אוון גרשקוביץ' (ימין) במוסקבה בשנת 2019 ליד חבריו פולינה איבנובה (שמאל) ופיוטר סאוור (מרכז), שגם הם כתבים לענייני רוסיה / צילום: WSJ
הטלפון הנייד כבר לא היה זמין. הפעם האחרונה שאנשי הוול סטריט ג'ורנל שמעו מאוון גרשקוביץ' הייתה ביום רביעי, קצת לפני השעה 16:00, כשהגיע למסעדת סטייקים בעיר יקטרינבורג שברוסיה. היה זה ביקורו השני של הכתב לענייני רוסיה בהרי אורל בתוך חודש.
זמן קצר לפני ארוחת הצהריים, עמיתו לעבודה כתב לו הודעה: "היי חבר, בהצלחה היום".
"תודה אחי", גרשקוביץ' השיב, "אני אעדכן אותך איך הולך".
שעות לאחר מכן, מערכת החדשות של העיתון מיהרה ליצור קשר עם אנשיה ביקטרינבורג, מוסקבה ו-וושינגטון. פוסט מעורפל ברשת החברתית טלגרם דיווח כי סוכני ביטחון לקחו סועד ממסעדת סטייקים ביקטרינבורג עם קפוצ'ון שכיסה את ראשו.
● סקנדל בגרמניה: האם מו"ל עיתון ניסה להשפיע על הסיקור הפוליטי?
● השינוי שיהפוך את קרן העושר הישראלית ליותר סעודית מנורבגית | ניתוח
ביום חמישי בשעה 10:35 לפי שעון מוסקבה, פורסם בסוכנות הידיעות הממלכתית של רוסיה כי גרשקוביץ' נעצר והואשם בריגול על ידי הלשכה הפדרלית לביטחון לאומי (FSB), יורשה של הקג"ב. זו הייתה הפעם הראשונה שרוסיה הגישה תביעת ריגול נגד כתב בתקשורת הבינלאומית מאז המלחמה הקרה. תמונות בטלוויזיה הרוסית הרשמית הראו
את גרשקוביץ' מלווה בסוכני FSB בלבוש אזרחי, כאשר הוא לבוש בג'ינס כחול דהוי ונעלי ספורט, ויד עם כפפה שחורה סביב צווארו הכפוף.
גרשקוביץ', בן 31, הוא בנם האמריקאי של יהודים יוצאי ברית המועצות לשעבר שהתיישבו בניו ג'רזי. הוא התאהב ברוסיה, בשפתה, באנשים שאיתם שוחח במשך שעות בערי הבירות באזור, בלהקות הפאנק שאיתן הסתובב במועדוני הצלילה במוסקבה. כעת, אישומי ריגול מציבים אותו בפני עונש מאסר אפשרי של עד 20 שנה.
מעסיקו, עמיתיו וממשל ביידן מכחישים כולם את טענת רוסיה כי הוא ריגל לטובת ארה"ב, וקראו לשחררו לאלתר. דיפלומטים ומשפטנים אינם רואים תקווה רבה שגרשקוביץ', עיתונאי שהוכר באופן רשמי על ידי משרד החוץ הרוסי, ישוחרר באופן מיידי, בהתחשב בכך שמשפטי ריגול ברוסיה מתנהלים בחשאי וכמעט תמיד מסתיימים בהרשעה.
חמש שנים וחצי קודם לכן הגיע גרשקוביץ' לרוסיה, כאשר חופש התקשורת במדינה כבר היה בדעיכה. הוא בילה את סופי השבוע שלו בשיחות על מוזיקה, פוליטיקה וחדשות בבאניה, או בסאונה, ותמיד היה מוכן לעזור לעיתונאים מתחרים. חבריו הרוסים הכירו אותו לא כאוון, אלא כוניה.
כששריפות יער פרצו באזור הסיבירי הנידח יקוטיה ב-2021 ,הוא ישן באוהל ביער במשך ארבעה ימים, הרבה אחרי שכתבים אחרים טסו בחזרה לבירה. הוא זכה לאמונם של סטודנטים צעירים בשנה א' לרפואה כשהוא ישב איתם במחלקות הקורונה כאשר גילו לו שהם גויסו לטובת המאבק בקורונה, אחרי כמה שבועות של הכשרה בלבד, על מנת
לטפל במבול של חולים.
"אני רק רוצה להבין את הסיפור במלואו", היה אומר לחבריו.
גרשקוביץ' עלול למצוא את עצמו לכוד במהלך גיאופוליטי שנהיה יותר ויותר נפוץ: ממשלות שתופסות אמריקאים כדי למנף אותם בעסקאות שבויים.
ארה"ב שחררה בדצמבר את סוחר הנשק הרוסי המורשע ויקטור בוט בתמורה לכוכבת הכדורסל האמריקאית בריטני גריינר, אותה עצרו הרשויות ברוסיה בימים שלפני פלישת רוסיה לאוקראינה בפברואר 2022. גריינר נידונה לתשע שנים במחנה מאסר לאחר שנמצאה אצלה במזוודה שמן חשיש. מאוחר יותר היא הורשעה בהברחה והחזקת סמים.
ביום חמישי אמר המתאם האסטרטגי של המועצה לביטחון לאומי, ג'ון קירבי, כי לא ברור אם מעצרו של גרשקוביץ' תואם עם ההנהגה הרוסית או נעשה כפעולת נקמה על תלונות אחרות. בשבוע שעבר, אזרח רוסי הואשם בבית המשפט המחוזי בוושינגטון הבירה בכך שפעל כסוכן של מעצמה זרה, הונאת ויזה, הונאה בנקאית, ואישומים אחרים, לפי משרד
המשפטים האמריקאי.
מעצרה של גריינר שם קץ לעשרות שנים של שיתוף פעולה בין רוסיה לארה"ב בתחום הספורט. מאסרו של גרשקוביץ' מערער את העקרון הבסיסי שכתבים, סופרים וחוקרים אמריקאים יוכלו לעבוד ברוסיה כדי ללמוד על המדינה העצומה והמורכבת ועל הסכסוך המחריף שלה עם המערב. כמעט כל העיתונאים המערביים יצאו מרוסיה בנהירה שהואצה עם מעצרו של גרשקוביץ'.
ביום שישי הוציא העיתון וול סטריט ג'ורנל את ראש לשכתו במוסקבה מהמדינה, כתבת ותיקה שסיקרה את רוסיה מאז שנותיה האחרונות של המלחמה הקרה. סוכנויות ידיעות מערביות רבות שהציבו כתבים במוסקבה תחת סטלין קבעו כי רוסיה של הנשיא ולדימיר פוטין מסוכנת מדי לעיתונות.
גרשקוביץ' מוחזק בכלא לפורטובו של ה-FSB ,שם מחזיקה רוסיה ברוב החשודים בתיקי ריגול. פול ווילן, חייל מארינס לשעבר שנכלא ב-2020 ומרצה עונש מאסר של 16 שנה במחנה מאסר רוסי באשמה דומה, הוחזק גם הוא שם בתחילה.
תיאור זה של חייו והקריירה של גרשקוביץ' מבוסס על שיחות עם עמיתיו, בני משפחתו ואנשים שעמם היה בקשר מקצועי. הביוגרפיה שלו עוקבת אחר מאמציו של פוטין לבנות מחדש אימפריה על שלדה של ברית המועצות, מולדת שהוריו ברחו ממנה רק כדי שבנם האמריקאי יחזור ויגיע לאותו סוג הכלא שממנו חונכו לחשוש.
פליטים סובייטים
המשיכה של גרשקוביץ' לרוסיה נבעה מילדותו, כשדיבר רוסית בבית בניו יורק ובניו ג'רזי.
כשאמו, אלה, הייתה בת 22 , היא ברחה מברית המועצות באמצעות מסמכים ישראליים. היא הוברחה אל מעבר למסך הברזל בעזרת אמה, אחות אוקראינית וניצולת שואה, שהייתה בוכה כשסיפרה על ניצולי מחנות ההשמדה שבהם טיפלה בבית חולים צבאי פולני בסוף מלחמת העולם השנייה. לפני שברחו שמעו שמועות שיהודי ברית המועצות עומדים להיות מגורשים לסיביר.
אביו של גרשקוביץ', מיכאיל, עזב גם הוא את ברית המועצות כחלק מאותו גל הגירה יהודי. השניים נפגשו בדטרויט ולאחר מכן עברו לניו ג'רזי, שם גדלו אוון ואחותו הגדולה, דוסיה.
בכתבות שהכין למגזינים, גרשקוביץ' הרהר באמונות התפלות הרוסיות שאמו נהגה בבית; לא לשרוק או לפתוח מטריות בתוך הבית ולא להניח מפתחות או ארנקים על שולחן האוכל.
הוא כתב ב-2018 על אכילת מקרוני עם חמאה במקום גבינה, צפייה ב"נו, פוגודי!", סדרה מצויירת סובייטית על זאב וארנבת במקום "היי ארנולד!" האמריקאית, ושיחות ברוסית במקום אנגלית.
"החיים הרוסיים האלה היו רק העתק חיוור, אבל הייתי נחוש להיאחז בהם", אמר גרשקוביץ'.
בבית הספר התיכון הציבורי שלו בפרינסטון, גרשקוביץ' היה תלמיד מצטיין ושחקן כדורגל נלהב שהיה קפטן נבחרת הנוער בשנתו האחרונה והוביל אותה לאליפות המדינה. וויין סאטקליף, מורה לחינוך גופני ועדיין מאמן כדורגל ראשי, אמר שהוא מקבל הודעות בלתי פוסקות מחבריו לנבחרת של גרשקוביץ'. "כולם מנסים למצוא דרך שבה נוכל לעזור
לתמוך במשפחתו של אוון", אמר.
גרשקוביץ' סיים את לימודיו בבודואין, מכללה למדעי הרוח במיין, בשנת 2014 .הוא עבר לניו יורק כדי לפרוץ לתחום העיתונות. כדי לשלם הלוואות לימודים, הוא עבד כטבח בחברת קייטרינג, ויצא לברים אחרי המשמרת שלו עדיין נושא שבעה סכיני מטבח. ב-2016 הוא הועסק על ידי הניו יורק טיימס כעוזר בדסק, עבודה חלומית לעיתונאי בתחילת דרכו, עד שקולגה ב"טיימס" שאל אותו מדוע הוא לא מנצל את כישוריו ברוסית כדי לפצח את אחד מתחומי הסיקור המורכבים בעולם.
גרשקוביץ' היסס וחשש לעזוב עבודה במטה הניו יורק טיימס. ואז הוא דהר קדימה.
התחלת הקריירה
כשהגיע לרוסיה, הוא הצטרף ל"מוסקבה טיימס", עיתון בשפה האנגלית, שלמרות קשיים היה במשך זמן רב מגרש אימונים לכמה מהכתבים הזרים הבולטים ביותר ברוסיה. גרשקוביץ' הצטרף לצוות של עיתונאים צעירים שהזרימו דם חדש במערכת החדשות. "הוא אהב את רוסיה ורצה לדווח מכאן", אמר פיוטר סאוור, עמיתו במוסקבה טיימס שעובד כעת בעיתון הבריטי "גרדיאן".
לדברי אמו של גרשקוביץ', תקופה זו גרמה לבנה להתעניין יותר בשורשיו הרוסיים והיהודיים. יום אחד, עשרות שנים לאחר נפילת הקומוניזם, היא לקחה אותו לבניין שפחדה לבקר בו כנערה: בית כנסת. נאמר לה שכל מי שייכנס אליו יצולם וייעצר על ידי השירות החשאי.
"זה היה הרגע שבו אוון התחיל להבין אותנו טוב יותר", אמרה. אביו ואחותו של גרשקוביץ' ביקרו מאוחר יותר במוסקבה, ויחד הם ביקרו במוזיאון היהודי החדש בעיר.
גרשקוביץ' זכה בפרסים על עבודתו ב"מוסקבה טיימס", ולאחר מכן עבר לסוכנות הידיעות הצרפתית AFP. הוא נסע ברחבי הארץ והתמודד עם נושאים מחוץ למסלול השחוק, כולל נושאים סביבתיים כמו היעלמות דגי הסלמון מנהר אמור. במאמר אחר הוא תיעד את המאמצים להציל את שפות המיעוט העלומות של רוסיה.
נטליה וסילייבה, כתבת העיתון הבריטי "טלגרף", נזכרה שראתה את גרשקוביץ' במסיבת עיתונאים שערך מועמד שקרא תיגר על פוטין בבחירות לנשיאות ב-2018. בעודו יושב על הרצפה, הציג גרשקוביץ' שאלה למנהל חוות קולקטיב לשעבר בשפה לא רשמית, טעות בנימוסי הדיבור הרוסי, ועורר חיוכים מהמועמד ומכתבים אחרים בחדר.
לבוש בג'ינס דהוי, גרשקוביץ' נהג לפגוש חברים ועמיתים בוולאדורה, מסעדה מקסיקנית במרכז העיר, וגם בבית קפה קיטש סמוך הידוע כמגיש את עוגת הגבינה הטובה ביותר בעיר, שבינתיים הפכה לביתו השני.
הוא נהג להשמיע מנגינות רוק רוסיות משנות ה-90 מהדירה שחלק עם שותפים רוסים, ועורר צחוק כשביקש המנוני רוק נישתיים מלהקות כמו די.די.טי.
בסוף 2021, נזכר גרשקוביץ' מאוחר יותר, עמית מצא אותו בבית קפה, מגיש מועמדות למשרה בוול סטריט ג'ורנל. גרשקוביץ' הטה את המחשב הנייד שלו כדי להראות לו את טופס הבקשה, כאילו כדי לעודד גם אותו להגיש בקשה. הוא התקבל לעבודה בינואר 2022.
חודש לאחר מכן פלשה רוסיה לאוקראינה וגרשקוביץ' נסע לגבול בלארוס-אוקראינה. זה הפך אותו לכתב האמריקאי היחיד שיכול היה לראות את הכוחות הרוסיים הפצועים הראשונים מפונים ונלקחים הביתה.
רוסיה מחשיכה
מוסקבה, ביתו השני, החלה להתמלא פחד ופרנויה. "לסקר את רוסיה עכשיו משמעותו להתרגל לראות אנשים שאתה מכיר נכנסים לכלא לשנים", הוא צייץ ביולי. ביקוריו התכופים בסאונה במוסקבה שיקפו את מצב הרוח הקודר במדינה. יום אחד, לקראת סוף 2022 ,שמע אותו מתרחץ אחר מדבר אנגלית: "תפסיק לדבר בשפה המז** הזאת", אמר.
גרשקוביץ' חשב לרגע, ואז השיב ברוסית: "זו מדינה רב-לשונית".
האיש עצר, ואז אמר בחזרה: "אבל אנגלית היא לא אחת מהן".
מוסקבה, הוא חשב, הרגישה יותר ויותר כמו שנות ה-90 הכאוטיות ומוכות הפשיעה של רוסיה, כאשר הסנקציות שהובילה ארה"ב הגבילו את החלקים המערביים ביותר של הכלכלה. במשך שעות, עמוק אל תוך הערב, הוא דן עם עמיתים, חברים ומקורות כיצד לסקר מדינה הנלחמת עם שכנתה המערבית. הוא תהה אם לכתוב על השימוש של רוסיה
בשבויים אמריקאים כקלפים במשא ומתן.
"זה משבר מוסרי תמידי. אתה דן בכל סיפור", אמרה פולינה איבנובה, כתבת וידידה שעובדת בעיתון "פייננשל טיימס". "אוון היה מדבר על... מה זה אומר לסקר את רוסיה ולא את אוקראינה. זה דבר מאוד קשה לתפוס את הראש, ואיפה אתה יושב ביחס לזה מבחינת הזהות שלך".
באחת המשימות עקבו אחרי גרשקוביץ' כמה סוכני ביון רוסיים, שחלקם תיעדו את תנועותיו במצלמה ולחצו על מקורות שלא לדבר איתו. הוא הניח שהטלפון שלו מנוטר. בנסיעה אחרת, לאזור המערבי של פסקוב, עקבו אחריו גברים לא מזוהים שצילמו אותו.
ביום רביעי, כשנסע ליקטרינבורג, עיר באורל המרוחקת כמעט 1500 ק"מ מזרחה ממוסקבה, הטלפון של גרשקוביץ', כמו של כתבים זרים רבים של העיתון, היה טעון באפליקציית מעקב GPS שאפשרה לעמיתיו לראות את תנועותיו.
"נחתתי, מחוץ לשדה התעופה", כתב בשעה 13:59.
תומאס גרוב, כתב ותיק לענייני רוסיה בעיתון המסקר כעת את פולין, היה בדרכו לארוחת ערב בוורשה כשהבחין שאוון לא שלח לו הודעות טקסט במשך שעות. הוא שלח הודעת טקסט למנהל האבטחה של העיתון בשעה 19:12, "האם היית בקשר עם אוון?".
"עובד על זה".
"הטלפון כבוי".
גרוב הכיר מכר של גרשקוביץ' והתקשר לבקש ממנו לנסוע לדירה שבה התגורר גרשקוביץ'. הדירה היתה חשוכה מבעד לחלונות. בזמן שגרוב נשאר על הקו, האיש דומם את המנוע וצלצל בפעמון הדלת. הוא צלצל שוב.
"הוא לא שם," אמר. "נקווה לטוב".
למחרת בבוקר הצליחו צוותי חדשות רוסיים לראות את גרשקוביץ' כשליוו אותו ליד בית המשפט, ראשו מתחת לז'קט, לבוש בג'ינס הכחול שלו.
ג'ארד מאלסין עזר בהכנת כתבה זו.
כתבה זו פורסמה במקור באנגלית באתר wsj.com ב-31/3/2023.