השופט יצחק עמית / צילום: דוברות בתי המשפט
הכותב הוא עורך דין, בעל משרד פרטי ומרצה באוניברסיטה העברית
לאחרונה נקבע בבית המשפט העליון כי עורך דין עצמאי, בעל משרד משלו, שנפגע בצורה קשה בתאונת דרכים, היה פורש מהמקצוע ומפסיק לעבוד בגיל 70 לו היה אדם בריא. את פסק הדין קבע השופט יצחק עמית, בהתייחסו לפיצוי שאמור עורך הדין לקבל בשל אובדן כושר ההשתכרות שלו. לצורך כך היה על השופט להכריע בשאלה עד איזה גיל היה צפוי עורך הדין לעבוד אלמלא התאונה.
בבית המשפט המחוזי נקבע כי עורך הדין העצמאי היה ממשיך לעבוד עד גיל 75, אולם חברת הביטוח ערערה והשופט עמית קיבל את הערעור והוריד את הגיל ל-70 בלבד. בנוסף, שופט העליון אף העיר בציניות על פסק הדין שניתן במחוזי ואמר שהעובדה שמקצוע עריכת הדין מוכר וקרוב יותר לליבו של השופט, זו לא סיבה להעדיף אותו על פני עצמאים במקצועות אחרים.
בעיניי מדובר בקביעה מוזרה. השאלה איננה העדפה של עריכת דין על פני מקצוע אחר, או של תובע אחד על פני תובעים אחרים, אלא בהעדפת טובת חברות הביטוח על פני הנפגעים. השאלה במקרים כאלה היא ניתן להשיב את המצב לקדמותו והאם העוסקים בתחום המשפט ממשיכים לעבוד גם לאחר גיל 70. אם התשובה לכך היא חיובית, הרי שאי מתן פיצוי בשנים אלה פוגע בהם.
הניסיון הוא יתרון
עורכי דין עצמאיים בהחלט ממשיכים לעבוד לאחר גיל 70. נכון, ישנם כאלה הפורשים קודם לכן מרצונם החופשי, אולם מעמסת הגיל היא לא העניין המכריע, במיוחד כאשר מדובר במקצוע שבו הניסיון הוא יתרון.
המצב בו עורך דין סוגר את משרדו בגיל 70, הוא נדיר. לכך מתווספת עובדה נוספת ומשמעותית: לעורכי דין עצמאים, בניגוד לשכירים, לרוב אין פנסיה שתאפשר להם לשמור על רמת חייהם. כמו כן, יש להביא בחשבון את תוחלת החיים המתארכת, כך שבניגוד לעבר שעורך דין שהיה פורש בגיל מבוגר והיה צפוי למנוחה של שנים לא רבות, הרי שהיום עורך דין שיפרוש ימצא עצמו בפני שנות בטלה רבות.
אין זה מפתיע שהמשרד לשוויון חברתי יצא בקמפיין של "דרוש ניסיון", הקורא להעסיק עובדים מבוגרים, ואין זה מפתיע ששלושה פרופסורים עתרו כבר בשנת 2012 לבית המשפט העליון בבקשה לביטול החוק הקובע גיל פרישת חובה לשכירים. הם טענו כי בגיל 67 מרצים נמצאים בתקופת פריחה, וכי אפלייתם מחמת גיל אינה חוקתית. אכן בית המשפט לא ביטל את החוק מטעמים של מתן אפשרות לעובדים צעירים, אבל השיקולים אינם רלוונטיים כאשר מדובר בעובד עצמאי.
בכלל, מקצוע המשפטים הוא מקצוע ייחודי, כיוון שאינו מחייב יכולת פיזית מיוחדת. המחוקק אף קובע במפורש כי שופטים (עימם נמנה עמית) יפרשו בגיל 70, בניגוד לשכירים אחרים הנדרשים לפרוש בגיל 67, עם אפשרות להאריך את העסקתם כשופטים עמיתים עד לגיל 75 (בבית משפט שלום ובבית משפט מחוזי).
הכרת מהות המקצוע
לטעמי, בניגוד להחלטת העליון, לא מדובר ב"העדפה" על פני אחרים, אלא בהכרה במהות המקצוע. השופט עמית יודע היטב שגם כששופטים פורשים הם לרוב ממשיכים לעסוק בגישורים, בוררויות והרצאות ובמקרים רבים מרוויחים סכומים גבוהים יותר מאלה שהשתכרו כשופטים. בארה"ב שופטי העליון ממשיכים לכהן ללא הגבלה.
יש להניח כי גם השופט יצחק עמית, שהשנה יהיה בן 65, לא יישב בחוסר מעש בעוד חמש שנים, אלא יעסוק באחד העיסוקים הנ"ל. ובכלל, במדינה בה ראש הממשלה עבר את גיל ה-70 זה מכבר, האם ניתן לומר שנבצר מעורכי דין לעבוד עד גיל 75?