אביגדור וילנץ / צילום: אינטל
אביגדור וילנץ חשב שיוכל לפרוש בשקט. המיליארדר שחתום על כמה מהאקזיטים הגדולים במכירת חברות שבבים ישראליות לענקיות כמו אמזון, אינטל ומארוול העביר את מטלטליו לשווייץ והתמקם בבקתה איקונית על צלע האלפים מעל לכפר הנופש גשטאד. זהו יישוב קטן בן 2,000 תושבים בקנטון ברן, רחוק מהמרכזים העירוניים והפיננסיים הגדולים של המדינה השלווה. לרוב מגיעים לכאן בשביל אתר הסקי שאורך מסלוליו מגיע ל־250 ק"מ, או לפסטיבל המוסיקה הקלאסית השנתי.
● היזם שרוצה לחבר את הרמזורים לענן - ולפתור אחת ולתמיד את בעיית הפקקים
● המהנדס ששינה את תעשיית השבבים הלך לעולמו. עד כמה מורשתו נשמרת?
● עד כמה יחידות הטכנולוגיה בצה"ל אליטיסטיות? בדקנו את הנתונים
וילנץ, מי שגידל דורות של מהנדסי שבבים מובילים המועסקים כיום בתפקידים בכירים בעמק הסיליקון, חיפש שקט מההמולה הישראלית והגיע לכפר המבודד. בלי חנויות, בנק או סניף דואר. כדי לספוג מעט ציוויליזציה עליו לצעוד כ-20 דקות לאורך נהר שוצף עד לעיירה הסמוכה. באופניים לוקח לו רק כמה דקות. חמש מערכות בחירות, שורת חוקים שנויים במחלוקת והידרדרות השיח הפוליטי הביאו אותו, לדבריו, להרחיק עד למדינה האלפינית כדי לצאת לגמלאות בשלווה. אבל גם שם, אל מול האח המבוערת או ברחובות המושלגים, ישראל לא נותנת לו מנוח.
מצד אחד, האיש שהביא לאזור הצפון ענקיות טכנולוגיה זרות כמו אמזון, מארוול וקארל צייס; הציל את מכללת תל חי מקריסה; היה מראשוני המתיישבים בכמון; ולאחר מכן התגורר בבית צנוע בקיבוץ חניתה - הרים ידיים ואומר שלא יבצע השקעות חדשות בישראל והוא מחפש אותן מעבר לים. מצד שני, שנתיים ורבע לאחר שהעביר את מרכז חייו לשווייץ, לוילנץ נמאס לשתוק. הוא חשב להיעלם מהציבוריות הישראלית, אך המציאות בה חיים כל ילדיו ונכדיו החמיצה את ליבו, עד שנעתר להתראיין בעקבות מהלכי הממשלה. עד כה השתתף בחמש הפגנות בביקוריו - האחרונה שבהן היא הנהירה הספונטנית לרחובות אחרי ההודעה על פיטורי שר הביטחון יואב גלנט.
משקיף שווייצרי
"ככל שאתה נמצא כאן זמן רב יותר, אתה רואה מקרוב כיצד מערכות יכולות לתפקד היטב כשהן פועלות נכון", הוא מספר לגלובס בראיון ראשון מאז שעזב את ישראל. "בממשלת שווייץ יש שבעה שרים בלבד, כאשר לכל שר ישנם מספר תיקים. ראש הממשלה מתחלף ברוטציה כל שנה - והוא ראשון בין שווים ורוב השווייצרים בכלל לא יודעים מיהו. אין כאן עניין של אגו. ההחלטות מבוזרות ומלבד נושאי חוץ וביטחון ועניינים פדרליים מתקבלות בקנטונים. העסק מתנהל והוא מתנהל באופן ענייני לטובת התושבים". וילנץ סבור ששיטת הקנטונים השווייצרית עשויה להיות התרופה לחוליי החברה הישראלית המפוצלת ולסכסוך הישראלי־פלסטיני.
את הרושם הראשוני מהמדינה קיבל כשנסע לפני שנים רבות לאחיו הגדול, סוכן מוסד לשעבר שפעל להעלאת יהודי מרוקו לישראל בימי ראשית המדינה, המתגורר בשווייץ כבר למעלה מ־50 שנה. וילנץ מספר שבנסיעה משדה התעופה קיבל שלושה דוחות תנועה. "למדתי שיעור חשוב: זו מדינה שמבוססת על מערכת של כללים ברורה לכולם, עד כדי כך שהיא שמאפשרת לך לחיות בביטחון שאיש לא יציק לך. בארץ זה לא קיים, לכן מנסים לעשות עליך אופטימיזציות".
שווייץ עבור וילנץ היא מדינה שמכבדת את תושביה. היא יקרה, הוא מודה, "אבל לא יקרה בהרבה יותר מישראל - ובעיקר, כזו שמספקת קיום בכבוד לכל יושביה", הוא אומר. "ההחלטה לנדוד לשווייץ הייתה תהליך שהתגבש אצלי במשך שנים, כאשר אתה רואה איזו מדינה מתפתחת לך מול העיניים ולאן הולכים כספי המסים שלך", הוא מספר. "הנושאים שנמצאים בשיח הפוליטי ומשפיעים על בחירת הנהגת המדינה מזכירים לי מחזה אבסורד שאין לו כל קשר להתנהלות תקינה של מדינה, ומסיחים את הדעת מהנושאים החשובים באמת. חינוך, רווחה, ביטחון, כלכלה ותעסוקה, יוקר מחיה, כולם מתגמדים מול פחדים ושקרים שצצים חדשות לבקרים. במקום להפחית את הסטרס הלאומי מגדילים אותו לצרכים פוליטיים ואישיים ולא מאפשרים שיח ענייני. ללחץ הנפשי הזה ולקורבנות המתמשכת יש מחיר עמוק על שפיות החברה".
וילנץ פורס את רשימת הרעיונות אותם ניסה לטפח בישראל כל השנים - בחלקם ללא הצלחה. הוא מתנגד פעיל מזה שנים רבות לכיבוש, והיה מהפילנתרופים הבולטים של עמותות שוברים שתיקה, בצלם, עדאלה וקול רבני לזכויות אדם; הוא פעיל איכות סביב נלהב ותרם רבות לחברה להגנת הטבע ומכון דש"א - דמותה של הארץ, מיסודה של החברה להגנת הטבע, העוסק בשמירה על השטחים הפתוחים בישראל. בתנועת אדם, טבע ודין הוא אפילו ישב בהנהלה. וילנץ נטל חלק פעיל בניסיונות הידברות בין יהודים וערבים וביצירת גשרים בין חלקי החברה, בין השאר באמצעות תמיכה בקרן תקווה והקמת רשת בתי הספר "דרכא" שהוקמו בפריפריה, עד עזיבתו בעקבות מחלוקת עם קרן רש"י. הוא גם תורם גדול לקרן החדשה לישראל שמקדמת רבים מהרעיונות שחשובים לו. יחד עם זאת, פוליטית לא היסס לתמוך גם במועמדי מרכז - הוא תמך במשך תקופה ביאיר לפיד וסייע לכניסתה של יפעת שאשא ביטון לפוליטיקה במרוץ שלה לעיריית קריית שמונה, עוד לפני שנחתה בפוליטיקה הארצית.
כעת, נראה שהמפעל שבנה בישראל כאילו עומד על פי תהום. "הכיבוש המתמשך והשליטה על עם אחר, חוק הלאום שהופך את ערביי ישראלי לסוג ב', איכות החיים במובן של דאגה לחלשים בחברה, התייחסותנו לטבע, לשטחים הפתוחים ולבעלי החיים. חוסר החמלה והסבלנות לאחר", הוא מפטיר. "כל זאת תחת התנהלות של פוליטיקאים שעסוקים בכל דבר חוץ מלדאוג לאפשור ולקידום של חיים טובים יותר. במילים אחרות, זו מדינה שמתרחקת מערכי יסוד מוסריים, הומניים וליברליים".
ושווייץ היא המודל שלך לכל זה?
"הבן הגדול שלי אומר: אתה צריך לבחור באיזו ביורוקרטיה אתה חי. להעתיק את חיי למקום אחר זה לא משהו שאני נהנה ממנו, ואני עושה זאת בצער רב. אני שומע מישראלים רבים שעזבו את המדינה שהם אוהבים, שקל להם יותר לחיות במקום שהם לא מזדהים איתו רגשית. גם אם שווייץ עושה משהו לא מוסרי לפחות זה לא החלום שלי". וילנץ, שמספר על שורשים משפחתיים מאוסטריה שלהם קשר הדוק עם שווייץ, מסרב לומר מה היה הטריגר שהוביל לעזיבתו ומסתפק באמירה כללית: "כאשר המדינה מתחילה לפעול מול האזרח הפרטי כמו מאפייה ומתעללת במי שמשלם מיסים ועובד לפי הכללים זה חתיכת טריגר".
"ממשלה בלי כישורי ניהול"
הוא נותר אזרח ישראלי וישלם כאן מסים בעשר השנים הקרובות לפחות, אך מודיע כי חדל מהשקעות חדשות בישראל. וילנץ השקיע בשנים האחרונות באופן עצמאי בכמה סטארט־אפים ישראליים - בהם פרוטאנטקס, ווקה, לייטביטס, דאסט פוטוניקס, אסייט וקוואנטום מאשינס. לדבריו, כבר שנתיים שהוא לא משקיע בישראל, אלא בוחר בקפידה יזמים ישראלים שפעילים בחו"ל: "הממשלה נלחמת הרי באליטות - והאליטה הזו בוחרת היום להקים את החברות שלה בניו יורק, בוונקובר ובברלין".
לפי ההערכה, וילנץ אחראי ישירות ובעקיפין למיליארדי דולרים בהכנסות לקופת המדינה. במשך מספר שנים סכום המס שהגיע מכיסו האישי עמד על מאות מיליוני דולרים מדי שנה, ובשנים אחרות עמד על עשרות מיליוני דולרים. המשקיעים מאחורי הבאנה לאבס, חברת הפורטפוליו שנמכרה לאינטל, שילמו לפחות 800 מיליון דולר, ואילו גלילאו - שנמכרה למארוול מיד לאחר המהומות שהובילו לאינתיפאדה השנייה בשנת 2000 - תרמה לקופת המדינה לפי הערכה יותר מ־2 מיליארד דולר במסים שנגבו ממשכורות עובדים במהלך שנותיה בישראל. "תשלום מסים הוא, מבחינתי, בחירה ערכית שיש לה מחיר שלא אני בחרתי לשלם אותו. וכשכל האקוסיסטם שאתה מייצר ממשיך להזרים לכלכלה הרבה מאוד כסף, אתה הופך להיות משמעותי: במקום להיות נמלה שתומכת בכיבוש, בשחיתות השלטונית ובהתעמרות במיעוטים, אתה הופך לסנאי או אפילו פילון. אלה דברים שמוציאים אותך מדעתך".
המחאה החלה מארגוני ההייטק, ענף שמורכב מאנשים שהם ברובם א־פוליטיים.
"מותג כמו ההייטק הישראלי לוקח הרבה זמן לבנות ומעט מאוד זמן להרוס. זה כמו שאתה לוקח כוס מים צלולים ושם טיפה קטנה מאוד של יוד, זה כבר לא אותו הדבר - צבע המים השתנה ואתה כבר לא יכול לשתות אותם. בהייטק רואים כיצד באופן מיידי השקעות פוטנציאליות מפסיקות להגיע, כאשר משקיעים מבינים שלא תהיה להם אפשרות לעתור למערכת המשפט ולהגן על הרכוש שלהם, או שהעסק מידרדר בצורה שהיא לא עניינית, לא אתית, לא מוסרית. הסתכלו על ההייטק בעולם: הרבה מהנדסים לא עובדים רק בשביל הכסף, אלא עבור עקרונות. גם בישראל, אנשים יבינו שמה שקורה כאן איננו תואם את הערכים שלהם והם יסיקו מכך שאם אין ביכולתם לתקן את המצב הם יעזבו".
עד עכשיו הוא רשם כמה הישגים.
"תראה, אני מתייחס לנתניהו או אל תפקיד ראש הממשלה כאל המנכ"ל של המדינה. כאשר אנחנו, המשקיעים, בוחרים מנהל לחברות שלנו, יש תנאי סף ערכיים בנוסף למקצועיות או רמת הידע שהוא נדרש להפגין. אנחנו מחפשים יושרה קיצונית, טוהר מידות, שקיפות, זה עולם ערכי של אכפתיות מהעובדים, מהלקוחות או מבעלי המניות, שאותו הייתי דורש מראש המממשלה, שהוא המנכ"ל של המדינה: אכפתיות מהאזרחים והתושבים. הבעיה היא שאצל ביבי זה לא קיים, ההיפך הגמור: הוא משקר מכל זווית אפשרית של הפה, וזה בין שאר המגרעות שיש לו בצד הערכי. תכונה חשובה נוספת של מנכ"ל טוב היא היכולת לבנות צוות יוצא מהכלל סביבם. זה גלוי לעין שנתניהו בנה צוות של אנשים בעייתיים בהיבט של העולם הערכי והיכולות שלהם - כבר על שני האלמנטים האלה הוא לא עובר שום תנאי סף של ניהול. הוא ואיש מהשרים שלו לא היו מתקבלים לאף סטארט־אפ שלי".
● העיר העתיקה ששרדה 2,400 שנה - עד שנחרבה ברעידת האדמה
● האיש שמאחורי כיפת ברזל חושף איך ישראל מתכוננת לאיומי הטילים והסייבר | ראיון
אפילו לא ניר ברקת, מהמשקיעים הראשונים בצ'ק פוינט?
"יש הבדל בין יזם למשקיע. משקיעים אינם בהכרח מנהלים טובים, אם כי ייתכן שלברקת יש כישורי ניהול טובים. אבל כשמסתכלים על התמונה כולה ורואים את היכולות של רוב האנשים שעובדים עם נתניהו - אין מצב שחברה מסחרית הייתה מצליחה עם צוות ניהולי שכזה, ואין מצב שהמדינה לא תקרוס או תגיע לעברי פי פחת כשמובילים את המדינה בצורה הזו".
מדינות סמכותניות כמו איחוד האמירויות מגייסות כסף ממשקיעים מערביים.
"יש הרבה משקיעים בעולם והשאלה מי אתה רוצה שישקע בך - אותו רוצח מערב הסעודית שהשקיע גם בקרדיט סוויס או אמזון וסיסקו? תמיד תוכל למצוא משקיעים אבל השאלה היא באיזו פרמיית סיכון הם ייטו לעשות זאת".
אתה מדבר על הכיבוש ועל שוברים שתיקה. אוטומטית אתה נועל בפניך מחצית מהקוראים שאולי היו רוצים לשמוע אותך.
"יש עליהום שנעשה על הארגון הזה, הפכו אותם לאויבי המדינה. תסמנו מטרה ומיד כולם קופצים עליה. זו בסך הכל עמותה שמנסה להביא אמת לתודעה הציבורית, במקרה שלה, על מה שקורה בשטחים הכבושים. הפחד שלנו מהאמת ומהתמודדות עם בעיה אמיתית, ואי ההכרה שלנו שאנחנו טועים, מחלישה אותנו ומביאה אותנו לכישלון בסופו של דבר. העמותות האלה שבציבור הישראלי מגנים ומבקרים אותן כאויבות העם כמו שוברים שתיקה, בצלם, עדאלה, הן אלה שעוזרות לבנות את החוסן האמיתי, הן מוציאות את האמת לאור. ככל שנתעלם לאורך זמן מהמציאות והאמת ונחייה בשקר, הבעיה שלנו סך הכל תלך ותגדל".
הטיעון שנשמע בפני ארגון שוברים שתיקה רלוונטי גם למובילי מחאת ההייטק היום: תצלצלו בפעמונים בתוך הבית - לא בחוץ.
"בעולם שלנו כולם יודעים הכל, ועדיף שהאמת תצא מארגון כמו שוברים שתיקה בצורה מדויקת ונכונה מאשר דרך המעקפים. כשיש סתימה בעורקים - תסתום את העורק ויתפתחו עורקי משנה שינציחו את הבעיה. העולם לא רואה? בואו לא נתנהג כמו בת יענה. אם אטמון את הראש בחול, לא אדע שיש לי ראש. אותו הדבר בהייטק: המחויבות של המנהלים והחברות שמעבירים כספים ועובדים לחו"ל היא קודם כל לבעלי המניות, לעובדים וללקוחות. אם מדינת ישראל מחליטה שאין זכויות ללהט"ב, או שאין הגנה על הקניין כי אין מערכת משפטית שתגן עליו מפני שרירות שלטונית, אז חובתם היא להתריע מפני התוצאות של המהפכה המשפטית".
הילד הדתי מירושלים הפך לקרן הון סיכון של איש אחד
אין דרך אחרת להציג זאת: אתה פריבילג, מיליארדר, שמטיח ביקורת ממקום מושבו באלפים השווייצריים. אתה לא חושב שזה מחליש את הטיעונים שלך?
"גם לפריבילג וגם למיליארדר מותר להביע דעה וגם לבקר. בדרך כלל זה מועיל, למרות שאף אחד לא חייב לקבל או להקשיב לדעה או לביקורת. יש פחד בחלקים של החברה הישראלית מלשמוע דעות אחרות, שונות מהנרטיב הרשמי או כאלה שמכילות ביקורת.
"לא ברור לי מה המושג פריבילג אומר. מישהו שלא ראה קושי מימיו? שהכל בא לו בקלות? שהוא משויך לקבוצה ששולטת על משאבים? זו ההגדרה של פריבילג. האם מכניסים את האדם לקטגוריה הזו לפי התוצאה ולא הדרך שהוא עבר? פריבילג יכול הרי להיות מכל עדה ומכל עיר. הבת שלי שירתה ביחידת מודיעין, שם החייל הבולט ביותר שהציג את הציונים הגבוהים ביותר הגיע משלומי. זה הופך אותו לפריבילג?
"אז יגידו שאני פריבילג, אבל מה זה בעצם? אני שמאלן, לא פריבילג - ואני לא מתבייש בזה. לצערי, המילה שמאלן הפכה למילה גסה. אבל מהו שמאלן? אחד שפועל לטובת הכלל, שמאמין שצריך שתהיה רשת ביטחון לחלשים בחברה, שחושב שצריך שהחברה תהיה ערכית ושהיא תתן יחס נכון לבעלי החיים, שלא תמכור נשק למשטרים אפלים, שמאמין שהאנשים שמובילים את המדינה צריכים להיות ערכיים, שהמדינה צריכה להתנהל בצורה טובה כלפי כל אחד ואחד באופן שווה, במסגרת של חיה ותן לחיות, שכל אחד יוכל להביע את דעתו, להפגין בלי שיהפכו אותו לאנרכיסט".
ילדותו של וילנץ רחוקה שנות אור מתדמית מיליארדר הייטק שחי ברווחה בבתים בגליל. הוא נולד ברחובות להורים שהגיעו לישראל בחוסר כל. בגיל שנתיים עברה המשפחה לשכונת קריית משה בירושלים, שבמרכזה ישיבת מרכז הרב. עד כיתה ח' למד בבית ספר דתי, התהלך עם כיפה וציצית, הניח תפילין מדי בוקר וישן בחדר אחד עם סבתו. כילד, מכר אתרוגים בשוק מחנה יהודה כדי לסייע למשפחה, ולאחר שאביו פתח חנות חומרי בניין, החל לעבוד בה במקביל ללימודיו. לפני שעלה לתיכון - התלבט האם ללמוד בישיבת נתיב מאיר בשכונת בית־וגן הסמוכה, או בבית הספר שליד האוניברסיטה העברית, שהתאפיין באוכלוסייה חילונית יותר.
הבחירה ללכת אל ה'ליד"ה', נעשתה מתוך מניעים של רכישת השכלה אוניברסלית - והביאה אותו בסופו של דבר לוותר על התפילין והכיפה. וילנץ מצא את עצמו בכיתה אחת עם ילדי פרופסורים משכונות רחביה וקטמון. "אלה היו לימודים ששילבו הומניזם ולימודים ריאליים, פיזיקה ומתמטיקה מורחבת לצד היסטוריה, ספרות ומחשבת ישראל, ובעיקר היו לנו מורים מדהימים. שם ספגתי תרבות מערבית, ערכים ליברליים ותודעה יהודית", הוא אומר.
הפריבילגיה האמיתית, לדבריו, הייתה לגדול כנער בירושלים של שנות ה־60. "לא גדלתי במשפחה של פרופסורים, אבל עטפה אותנו מערכת שלמה של חוגים - גדנ"ע אוויר, גדנ"ע קליעה, מועדוני 'תקוותנו' למכניקה עדינה - בנינו טיסנים מעץ בלזה, למדנו פיזיקה, החיים היו עשירים במסגרות שקידמו אותנו מאוד".
משם, התנדב לשנת שירות של גרעין "רעים" - קבוצה חלוצית שמנתה אז 20 מתנדבים, מהראשונות בניסוי שהפך ברבות השנים להצלחה. הקבוצה אליה השתייך הקימה גרעינים בקריית מלאכי, בבית שמש, במצפה רמון ובירוחם - שם בילה וילנץ שנה מחייו, ובמקביל, עסק גם בהקמת מסגרות של שנות שירות בישובים ערביים כמו דיר חנא ועראבה. לאחר מכן, התגייס לשריון, שירת בסיני שלאחר מלחמת יום הכיפורים. במלחמת לבנון הראשונה שירת כסגן מפקד פלוגת טנקים בגדוד 362, בין היתר בקרב סולטן יעקוב, בו נהרגו רבים ושממנו נעדרים עד היום יהודה כץ וצבי פלדמן.
אתה שייך לדור שבין מלחמת יום כיפור ללבנון. מרבים להקביל את השבר החברתי שקיים היום לזה שחצה את ישראל בזמן מלחמת לבנון או לחוסר האמון ששרר בין הממשלה לעם במלחמת יום כיפור.
"במלחמת יום כיפור האיום היה חיצוני ולכן בשלב הראשון הייתה התגייסות מלאה והלימה בין השלטון לאזרחים. בדיעבד, הציבור לא היה מוכן לתת הנחות ולו בלבד שייערך תחקיר יסודי. מלחמת לבנון הייתה מלחמת ברירה ולכן, ובצדק, הייתה התנגדות ליציאה למלחמה מיותרת. הוויכוח ואי ההסכמה היו בתוך המסגרת האזרחית ובלי לשנות את הבסיס שעליו המדינה מתקיימת. במהלכים הנוכחיים של הממשלה והכנסת ישנה מתקפה שמנסה לפרק את ההסכמות הערכיות לפיהן אזרחי המדינה מתנהלים. זהו תהליך של התאבדות של מדינה".
אחרי שהשתחרר מצה"ל כקצין שריון, נרשם וילנץ ללימודי הנדסת חשמל בטכניון. לאחר לימודיו החל לעבוד בפיתוח תשתיות מחשבים למטוס הלביא ולאף־16 באלביט. באותה התקופה של ראשית שנות ה־80 החליטה משפחתו לגור על הר כמון בקרוואן. הם הצטרפו בגל השני של העולים ליישוב, וחיו בו עוד מהתקופה שפעל בו גנרטור אחד וקו טלפון אחד, לדבריו.
אז החלה קריירת ההייטק שהפכה את וילנץ לסנדק תעשיית השבבים הישראלית בגליל. ב־1988 נסע לארה"ב כדי להשתלם בפיתוח מוליכים למחצה בחברת IDT ואף הפך לארכיטקט הראשי שלה. הוא חזר לגליל והקים את גלילאו, בשיתוף עם החברה האמריקאית שמנהליה סמכו עליו כי דווקא בכרמיאל יוכל להניח עבורם פרויקט ניסויי ראשון. ב־1997 הנפיק את גלילאו בנאסד"ק ובאוקטובר 2000, בזמן מהומות אל־אקצא, מכר אותה לענקית השבבים מארוול - 2.7 מיליארד דולר בתמורה ל־25% ממניות החברה.
בקריירה של 20 שנה, וילנץ מכר סטארט־אפים בתחום השבבים כמו הבאנה, אנפורנה, פיקסר וליבה לענקיות כמו אינטל, אמזון, קארל צייס וסיסקו בהיקף של מעל 3 מיליארד דולר. וילנץ שילב בקריירה בקיאות וירידה לפרטים, חוש מסחרי מפותח שמבין את הצרכים הבוערים ביותר של ענקיות הטכנולוגיה, היכרות עם יזמי עילית, מודל השקעות ייחודי שהפך אותו לקרן הון סיכון של איש אחד, וכריזמה יוצאת דופן שאפשרה לו לנהל תהליכי מכירה מורכבים עם המנכ"לים הבכירים של עמק הסיליקון.
היית מוכר בתור "מר גליל" - ממקימי מצפה כמון, יזם שדאג להקים את הסטארט־אפים שלו בצפון ותרם לתעסוקה משמעותית לתושבי הפריפריה. גרת בבית צנוע יחסית בקיבוץ חניתה. מה קרה?
"זה נכון שהחברות הראשונות בקריירה שלי הוקמו בכרמיאל ובחיפה, ואכן, תמיד שאפתי לבנות את החברה קודם כל בפריפריה, אבל בשנים האחרונות הדרמנו ואת בניאס לאבס הקמנו בתל אביב. חברה אחרת, אקסייט, פועלת מקריית גת. אבל יש לי יזמים היום שפועלים גם בקנדה ובעמק הסיליקון וסך הכל אתה הולך למקום אליו הולכים היזמים. אני כבר שייך לדור השני, כאשר מדינת ישראל היא כבר חלק מהדי־אן-אי שלך, זה שגדל על ברכי האתוס של בניית הארץ - שבתוכו מקופל כבר הנושא של יישוב הגליל ובניית תעשייה עניפה בו. על זה חונכתי, ולכן החוויה של החלום ושברו היא כל כך גדולה עבור אנשים בדור שלי. חווינו את הבנייה ועכשיו את ההרס הטוטאלי - וזה כל כך מצער".
"הישראלי הבכיר באמזון לא הצליח לשכור דירה בחיפה"
אחת הסיבות שווילנץ לקח אישית את חוק הלאום היא השותפות ארוכת השנים שהוא מוביל עם יזמים ואנשי טכנולוגיה מהמגזר הערבי. דרך הרשת החברתית של בוגרי הטכניון הוא למד להכיר כמה מבני החברה הערבית בישראל ששינו את עולם הטכנולוגיה. בהם אסד חמיסי, שסיים בהצטיינות דוקטורט במדעי המחשב וב-20 השנה האחרונות משמש סמנכ"ל הפיתוח ההנדסי של חטיבת מתג התקשורת של ברודקום; ואת עמיתו להקמת אנפורנה לאבס, נאפע בשארה - כיום מנהל פיתוח שבבי השרתים באמזון AWS.
בשארה היה סטודנט בטכניון כאשר פרופ' צחי בירק חיבר אותו לאיל ולדמן, שבאותם הימים היה בכיר בחברת השבבים גלילאו, הסטארט־אפ אותו הקים וילנץ בכרמיאל. "אני מציע לך לחטוף אותו ואחר כך לחשוב מה לעשות איתו", כתב לו בירק כפי שהודה לאחר מכן. ולדמן אימץ את ההמלצה והפך את בשארה, יליד תרשיחא, לשותף למכירת גלילאו לענקית השבבים מארוול, במה שהפך לאקזיט המיליארדים הראשון בישראל. החברה נמכרה בשנת 2000 תמורת יותר מ-2.7 מיליארד דולר במניות. ולדמן אומנם לא נשאר עד הסוף, הוא עזב את החברה על רקע חילוקי דעות מבלי שהרוויח מהאקזיט - אך החברה שהקים לאחר מכן, מלאנוקס, הפכה לסיפור הצלחה בפני עצמה. בשארה מונה לסמנכ"ל הטכנולוגיות של מארוול ועבד מול הלקוחות בארה"ב.
כשניגש להקים את הסטארט־אפ שלו, אנפורנה לאבס, יחד עם הרבויה ביליק, רונן בונה ומנואל אלבה התייעץ בשארה עם וילנץ, התייעצות שהפכה את האחרון לשותף החמישי בחברה שנעשתה לסיפור הצלחה ישראלי. עד היום אחראית אנפורנה הישראלית - לה משרדים בחיפה, ביוקנעם ובתל אביב - על פיתוח שבבי השרתים של אמזון AWS, שהיו אחראים על חיסכון בהוצאות, ביחס לשבבים מתחרים כמו אינטל או אנבידיה, בהיקף של 5 מיליארד דולר, לפי ההערכה.
"תאר לך אדם עם הכישורים של נאפע בשארה - מנסה ללא הצלחה לשכור דירה רק בגלל המבטא שלו. והוא היה סטודנט עם הציון הגבוה ביותר במסלול שבו למד בטכניון עד התקופה שבה הוא סיים את הלימודים. אבל הרילוקיישן של מהנדסים ערבים־ישראלים כמו בשארה, אסד חמיסי מברודקום או ג'וני סרוג'י, מנהל פעילות השבבים של אפל לא קשור רק לערביות שלהם. זה רק עוד גורם אחד שמביא אנשים לעזוב את המדינה שלהם. יש עוד לפחות 1,000 עובדים ערבים־ישראלים שעזבו לעמק הסיליקון - זו נטישת מוחות מדאיגה. זה רק מראה את הפוטנציאל האדיר של האוכלוסייה הזו ואת הדעות הקדומות של חלק מהציבור הישראלי כלפיהם. חוק הלאום שנחקק כאן ב-2018 הוא המקרה הפרטי של האבסורד הזה. החוק הזה אומר לאזרחים הערבים: אתם סך הכל סוג ב'. אז ברור שכל ערבי־ישראלי שרואה את עצמו בתור כישרון ימצא את עצמו בחוץ".
מה משאיר אותך אופטימי?
"אני חושב שהמחאה תצליח בטווח הבינוני והארוך. הממשלה הזו נראית חלשה ומפולגת ועומדת על כרעי תרנוגלת. אני חושב שהיא תתפרק וסבור שהציבור הרחב, ובמיוחד הצעירים יקחו אחריות על גורלם גם במישור הפוליטי. שאולי תיכתב הסכמה אזרחית חדשה על חלוקת הנטל הכלכלי והביטחוני. שאם השטח בין הירדן לים יחולק לקנטונים, כל אחד מפלגי האוכלוסייה שחי כאן יוכל לקבל הגדרה עצמית".
חבריך בענף ההייטק מובילים את המחאה נגד הרפורמה ועושים זאת מישראל. מחאה שנעשית מרחוק אפקטיבית פחות.
"המחאה המשמעותית אכן נעשית בתוך הארץ והיא נפלאה בעיני. הגעתי לחמש הפגנות בארץ והתרגשתי מאוד שציבור כה גדול, בעיקר של צעירים, נלחם על עקרונותיו ועתידו וכל זאת ללא אלימות. אנשים כמוני, מההייטק, גם עוזרים פיננסית במימון שדרך אגב הוא יחסית מאוד לא גבוה. הוא מגיע מאנשים כמוני ולא מג'ורג' סורוס - שאותו אני מאוד מעריך - או מגורמים עלומים אחרים. יש כאן לא מעט אנשים עם יכולות מתוך החברה הישראלית שאכפת להם".
יש לך שלושה ילדים, שלושה נכדים, ועוד שתי בנות אותן גידלת יחד עם בת זוגך לשעבר. המעבר למדינה אחרת כרוך ודאי בהתרחקות מהמשפחה שלך.
"כל הילדים והנכדים שלי מתגוררים בארץ - מקיבוץ חניתה בצפון ועד תל אביב. לכן חשוב לכולנו שהמדינה תצא מהמשבר ואולי אפילו מחוזקת יותר עם סדר יום אחר לגמרי ממה שהיה עד כה. המשפחה מאוד חסרה לי, אני הרי גולה מרצון, ועם כאב גדול. בשמחה הייתי מבלה את כל ימיי בישראל ומשלם את המסים שלי רק בה, אבל אני לא מוכן שהם ילכו לממן את הכיבוש ואת המהפכה המשפטית - תשלום מסים הוא בחירה ערכית שיש לה מחיר".
אתה מדבר על נטישת הדור הצעיר. הכי טבעי וקל להם ללכת בעקבות סבא.
"הילדים שלי גדלו בארץ אבל גם חיו תקופות בארה"ב. הם מחליטים היכן לחיות בעצמם ולי אין השפעה על כך. כולם מגלים יתרונות רבים במגורים בארץ. מבחינת החברים, המשפחה, התעסוקה, ובכלל אהבת הארץ, האופי והתרבות הישראלית. הכוונה לתרבות הליברלית החמה והפתוחה. אני מניח שאם יגיעו מבחינתם מים עד נפש, אם לא יחיו כאן בכל מצב. אבל חלק מהילדים האחרים שלי- המנכ"לים שגדלו בחברות שהייתי שותף בהקמתן, שוקלים לעזוב למקומות אחרים, ולהקים שם את החברות הבאות שלהם".