רוב החילונים רואים בישראל קודם לכל מדינה דמוקרטית, ורוב הדתיים רואים בישראל קודם כל מדינה יהודית / צילום: אוסף האפמרה - הספרייה הלאומית
הכותב הוא מרצה למשפטים במרכז האקדמי פרס וסגן נשיא המכון למדיניות העם היהודי יו"ר קרדן. לשעבר שרת הפנים והמשפטים
המטבע החוקתי "מדינת יהודית ודמוקרטית" שנטבע בחוקי היסוד שהתקבלו ב־1992, מציב את מדינת ישראל על אדני שני מערכות ערכים שונות, ולעיתים מתנגשות. אירועי השבועות האחרונים, והמאבק בעד ונגד הרפורמה המשפטית נוגעים באופן ישיר לשאלות הללו.
זאת שכן התכלית מרכזית שלשמה מבקשת הממשלה להחליש את בית המשפט העליון היא מעורבותו, המופרזת לטענת חלק ממרכיביה, בסוגיות דת ומדינה ונטייתו הקבועה בשאלות אלו לצד הליברלי. למחלוקת הערכית הזו ביטויים מעשיים, במרחב הציבורי. כאלו הנוגעים לאופיו, ושנתונים במחלוקת עזה מאז הקמת המדינה.
גלולת רעל, או סם חיים
הסקר שלפנינו, שהנתונים שהוא מציג מבטאים מגמה מתמשכת, מראה שהציבור הישראלי יכול להתמקם בקלות בשתי מדינות: "ישראל" החילונית, שליבת ערכיה דמוקרטיים־ליברליים, ו"יהודה" המסורתית־דתית שליבת ערכיה יהודיים. על פי תוצאות הסקר, השוני בין הקהילות השונות על פני הרצף חילוני־מסורתי־דתי־חרדי מתחיל בתפיסת היסוד באשר ליסודותיה של המדינה היהודית. כך, בעוד ש־73% מהחילונים רואים בישראל קודם לכל מדינה דמוקרטית, המצב הפוך אצל הדתיים (77%) והחרדים (90%) שרואים בישראל קודם כל מדינה יהודית.
בעוד רוב החילונים סבורים שמה שמאחד אותנו הוא היסטוריה וגורל משותפים, רוב החרדיים (51%) סבורים שהייעוד הדתי שלנו הוא המכנה המשותף. ההבדל בא לידי ביטוי גם בשאלות ההסדריות־פרקטיות של הסדרת המרחב הציבורי. כך למשל בנושא מנוחת השבת, 45% מהחילונים סבורים שיש להגדיר אזורים בהם השבת לא תשמר, ו־58% סבורים שצריך לאפשר תחבורה ציבורית לפחות באזורים חילונים או בכל מקום (35%). 58% מהדתיים סבורים שאין מקום לפעילות כלכלית בשבת כלל, ו־80% מהחרדים סבורים שאין לאפשר תחבורה ציבורית בשבת כלל. בעוד שרוב מוחלט של החילונים סבורים שיש מקום לנישואין אזרחיים בישראל (87%) רוב גדול של החרדים (89%) מתנגד לכך.
פער דו־ספרתי קיים בין חילונים לחרדים ודתיים בשאלת מכירת חמץ בפרהסיה והכנסתו למוסדות ציבור. אז מתפצלים? המתח בין יהדות לדמוקרטיה, יכול להיות גלולת רעל אבל גם סם חיים. זאת משום שמעבר להיותנו אחוזים אלו באלו בהיבט הערכי־אנחנו עם אחד, מערכות החיים הפרקטיות משולבות לבלי הפרד, כך הדבר גם במובן הערכי. הצדקת מדינה יהודית שחפה לגמרי מרכיבי זהות יהודיים־לאומיים וגם דתיים קשה יותר, וקיומה של מדינה יהודית בלי ערכים דמוקרטיים ליברליים תהפוך אותה במקרה הטוב לתאוקרטיה חשוכה, ובמקרה הרע תביא לאובדנה. המתח הבלתי מוכרע הזה, יכול להמשיך ולהפרות את הזהות של כולנו, אם רק נדע לעצב כללי משחק שיאפשרו לנו לשגשג יחד.