הסיפור המלא מאחורי ההצלחה הפנומנלית של תלמידות בית יעקב במבחני רואי החשבון

במבט ראשון הישגי "איגוד הסמינרים בית יעקב" בתוצאות הבחינות שפרסמה בשבוע שעבר מועצת רואי החשבון עשויים להראות כטעות. המוסד החינוכי הגדול בחברה החרדית הגיע לצמרת רשימת ההישגים - 96% מתוך 95 הנערות שניגשו לראשונה למבחן החשבונאות הפיננסית עברו אותו בהצלחה.

● "זה כנראה האנד־גיים שלו": האם פג הקסם של המותג נתניהו? 
● בלוג הרכב שהפך מתחביב לזירת מסחר בשווי יותר ממיליארד דולר
● הסטארט־אפיסט שלמד לנהל בסיירת מטכ"ל ומאמין בטאלנטים שעובדים באנרכיה 

השוואה לביצועיהן של תלמידות אותו הגוף במבחנים קודמים, מעלה תמונה מפתיעה לא פחות: זו הפעם הראשונה שאיגוד הסמינרים מופיע בפרסום מבחני המועצה. אז איך איגוד סמינרים חרדי הצליח לעקוף מוסדות אקדמיים ולהתברג בראש הרשימה בזמן כל כך קצר? שינוי שעשוי תחילה להיראות קטן וטכני הצליח לחולל מהפכה גדולה.

עד לאחרונה הסמינרים החרדיים לא קיבלו ממועצת רואי החשבון רישיון להכשיר למקצוע ראיית החשבון. לכן, תלמידות חרדיות היו צריכות לעבור 14 מבחני מועצה כדי להיות רואות חשבון. זאת, בניגוד לסטודנטים רגילים שעוברים 12 מבחנים פנימיים באוניברסיטה, ורק שני מבחני מועצה. בפועל, הדבר גרם לכך שתלמידות בודדות ניגשו לבחינות.

לפני כמה שנים נכנסו לתמונה רו"ח איריס שטרק, נשיאת לשכת רואי החשבון דאז, וישראל תיק ממכון בית יעקב בירושלים. על הפרק היה ניסיון לקבל את האישור שהסמינר יכשיר בעצמו למקצוע ובעצם יתנהל ממש כמו האקדמיה. התוצאות בינתיים מדברות בעד עצמן.

 רו''ח איריס שטרק, נשיאת לשכת רו''ח לשעבר / צילום: שלומי יוסף

אבל כדי להבין מה זה בכלל בית יעקב יש לחזור לתחילת המאה ה-20 באירופה. אז, בעקבות התנגדות מסורתית, נוצרו פערים גדולים מאוד בחינוך שניתן לנשים ולגברים דתיים. אישה אחת, שרה שנירר, ראתה את המצב ולאחר מאבקים רבים הצליחה להקים באירופה מערכת חינוך שמיועדת להכשרת מורות חרדיות - "בית יעקב".

מאז, השם "בית יעקב" מתייחס לשיטת הלימוד הנהוגה בחינוך החרדי לבנות. חלק מהסמינרים החרדיים נושאים איתם שם זה, חלקם לא, אך כולם, כ־32 סמינרים עם כ־9,000 תלמידות שסיימו כיתה י"ב, נמצאים כיום תחת "איגוד הסמינרים בית יעקב".

מהוראה למקצועות חופשיים

סמינרים אלו עברו שינויים גדולים בשנים האחרונות. כשרובם הוקמו, הם היו אמורים לשמש כבתי ספר להוראה בלבד. זה גם השם שמלווה את חלק מהמוסדות עד היום - "בית יעקב למורות". אך הסיפור של "בתי הספר להוראה" מיצה את עצמו לפני שני עשורים. המשפחות החרדיות גדלו, הן לא יכלו יותר לתמוך בילדים שלהם, והיה צורך שמישהו יפרנס. מכאן, ההנהגה החרדית החליטה להכניס "מקצועות חופשיים" לסמינרים. בהתחלה זה היה מקצוע החשבונאות, לאחר מכן הגרפיקה, ובעשור האחרון נכנסים באופן אינטנסיבי מקצועות דיגיטליים כמו הנדסת תוכנה.

"זה שינה את פניה של החברה החרדית", מספר ישראל תיק, סמנכ"ל במכון בית יעקב בירושלים, עמית מחקר בתחום החינוך במכון החרדי למחקרי מדיניות. "לפני 20 שנה הבחורה הנחשבת הייתה המורה הטובה. היום חלקן כבר פונות למקצועות אחרים".

 ישראל תיק / צילום: באדיבות מכון בית יעקב

אך למרות ההצלחה במקצועות מסוימים, הסמינרים החרדיים לא הצליחו לפרוץ בתחום ראיית החשבון. המקצוע אמנם קיים בסמינרים כבר 15 שנה, אך המסלול הלך ונעלם עם השנים, בגלל סוגית ההכשרה ומבנה הבחינות.

"הבנות החרדיות הגיעו אליי ובסך הכל ביקשו סיוע באחת הבחינות מתוך ה־14 שהן צריכות לעבור", מספרת רו"ח שטרק, שכאמור הייתה ממובילות הרפורמה. "נכנסתי לעובי הקורה, ביקרתי ב'בית יעקב' והבנתי את הפוטנציאל האדיר שיש במקום הזה. רתמנו את האנשים הרלוונטיים, המוסד נמצא בפיקוח צמוד של המל"ג ושל מכון לב, והתוצאות מדברות בעד עצמן. כבר עכשיו שמעתי על רואה חשבון במשרד בינוני שהולך לפתוח סניף במודיעין ומתכוון לעשות שימוש בתלמידות החרדיות".

תיק מתאר את הדברים מהצד שלו: "התנהלו דיונים רבים ולבסוף, בשנת 2020, הצמידו לנו גוף מפקח וגייסנו מרצים באיכות מאוד גבוהה. לאורך הדרך ראינו את הציונים הטובים של הבנות במבחנים הפנימיים, אבל תמיד חשדו בנו שיש העתקות. מבחני הלשכה היו יום הדין ועברנו אותם בהצלחה מרובה.

"אמנם לחברה החרדית יש תדמית מסוימת, אבל יש בה אוריינטציה מאוד גבוהה של למידה. הבנות לומדות מבוקר עד ערב בלי הפסקה. נתונים שטרם פורסמו גם מלמדים כי יותר משליש מהבנות עברו בציון גבוה מ־80. הממוצע באקדמיה נע בין 65 ל־72".

הן יכולות כחרדיות להשתלב בחברות הגדולות?
"בסופו של יום יש פער גדול בין התדמית שמצוירת בתקשורת לבין מה שקורה בפועל. התלמידות החרדיות נותנות מעצמן באופן יוצא מגדר הרגיל. הקשיים שיכולים להיות הם רק בפעילויות תרבותיות שמחוץ לעבודה, שם הן לא מרגישות בנוח. אבל מהניסיון שלנו - זה עובד. כל הפירמות הגדולות פנו אלינו בשבוע שעבר".

רו"ח שטרק מוסיפה כי, "הייתה לי הזכות להוביל את הרפורמה עם פרופ' דן וייס מהפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב, וד"ר קרן בר חווה מהאוניברסיטה העברית. לאור ההצלחה המרשימה, אני פועלת להוביל כעת את מתווה הרפורמה גם עבור גברים חרדיים. הדבר יכול לשמש מענה להכשרת יותר רואי חשבון במקצוע הנמצא בחוסר (ראו תיבה)".

סיפור סינדרלה שממחיש את הפוטנציאל

גם נשיא הלשכה הנוכחי, חן שרייבר, סבור שמדובר בהישג חסר תקדים. "אני לא מופתע מהתוצאות. מהיום שנכנסתי לתפקיד, לפני כשנה וחצי, אני פועל יחד עם סמינר בית יעקב ועם יו"ר ועדת כספים ח"כ משה גפני, בכדי להביא את האיכות של הבנות החרדיות גם להצלחה בבחינות של רואי החשבון".

מאחורי כל הדיבורים והרפורמות, נמצאות בסופו של דבר תלמידות חרדיות שמנהלות אורח חיים שונה לחלוטין מזה המוכר בחברה הישראלית. הן מתחילות את יומן בסמינר בתפילת שחרית בשעה 08:00 ומשם מתחלקות לכיתות ולשיעורים במקצועות הקודש. "מכינים אותנו לבניית בית יהודי", מספרת אסתי, שנמצאת בשנה השנייה שלה במסלול ראיית חשבון במכון בית יעקב.

לאחר שלוש-ארבע שעות של "מעטפת קודש", מתחלקות התלמידות כל אחת לתחומה וממשיכות ללמוד עד השעה 17:00 ולפעמים גם יותר מאוחר. התשלום השנתי, אגב, עומד על כ-18,000 שקל, והוא כולל גם ימי עיון, טיולים ועוד העשרות.

"התחושה היא שמכינים אותנו הכי טוב שאפשר", מסבירה אסתי. "למעשה, אין לי שום דבר בחיים חוץ מהלימודים. הרוב המוחלט של היום שלי נע סביב ראיית חשבון. אין לי חבר, אין לי היסחי דעת, אין לי וואטסאפ, אין לי פייסבוק, כלום. אני מאוד מרוכזת בלימודים וכך גם כולן. זה יכול להסביר את ההצלחה".

למה בחרת דווקא בראיית חשבון? שקלת ללכת לאקדמיה?
"רציתי לרכוש מקצוע שבאמצעותו אוכל להקים בית של תורה. יש לי כישורים למתמטיקה ולמספרים, והתחברתי מאוד לעולם הזה. האקדמיה לא הייתה רלוונטית. ידעתי שאני רוצה להמשיך בסמינר ולקבל בו את ההכנה לחיים שאחרי זה. לא תהיה לי עוד הזדמנות לאסוף ידע יהודי בכזו צורה, זה מדהים. גם מבחינה אידיאולוגית - הרבנים מאוד מתנגדים לאקדמיה, ובחורה שהולכת לשם לא תתחתן עם בחור איכותי כמו שאני רוצה".

איך לדעתך תסתדרי בעתיד בחברות הגדולות? נשמע מאוד מפחיד לצאת מהחממה לעולם החילוני.
"אני יודעת שאני נמצאת בחממה, אבל בסמינרים מכינים אותנו לזה. יש תוכניות שהמטרה שלהן היא לגרום לנו לצלוח את המפגש עם העולם החילוני מכל ההיבטים. גם בעולם העבודה - איך להציג את עצמי וכדו' - וגם בהיבט הרוחני. אני יודעת לקראת מה אני הולכת. העבודה היא לא מקום חברתי בשבילי, אני באה לעשות מקסימום עבודה בלי הסחות דעת. יהיו לי קשרים עם גברים ואתנהל איתם בצורה של ההלכה. אני לא מעוניינת ולא ארצה ליצור שום קשר מעבר לזה".

סיפור הסינדרלה הנוכחי אמנם מתעסק בראיית חשבון, אך הוא יכול להמחיש את הפוטנציאל העצום שקיים בחברה החרדית. "אם המדינה הייתה ממשיכה להתעקש על האקדמיה בתחום ראיית החשבון, לא היינו רואים את התוצאות האלה", מסבירה יהודית מילצקי, חוקרת בכירה בתחום התעסוקה במכון החרדי למחקרי מדיניות. מילצקי סבורה שיש עוד הרבה מה לעשות בתחום התעסוקה, אך לא בדרכים שהולכים בהן כיום. "התחושה הכללית היא שהמדינה הולכת על אותו שטנץ - בואו נדחוף אותם לעבוד כמו כולם - וזה לא עובד. צריך להבין שהחברה החרדית היא אוכלוסייה עם מאפיינים ומסלול חיים שונה.

"ניקח לדוגמה את הנשים החרדיות - הן מתחתנות בגיל 20 ומאז כל כמה שנים מגדילות את המשפחה. הציפייה שהאישה החרדית תלך באותה הדרך של האישה החילונית היא פשוט לא ריאלית. מצד שני, בגיל 35־40, כשרבים באוכלוסייה הכללית כבר מגיעים למיצוי מסוים, האישה החרדית מתפנה ויכולה להשקיע הרבה יותר בקריירה שלה.

"הממשלה הייתה יכולה לקחת חלק מהכלים וההכשרות ולהשקיע אותן סביב הגיל הזה בחברה החרדית, אבל היא רוצה שבגיל 20 כולן יעברו את ההכשרות. בחברה החילונית שיטת ה'שגר ושכח' עובדת, אצל נשים חרדיות צריך חשיבה קצת אחרת".

ההנהגה החרדית והמכשול האקדמי

אחד המכשולים הגדולים בשוק התעסוקה החרדי הוא התנגדות ההנהגה החרדית לאקדמיה. לכן, כל מקצוע שהוא אקדמי בחקיקה, כמו רפואה ומשפטים, כמעט ולא רלוונטי עבורם. אך עם זאת, ישראל תיק בטוח שיש עוד המון מה לעשות.

דוגמה לכך תיק מוצא בכניסת הבנות החרדיות להייטק. "הפרויקט הראשון שלי היה בתחום ההייטק. מצאתי אצלנו 700 בנות שלומדות בתוכנית מה"ט (המכון הממשלתי להכשרה טכנולוגית, א"פ) שאמור להוביל לתעשייה. אך בפועל, כשהן יוצאות התעשייה לא מעוניינת בהן. הבאתי את הנהגת הסמינרים וחברות ההייטק לשולחן אחד והחלטנו לעשות משהו אחר. אמרתי להם 'בואו נעזוב רגע את התעודות ונייצר בוגרים באיכות גבוהה'. וכך בנינו תוכנית ברמה מאוד גבוהה עם פרופסורים מהאוניברסיטאות הטובות ביותר. ביניהם, פרופ' דוד מנדלוביץ מאוניברסיטת ת"א ופרופ' דן בוכניק ממרכז אקדמי לב.

"כיום, יש כמה מאות בנות חרדיות שעובדות כמפתחות בחברות הכי נחשבות במשק - אפל, צ'ק פוינט, פייסבוק, אינטל, מחלקת הפיתוח של בנק לאומי ועוד. הן נכנסות בשכר מקביל לבוגרי אקדמיה".

איציק קרומבי, מנהל מרכזי תעסוקה וחדשנות לחרדים, קצת פחות אופטימי לגבי העתיד. "הסיפור עם הסמינרים החרדיים הוא מאוד משמעותי, אבל צריך להגיד את האמת, זה המהלך היחיד שהצליח עד היום בצורה שכזו. שילוב גברים בתעסוקה, צבא, אקדמיה - אנחנו במגמה מאוד זהירה מבחינת התקדמות ואין פריצת דרך. המקום היחיד שאנו מצליחים כרגע הוא אצל הנשים החרדיות".

בניגוד לתיק ולמילצקי, קרומבי לא מוכן לקבל "ויתורים" על תחומים מסוימים כמו האקדמיה והצבא. "יש סכנה גדולה בכך שהחברה החרדית תוותר על מקצועות אקדמיים. אין ברירה. בעוד כמה שנים החרדים יהיו 20% מהאוכלוסייה, זה הגיוני שלא יהיו להם רופאים? זה נכון, צריך להשקיע פה מיליוני שקלים בשביל מספר מצומצם מאוד של רופאים בטווח הקרוב, אבל אסור לוותר על זה".

אבל הדיון על שילוב החברה החרדית בשוק התעסוקה לא מתנהל בחלל ריק. לצד הקריאות לגמישות שתאפשר לחרדים להשתלב, קשה להתעלם מתחושת חוסר השוויון בנטל של רבים בחברה החילונית. תיק, חרדי בעצמו, מבין את הפערים. "אני רואה את הבעייתיות של מי שמביט מהצד. אין לי מה להגיד על השיוויון בנטל - הציבור החרדי מרגיש שלימוד התורה מחזיק את העולם וזו תפיסת עולם אחרת. אבל אני מציע להתמקד במה כן אפשר לעשות. אני מאמין שהחברה החרדית יכולה להביא תוצר איכותי למשק, רק צריך לתת לה לעשות את הדברים באופן התרבותי שהיא מבקשת לעשות אותם".

גם בסוגיית הגברים בחברה החרדית, מילצקי בטוחה שיש עוד המון מה לעשות. "אחד מכל שני גברים חרדים נכנס לשוק העבודה, אבל הם נדחפים לשם בלי כלים אמיתיים. רוב הגברים החרדים עובדים בלי הכשרה. הממשלה מסמנת וי על כל גבר חרדי שנכנס לעבודה וזו טעות חמורה.

"בסופו של דבר, אם אני גבר חרדי שמסתכל סביבו ורואה את אלו שעובדים, אין לי שום אינטרס לעשות כמוהם. הם מרוויחים פרוטות, עושים להם פרצופים והם נלחמים במעמד הקהילתי שלהם. אם נצליח לשפר את הכלים של מי שבחר לעבוד ולתת להם להתפרנס בכבוד - זה ישפיע גם על כל המעגלים מסביב".

לדברי קרומבי, "צריך לנסות לשאוב השראה מהמהלך שהיה בסמינרים, ולעבוד בתוך המערכת החברתית הקיימת. המהלך הזה הצליח כי הוא לקח את החלק המקצועי והכניס אותו לתוך מערכת קיימת. לא היה צריך לשנות כולם".

מילצקי מודעת לביקורת הגדולה על החברה החרדית ועל החוסר בלימודי ליבה. "אני מבינה את הכאב, אבל בסוף זו חשיבה מאוד רגשית ולא רציונלית. יש עוד המון מה לעשות, אבל אם נמשיך להילחם בגלגלי הרוח האלה לא נגיע לשום מקום. מערכת החינוך החרדית אומרת שהיא לא יכולה להכניס לימודי ליבה - אפשר להילחם בזה אבל אפשר גם לחשוב מחוץ לקופסה ולהשקיע את התקציב הזה בהכשרות שאחרי הלימודים".

"עשוי להפוך למיותר": לאן הולך תחום ראיית החשבון?

הרפורמה אצל התלמידות החרדיות לא התרחשה בתוך חלל ריק. לפני מספר שנים החלו רו"ח איריס שטרק, נשיאת לשכת רואי החשבון בין השנים 2018-2021, אמי פלמור, יו"ר מועצת רואי החשבון עד 2019 וסיגל יעקבי שכיהנה גם היא כיו"ר המועצה, במהלך ששינה את כל תוכנית הלימודים ואת פני מקצוע. "המטרה הייתה להתאים את המקצוע יותר לעולם הטכנולוגי של היום, ולנסות להקל על המסלול המפרך שעוברים רואי החשבון", מספרת רו"ח שטרק.

במסגרת הרפורמה, שנת ההשלמה הרביעית (שעלותה עומדת על 20,000 שקל) בוטלה, התכנים התעסקו יותר בפרקטיקה, וגם המבחנים עתידים לעבור שינוי. "הדרך להיות רואה חשבון מאוד קשה. לכן, לדוגמה, ברשות המסים לא מצליחים למצוא רואי חשבון. המחסור הוא עצום. אבל הרפורמה שעשינו כבר מתחילה להשפיע וגם אין ספק שהמצב הרע בהייטק יחזיר אנשים למקצוע", מסבירה שטרק.

את לא חוששת שהדה־אקדמיזציה של המקצוע בחברה החרדית תיפגע באיכות הבוגרים?
"חד משמעית לא. התלמידות החרדיות נמצאות בפול פיקוח - זה לא שמדי פעם נציגים של המל"ג מבקרים שם, אלא יש ממש גורם מפקח שאחראי על דיווחים תמידיים. אנחנו עוקבים אחריהם בצורה בלתי רגילה. הרמה היא אותה רמה, אין שום ספק. זה נכון שבאקדמיה אולי לומדים עוד תואר במקביל, אבל בראיית חשבון הרמה היא אותה רמה. אם היא לא הייתה, הן לא היו מצליחות במבחני המועצה".

בניגוד לשטרק, יש מי שסבור שההצלחה במבחני המועצה אינה יכולה לשמש מדד להצלחת התלמידות החרדיות. "קודם כל, חשוב לפרגן לבנות האלה. הן חרוצות, משקיעות וראויות לכל פרגון", אומר רו"ח שלומי שוב, ראש חוג חשבונאות באוניברסיטת רייכמן. "אבל אם נסתכל ברמה של התחום כולו - הבחינות הפכו להיות טכניות. חשבונאות היא שפת העסקים, לא מבחן שצריך לשנן בו דברים. אם לשם המקצוע הולך, הבינה מלאכותית תחליף אותו בקלות. למועצת רואי החשבון מאוד נוח לתת בחינה טכנית - קל להכין וקל לבדוק אותה. אבל זה הופך את המקצוע למיותר".

אתה רואה בעיה בהוצאת המקצוע מחוץ לאקדמיה?
"בעידן המודרני מאוד קשה להגדיר מי מוכר כמוסד ומי לא. אבל בסוף זה לא משנה. הסלקציה צריכה להגיע דרך מבחני ההסמכה. אם ישנו את המבחן, הכל יתיישר וזה ייצור אקדמיזציה במהות שלה, לא רק על הנייר. אני בעד לקדם אוכלוסיות חלשות וזה מרגש אותי באמת, אבל זה צריך להיות לצד חשיבה איך המקצוע נראה בעידן המודרני.

"לדעתי, המבחן צריך להיות מבוסס על קייסים עסקיים עם חשיבה וגישה ביקורתית. ממש הבנת הנקרא של העסקים. ככה אני מלמד חשבונאות. רואי החשבון החדשים הם אלו שיובילו בעתיד את העולם העסקי וככה צריך לראות את המקצוע".

מחסור של כאלף עובדים

כאמור, אחת הבעיות שהרפורמות באות לתת לה מענה היא המחסור בעובדים שקיים בענף. בין השנים 2017 ל־2020 חלה ירידה הדרגתית בלימודי ראיית החשבון: מ־1,600 סטונדטים בשנה ל1,200 בלבד. בנוסף, על פי הערכות, המחסור כיום בשוק עומד על 750-1,000 עובדים.

"צריך להבין שזה מקצוע שנותן הרבה כישורי חיים ופותח פתח להרבה מקומות. הידע הפיננסי, הירידה לפרטים, זה כוח ענק של כישורים מקצועיים שבסופו של דבר גורם לכך שהאנשים האלו נחטפים למקצועות אחרים", אומרת רו"ח שטרק.

יש לציין שגם דרגות השכר היחסית נמוכות עשויות "להבריח" את האנשים מהמקצוע. השכר ההתחלתי של מתמחה עומד על 8,500-9,000 שקל בחודש. לאחר שנתיים רואה החשבון יכול להגיע ל־12,000 ובהמשך לעלות ל־13,14 וגם להגיע ל־20,000 שקל בחודש. אך אין ספק שלתחום קשה להתחרות בהייטק.

רו"ח שטרק אף מצביעה על בעיה נוספת בתחום - הריצה של המתמחים למשרדים הגדולים. לדבריה, דווקא במשרדים הבינוניים אפשר לרכוש יכולות וללמוד ממש. "יש מקום לשילוב התמחויות במשרדים גדולים ובמשרדים בינוניים וקטנים. הדרישה של מעסיקים במגזר הפרטי להתמחויות רק מארבעת הפירמות הגדולות כתנאי סף היא טעות. המשרדים הבינוניים והקטנים מאפשרים למתמחים להתעמק בליבת המקצוע, נותנים מענה למכלול הדרישות ומאפשרים לצבור ניסיון רב גוני".