך בשום אופן לא תיקון עוול ביצירת עוול גדול יותר. כפי שטענתי גם בכנסת ה-20 כאשר הגשתי את הצעת החוק להגבלת פסילות בג״ץ על חוקי יסוד. כל ניסיון לקחת הצעת חוק אחת שעמדה לבדה כדי להצדיק שורה של תיקונים שיוצרים יחד תמונה מסוכנת, הוא לא יותר מתעמולה זולה בניסיון להסתיר את האמת - אין כאן רצון לרפורמה, יש כאן רצון לשליטה של הממשלה על מערכת המשפט".

מטעמה של ח"כ מלינובסקי נמסר: "מפלגת ישראל ביתנו תמיד טענה שיש צורך לערוך שינויים במערכת המשפט (במצע המפלגה מיום היווסדה, האני מאמין שלנו הוא הצורך בחוקה, בבית משפט לחוקה ובפסקת התגברות ברוב של 70) אך מה שהקואליציה הנוכחית עושה כעת הם לא שינויים אלא דריסה של מערכת המשפט.

"בזמנו, כשהגשנו את הצעת החוק המדוברת היא הוגשה אך לא קודמה על ידינו וגם אם הייתה מקודמת היו נערכים דיונים ושינויים (חשוב להדגיש כי בכנסת אחת מוגשות אלפי הצעות חוק אבל רק חלק קטן מהן מקודמות). הצעת החוק שהגשנו לא מרחיקה לכת ומשנה סדרי עולם ביחס לטירוף שרוטמן ולוין מחוקקים. נוסף על כך, כשהגשנו את הצעת החוק ראש הממשלה לא היה עם כתב אישום.

"להבדיל, הקואליציה הנוכחית מביאה פה חבילת חקיקה שתשנה את מדינת ישראל כפי שאנחנו מכירים אותה, רק כדי לבחור את השופטים במשפטו של נתניהו, כדי להחזיר את דרעי למשרת שר וכדי להכשיר את חוק יסוד לימוד תורה שיכשיר השתמטות מהצבא".