ביטול עבירת "מרמה והפרת אמונים" לא ישפיע על משפט נתניהו?

נכון - ההצהרה נכונה ומדויקת
נכון ברובו - ההצהרה נכונה ברובה, אך יש בה מרכיב שאינו נכון או אינו מדויק
חצי נכון - חלק מההצהרה נכון וחלקה שגוי, או שהיא אינה כוללת פרטים מהותיים שעשויים לשנות את משמעותה
לא נכון ברובו - חלק קטן מההצהרה נכון ורובה שגוי, או שהיא מחסירה פרטים יסודיים באופן היוצר הטעיה מהותית לגבי משמעותה
לא נכון - ההצהרה כלל אינה נכונה
מטעה - ההצהרה יוצרת מצג שווא או רושם שגוי, אף שהיא מתבססת על עובדות נכונות
כן, אבל - עובדה נכונה בפני עצמה, אך עובדות שלא צוינו עשויות להעמידה באור אחר. מומלץ לבחון את הדברים בפרספקטיבה רחבה יותר
לא מבוסס - לא קיימים נתונים עליהם ניתן לבצע קביעה פוזיטיבית לגבי נכונות הטענה, ואלה גם לא נאספים
ללא ציון - המצב העובדתי מורכב מכדי לתת לאמירה ציון מובהק. הסיבות האפשריות לכך יכולות להיות: התבטאות שאינה מובהקת מספיק וניתן לפרש אותה במספר צורות, מחלוקת בין מומחים, מתודולוגיות שונות שלא ניתן להכריע ביניהן ועוד

שם: חנוך מילביצקי

מפלגה: הליכוד

תוכנית: שבע תשע

ציטוט: "[ביטול עבירת מרמה והפרת אמונים] לא יכול לחול רטרואקטיבית על מקרים קיימים"

תאריך: 14.3

ציון: לא נכון

יממה לאחר שעלתה יוזמת ח"כ דוד אמסלם לבטל את עבירת מרמה והפרת אמונים, נשאל בריאיון ל-103FM חבר סיעתו, ח"כ חנוך מילביצקי, האם ביטול העבירה יחול גם על נתניהו - שכידוע מואשם בשלוש עבירות של מרמה והפרת אמונים. "דבר כזה, למיטב ידיעתי והבנתי, לא יכול לחול רטרואקטיבית על מקרים קיימים", טען מילביצקי. בדקנו האם ביטול העבירה אכן לא יחול רטרואקטיבית.

ביום שני, הונחה על שולחן הכנסת לדיון מוקדם הצעת החוק של ח"כ דוד אמסלם לבטל את עבירת מרמה והפרת אמונים. ההצעה קובעת בפשטות כי "בחוק העונשין, התשל"ז-1977 , סעיף 284 - בטל". כיום, אותו סעיף קובע: "עובד הציבור העושה במילוי תפקידו מעשה מרמה או הפרת אמונים הפוגע בציבור, אף אם לא היה במעשה משום עבירה אילו נעשה כנגד יחיד, דינו - מאסר שלוש שנים". את זה, כאמור, מציע אמסלם לבטל.

האם ביטול של העבירה יחול רטרואקטיבית על מקרים קיימים? בעבר כבר עסקנו בכך - וראינו שבניגוד לדברי מילביצקי, התשובה היא דווקא חיובית. "הרעיון הוא מאוד פשוט", אמר לנו אז פרופ' יואב ספיר מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב ומי שכיהן בעבר כסנגור הציבורי הארצי: "דין שמקל תמיד חל רטרואקטיבית". לדברי ספיר, העיקרון הזה נובע מרעיון בסיסי לפיו משפט פלילי אמור לחול על דברים שהחברה מאמינה שהם מספיק חמורים כדי להפעיל את המנגנון של גינוי ושל ענישה. "אם בעבר חשבנו שמשהו הוא מספיק חמור כדי להיות עבירה והיום אנחנו חושבים שהוא כבר לא - אז אין עוד הצדקה להעניש ולהרשיע גם מי שביצע את המעשים בעבר", הוא מסביר.

העיקרון הזה מוצא את ביטויו בספר החוקים בסעיפים 4 ו-5 לחוק העונשין העוסקים בדינו של מי שלאחר שביצע עבירה, בוטל או שונה החוק הרלוונטי. סעיף 4 עוסק בעבירה שבוטלה והוא קובע כי "נעברה עבירה ובוטל בחיקוק האיסור עליה - תתבטל האחריות הפלילית לעשייתה; ההליכים שהוחל בהם - יופסקו; ניתן גזר-דין - יופסק ביצועו; ולא יהיו בעתיד עוד תוצאות נובעות מן ההרשעה". גם סעיף 5, העוסק בחקיקה ששונתה (ולא בוטלה), משקף את אותו עיקרון וקובע שבמקרה של שינוי חקיקה, "יחול על העניין החיקוק המקל" עם עושה העבירה. כמו כן, סעיף זה קובע שאם לאחר שהורשע אדם בעבירה מסוימת, נקבע בחוק עונש המרבי קל יתר - אז "יהיה עונשו העונש המרבי שנקבע בחיקוק, כאילו הוטל מלכתחילה".

כמה הקלה כזאת בעונש היא דבר נפוץ? לפי ספיר, "זה לא נפוץ שמבטלים עבירות. אבל ישנם בהחלט מקרים של שינוי ההגדרות של עבירות. במקרים אלה בית המשפט נדרש להכריע בעניין שבו הנאשם מואשם בעבירה שהחוק לגביה שונה לאחר מועד ביצועה. במקרה כזה, בית המשפט אכן בוחן האם השינוי מקל אם הנאשם או לא - ובהתאם לזאת מחיל את הדין המקל עמו, הישן או החדש".

יתרה מזאת, ספיר הזכיר מקרה שבו הוכר בכך שאפילו פסיקה של בית משפט בעניין אחד עשויה להביא לביטול הרשעה של אדם בהליך אחר. הליך זה עסק בעניינו של דוד אקסלרוד שלמחרת רצח רבין, השמיע בפני כתב רדיו שבחים למעשה הרצח. אקסלרוד הורשע בעבירה על סעיף 4(א) לפקודה מנדטורית למניעת טרור מ-1948. הוטל עליו מאסר על תנאי למשך שלוש שנים וקנס בסך 3,000 שקלים. אלא שלאחר שנה וחצי, בפרשה אחרת, בית המשפט קבע הלכה חדשה בנוגע להרשעה על פי סעיף זה, לפי רק דברי שבח למעשה אלימות של ארגון טרור יהיה עבירה. בעקבות זאת, אקסלרוד הגיש בקשה למשפט חוזר. הנשיא ברק שדן בבקשה, קבע כי "הטעם הרציונלי המונח ביסוד הוראות הסעיפים 4 ו־5 לחוק העונשין חל גם בענייננו. כשם שחוק המיטיב עם הנאשם המבטל חוק קודם משפיע על פסק דין חלוט שניתן על בסיס החוק הקודם, כן צריך פירוש הלכתי חדש המיטיב עם נאשם שהורשע להשפיע על פסק דין חלוט שניתן על בסיס הפירוש הקודם". בהתאם, ברק הפעיל את סמכותו לזכות את אקסלרוד בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה.

אז ראינו שהעקרונות האלה מעוגנים היטב בדין, אך האם אפשר לחרוג מהעקרונות הללו ולקבוע שביטול עבירה מסוימת לא יכול באופן רטרואקטיבי? "ספק גדול אם אפשר לעשות את זה", טוען ספיר - ומוסיף: "דווקא זה יכול להפוך את החקיקה לחקיקה פרסונלית. חקיקה 'פרסונלית' כזאת מנוגדת לסעיפים 4 ו-5 שמבטאים עקרונות כלליים ולמעשה עקרונות חוקתיים. זו עשויה להיות טענת הגנה מצוינת לנאשם בעבירות כאלה".

"הרעיון שדין מקל חל באופן רטרואקטיבי הוא ממש עיקרון יסוד. לכן, אם ינסו לקבוע אחרת - יש פה סתירה לעקרונות היסוד - וייתכן שגם יש, במישור החוקתי, טענות טובות למי שיבקשו לא להחיל את זה עליו", ספיר מסכם.

מטעמו של ח"כ חנוך מילביצקי לא נמסרה תגובה.

לסיכום, בניגוד לדברי מילביצקי, ביטול עבירת מרמה והפרת אמונים יחול באופן רטרואקטיבי על מקרים שבהם הביטול יקל עם נאשמים או מורשעים. לפי פרופ' ספיר, הרעיון שדין מקל חל באופן רטרואקטיבי הוא ממש עיקרון יסוד, לכן גם ניסיון להחרגה של מקרה ספציפי מתחולת השינוי (שאינו קיים במתכונת הנוכחית), עשוי להיתקל בקשיים. לכן דבריו של מילביצקי לא נכונים.