הבניין הראשי של הלמ''ס בירושלים בגבעת שאול / צילום: Effi B, ויקיפדיה
הקלישאות על הטיות, ואפילו על שקרים, שיודע להמציא מדע הסטטיסטיקה ישנות ושחוקות כמעט כמו המספרים עצמם. ההחלטה, למשל, כיצד להגדיר ולמדוד סל צריכה ממוצע, מה השיטה הכי נכונה לנטרל עונתיות באבטלה או בשכר, ואפילו איך למדוד את שיעור השינוי במחירי דירות או את כמות הדירות הנמכרות - כבר הולידו אינספור מחקרים, מחלוקות, ומדידות אלטרנטיביות. לא בכדי, גם בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עצמה - הגוף הממשלתי האחראי על הנתונים הרשמיים - מדווחים כל העת על שינוי בשיטות המדידה, ומוסיפים אינספור כוכביות והערות כמעט לכל דוח.
● הממשלה גנזה את תוכנית האוצר לביטול הטבת המס לתיירים
● שר התקשורת מנסה להדיח את יו"ר הדואר | בלעדי
● דו"ח מיוחד של מבקר המדינה: אישור פרויקט חיסון הקורונה של המכון הביולוגי היה רצוף כשלים
אבל דווקא בגלל זה, בגלל שלנצח יהיו פקפוקים ותהיות לגבי כל נתון סטטיסטי, התנאי הכי קריטי הוא שבמערכת האוספת ומדווחת על הנתונים ישבו אנשים שלא דבק בהם רבב. ששיקולים זרים מהם והלאה. שנוכל להתווכח ללא הרף אם הם טועים מקצועית, אבל שלא נעז אפילו לחשוב שהם מונעים משיקולים אישיים או פוליטיים.
גם לפי כללי האתיקה שמפרסמת הלמ"ס, היא "מנהלת את פעילותה בצורה מדעית, הגונה ושקופה", ו"תשמור על רמה מקצועית נאותה ותבצע את עבודתה ביושר וללא משוא פנים, תוך הישענות על עקרונות מדעיים".
תמרורי אזהרה מיוון ורוסיה
ולכן, הערבוב הנוכחי בין פוליטיקה לבין עבודתה של הלמ"ס - הניסיון למנות את יוסי שלי, מקורבו של ראש הממשלה נתניהו, לממלא מקום הסטטיסטיקאי הראשי, שממשיך במאמצים לשלוט במינויים אחרים בתוך המערכת הזו, מבעית - לא פחות. גם אם אפשר להבין את הפיתוי להציב שם מישהו שיעזור לצייר מציאות ורודה, שאולי אפילו תגשים את עצמה. וכמה עצוב שהמהלכים הללו רוכבים על סדק לגיטימי שפתחה בתמימותה הממשלה הקודמת, שבסה"כ ביקשה להרחיב את מעגל המנהלים הפוטנציאלי שיכול לעמוד בראשות הלמ"ס, מפרופ' לסטטיסטיקה (שניתן לספור על יד אחת) לאפשרות למינוי ד"ר מעולמות הדאטה והמחשוב, כראוי לגוף שאמור לספק נתונים במאה ה־21, גוף שכולל כ־1,200 עובדים ותקציב שנתי של כ־250 מיליון שקל.
בשורה התחתונה: בימים שבהם האמון במוסדות הבנקים נמצא בראש הכותרות העולמיות, וחשיבות האמון ועצמאות בתי המשפט נמצאת במוקד השיח הישראלי, חשוב שנבין עד כמה קריטי האמון במוסד הממשלתי שמספק לנו את נתוני המאקרו, ומספר לנו כמעט את כל מה שאנחנו יודעים על המשק והכלכלה הישראלית. נכון שבמדינות כמו יוון, ארגנטינה או רוסיה הלמ"ס המקומית הפכה מזמן לזרוע מוטה פוליטית, אבל אנחנו לא רוצים להיות שם. כי אם לא נסמוך על שיעור האינפלציה שיתפרסם מחר או על זה שיתפרסם בחודש הבא, למה ואיך נשלם ונמשיך לקחת הלוואות, הצמודות לאותו מדד? ואיך בדיוק יחליטו בבנק ישראל אם צריך להמשיך להעלות ריבית, או שהגיע הזמן דווקא להוריד אותה?