חוף צמח. נפתח מחדש אחרי שלוש שנים / צילום: איגוד ערים כינרת
"עקב עומס מבקרים נסגרו הכניסות לנמל תל אביב לתנועת כלי רכב. הציבור מתבקש להימנע מלהגיע לאזור"; "בשל תפוסה מלאה נסגרה הכניסה לחוף פלמחים. הכניסה לסחנה רגלית בלבד"; "חוף דוגה נסגר עקב העומס" - הודעות של הרשויות על עומסי מבקרים בפארקים ובאתרי טבע הפכו לחלק משגרת סופי השבוע והחגים שלנו.
● מתי הגיע השקל לשער היסטורי? חידון ליום העצמאות
● מאיפה הגיע המגן דוד והטעות בהכרזת העצמאות: כך נולד דגל ישראל
ערב יום העצמאות ה־75 מונה האוכלוסייה בישראל יותר מ־9.5 מיליון איש. על פי התחזית, בתרחיש "עסקים כרגיל", ביום הולדת המאה של ישראל יחיו בארץ כ־15 מיליון איש. כאשר כבר היום, השטחים הפתוחים לא מספיקים כדי להכיל את האוכלוסייה, עולה השאלה לאן נוכל נצא לפיקניק בעתיד הלא כל כך רחוק? האם יישארו מקומות לקחת אליהם את הילדים לראות פרחים בסוף החורף? האם נצטרך להזמין תור מראש כדי ללכת לחוף הים או לעשות מנגל?
ובעצם, השאלה האמיתית היא האם אפשר "לייצר" כאן שטחים פתוחים נוספים?
בשנים האחרונות ראינו כמה מקרים של החזרת שטחים לציבור, כמו פארק אריאל שרון שנבנה על מזבלת חירייה ומחצבות ששוקמו. גם ברמה העירונית, יש מקומות שהיו עזובים, מוזנחים או נטושים, ועברו חידוש לטובת הציבור. כזה הוא למשל נמל תל אביב, שהוזכר בפתיחת הכתבה, וגם פארק מדרון יפו, ששימש במשך שנים רבות אתר לסילוק פסולת עד שהעירייה הפכה אותו לפארק. חוף צמח שהיה סגור במשך שנים אחדות נפתח מחדש לאחרונה לקהל.
כל אלה הם פרויקטים יקרים ומורכבים שדורשים שילוב זרועות של רשויות שונות ומשרדי ממשלה, אלא שבפועל גם אם התנאים האלו מתקיימים - כבר לא נשארו הרבה שטחים כאלה.
ד"ר דותן רותם הוא האקולוג הראשי של רשות הטבע והגנים. לדבריו, "יש תוכנית אסטרטגית של מינהל התכנון שכרגע חושבים עליה מחדש, כדי לבדוק איפה ניתן להכניס עוד יחידות דיור, ועליה השתדלנו להלביש תוכנית לשטחים פתוחים. להוסיף שטחים פתוחים אפשר בגולן ובנגב, אבל באזורים האורבניים הצפופים, מה שיש בסמוך הם שטחים חקלאיים, והממשלה צריכה להחליט אם מוותרים על שדות ופרדסים לטובת פארק, כי צריך גם תוצרת חקלאית.
"יש גם עוד מקומות שאפשר לפנות. בתמ"א 75 במפרץ חיפה, יש אזור עם מכלי דלק עצומים. אם ימצאו לאן לפנות אותם, זה יכול לפנות עוד מטרים יקרים ליד החוף. יש עוד כמה מתחמים של הצבא, ותחנות כוח, אבל זה כבר שטחים קטנים. צריך בהסתכלות מושכלת ליצור איזונים".
אז איפה בכל זאת אפשר?
"יש שטחי מחצבות שלחלקם יש תוכניות. למשל במחצבות באזור אפק, בגן לאומי מגדל צדק עשו העתקות קרקע עצומות - עשרות אם לא מאות מיליוני שקלים הושקעו שם במשך השנים - והנה פתחו אותו לציבור. גם פארק צבעי רמון למשל הוא דוגמה נהדרת. זו הייתה מחצבה ענקית. מי שכורה היום מחויב בשיקום מיידי אבל לשקם שטחי עבר צריך סכומי עתק".
לפי אתר רשות שמורות הטבע והגנים, הושקעו בגן הלאומי מגדל צדק יותר מ־100 מיליון שקל והוא משתרע על שטח של כ־1,700 דונם. את השיפוץ הובילה רשות הטבע והגנים והקרן לשיקום מחצבות בשיתוף עיריית ראש העין, משרד הבינוי והשיכון, משרד ירושלים ומורשת ורשות העתיקות.
בשנה שעברה הוכרזו עוד שני גנים לאומיים, הגן הלאומי עובדיה באזור הגליל התחתון והגן הלאומי תל אשדוד בסמוך לעיר אשדוד, אבל מההכרזה רק מתחילה העבודה עליהם.
רותם סבור שאפשר וצריך ללמוד מתקופת הקורונה. לדבריו, "כאקולוגים שואלים אותנו מה כושר הנשיאה של שטח מסוים, ואין לנו תשובות מספיק טובות. קשה להגיד מתי כבר לא נעים להסתובב באתר כלשהו בגלל השירותים או הצפיפות שעל השבילים. בקורונה פתאום היה צריך להזמין מקום ולנצל את כל שעות היממה, אז הגיעו בשעה שמונה בבוקר ונהנו מהטבע של הבוקר. בצורה של הסדרות כניסה יכול להיות שאפשר יהיה ליהנות, אבל יש לזה מחיר של תכנון מראש".
חופים: "נראה לי שדי מיצינו את האפשרויות"
"בכל מה שקשור לחופי ים, נראה לי שדי מיצינו את האפשרויות", אומר ד"ר רותם. "כבר היום יש בערך חצי סנטימטר לבן אדם".
רשות הטבע והגנים דווקא עוסקת ב"שחרור מים לטבע". בזכות העובדה שיש בישראל כיום מיחזור נרחב של מים לחקלאות והתפלה, יש כיום אפשרות לשחרר מעיינות לקליחה טבעית. "זה נעשה למשל בנחל גוש חלב, בנחל ראש פינה, אפילו בנחל ערוגות בעין גדי", מספר רותם. "אבל אין הרבה אפשרויות. גם אם נשחרר את כל המים האפשריים, צפיפות האנשים פה עצומה".
דלית זילבר, לשעבר מנכ"לית מינהל התכנון, מדברת בלהט על שמירת החופים: "כשאני הולכת לים, אני מרגישה ש־16 מיליון איש הולכים אחרי. אז קודם כול צריך לשמור שלא יפחיתו ממה שכבר יש. נלחמתי מאוד נגד בניית מרינות נוספות, למשל, כי לכל מרינה יש השלכות לא רק על הקילומטר שהיא עצמה לוקחת, אלא גם על שטחים נוספים שהיא מחסלת בגלל נדידת החולות. חובה לזכור שלכל מבנה ימי יש השפעה על החוף צפונה, עד חיפה. אפילו במכשול שבנו בעזה, אפשר לראות בעיניים איך החוף בצד הדרומי גדל ובצד שלנו החול נגרע. אפשר לטפל בזה אבל זה דורש השקעה כלכלית עצומה וגם פוגע בחוף.
"אמרנו שאפשר לשקול מרינה בנהריה, כי שם אין נדידה של חולות, וגם כל החוף סלעי אז אין אפשרות לרחוץ שם".
יערות: "לאזן בין הפיתוח לבין השמירה על הטבע"
"אם משבר הדיור הוא משהו שבשמו עשו הרבה פעולות וקיבלו לגיטימציה, הנושא של השטחים הפתוחים, מעורר פחות עניין", אומרת נעה טל, מנהלת אגף התכנון בקק"ל. "אבל הקורונה נתנה לנו תמונת מצב של מה שיהיה פה בעוד 10 שנים, כי אף אחד כמעט לא יצא מהארץ וראינו את הביקוש. ראינו את זה כמקור הכרחי לייצר תוכנית אסטרטגית ליערות בישראל, שאנחנו עמלים עליה עם צוות מקצועי שבראשו עומד מוטי קפלן.
"אנחנו בודקים למה משמשים שטחי היער, מה הציבור צריך, ואיך מייצרים את האיזון העדין שעליו בנויים כל היערות בישראל - איך מאזנים בין לפתח לטובת הציבור חניונים, שבילים, חניוני לילה, שירותים וכו' לבין הצורך לשמור על הטבע ועל רצף השטחים הפתוחים.
"אחד מהדברים הטובים שקרו בקורונה זה שהציבור הכיר בחשיבות של השטחים הפתוחים, ברווחה הבריאותית הגופנית, החינוכית והנפשית שלהם, ולמד להעריך אותם. מבחינת כמות, אנחנו היום נמצאים בקו האדום של השטחים הפתוחים, ובפרט שטחי היער. זאת לא סיסמה. אין לנו דונם אחד לבזבז. הבעיה שאין ליער נציג במוסדות התכנון ואין מי שמדבר בשמם של העצים".
אז איך אתם מפתחים שטחים בשטחים שבאחריותכם? איך מווסתים את מספר המבקרים, כשאצלכם לא גובים תשלום בכניסה?
"ויסות לא מחייב תשלום. גם ברשות הטבע והגנים עשו הרשמה לפי שעות באתרים שהם בחינם, אבל אצלנו היערות לא מגודרים, אז אנחנו עובדים בדרכים אחרות. למשל, אנחנו מנסים לייצר כניסות יותר מוסדרות עם חניה שאנשים יבחרו בהן. הדרכים שלנו ביערות נסללות גם כדי להפחית אבק וגם כדי למנוע סחף קרקע, ואנחנו רואים שהציבור מקשיב לזה".
בקק"ל היו רוצים שלפחות ליערות הקרובים הביתה, אנשים יוכלו ללכת ברגל. "נוצר מצב שיש הרבה יישובים צמודי דופן ליערות שלנו - כי הערים פשוט גדלו והגיעו אליהם. אז אנחנו מקדמים כניסות ליערות שמקושרות לעיר. למשל בבאר שבע עשינו כניסות מרובות ליער באר שבע. אותו דבר במגדל העמק, וביער חדרה", אומרת טל.
עד כאן באשר לשימוש ביערות הקיימים, אולם טל מציינת כי ישראל התחייבה בוועידה בינלאומית להרחיב את שטחי היער ב־5%, ולכן התוכנית האסטרטגית של קק"ל שמה על המפה אפשרויות להרחבת שטחי היער בישראל, בין היתר באזורים המופרים בשולי ערים שאין להם כרגע ייעוד.
טל מזכירה את השיטפונות העזים שפקדו את דרום הארץ בשבוע שעבר: "השטחים הפתוחים חשובים לנו לטייל ולמנגל, אבל הם גם מה שמציל אותנו. הנה אירוע הגשם האחרון - אמרו שירדו 20־30 מילימטר וירדו בפועל 100 מילימטר גשם. אזורי הערים נאטמים בבטון, בחניונים, ואפילו את הגינות אוטמים בדשא סינתטי ומייצרים המון נגר וזה מגיע לשטחים הפתוחים. לא הכול ערוך לקלוט את זה. צריך להסתכל על הכול כמערכת אחת.
"בשורה התחתונה, אם נמשיך במדיניות של ערים ושכונות שלמות שנבנות בצמודי קרקע, אז אני לא אופטימית".
ההשקעה: עשרות מיליוני שקלים לנחל השופט
טל מכירה מקרוב את העלייה במספר המטיילים המגיעים לכל אתר, ומביאה כדוגמה את נחל השופט (הסגור כרגע לצורך עבודות). לדבריה, "כשהאתר הזה תוכנן לפני כ־25 שנה, צפי המבקרים היה 25 אלף איש בשנה. זה אתר מים אטרקטיבי שנמצא שעה ממרכז הארץ, ומשך הרבה יותר מבקרים. ב־2017 התחלנו לחשוב לסגור את האתר כולו, אבל עוד לפני הקורונה היה שיטפון גדול וכל הדק פשוט נשטף בנחל.
"בשלב הזה האתר היה מאוד לא בטיחותי וסגרנו אותו כדי לעשות תכנון מחדש אבל ראינו שגם כשהוא היה סגור בגדר תיל, הציבור המשיך לבוא. נדיר למצוא מקומות עם מים עשרה חודשים בשנה. ספרנו שוב והגענו לכמעט 800 אלף מבקרים ולפני שנה כבר היו כמיליון מבקרים.
"עכשיו אנחנו משקיעים שם כמה עשרות מיליוני שקלים בדרכי גישה בטוחות לאתר. האתר מתוכנן לקלוט שני מיליון אנשים אבל יהיו בו מוקדים נוספים. הוצאנו את הפיקניק מהאזור של הנחל, את החניות הרחקנו משם. זה אחד מאתרי המים היחידים בארץ שנגיש לבעלי מוגבלויות".
איך אתם יודעים כמה אנשים מגיעים?
"בגלל שאין לנו קופה רושמת, אנחנו עושים סקר קליטת קהל. סופרים את כמויות המבקרים ורושמים את הפעילות שהם עושים כדי לדעת מה הביקוש ומה שעות הפעילות. הצבא למשל משתמש גם בשטחים האלה לניווטים ביום ובלילה".
החניה: "אין ברירה אלא להוסיף שאטלים"
בהיעדר תחבורה ציבורית בשבת, ובהיעדר הגעה נוחה בימי חול, רוב הטיולים לאתרי הטבע נעשים במכוניות פרטיות או בהסעות, כמו במקרה של טיולי בית ספר או תנועות הנוער וטיולים מאורגנים. זה משאיר את מי שאין לו רכב או שאינו נוהג, מרוחק מהאפשרות לטייל בטבע . זה גם דורש מגרשי חניה נרחבים שלוקחים עוד מהשטח הטבעי.
רותם: "אני מבקש שיחשבו לפעמים על פתרון של שאטלים לאתרי טבע, ולא להקים עוד מקומות חניה, כי היום אנחנו מקריבים הרבה מהשטח לחניה מתוך המעט שנתנו לנו. בשמורת עין פרת למשל מפעילים שאטלים כי אין מקום לחנות, אבל נכון שלשאטל עצמו צריך להגיע ברכב פרטי. אם בפלמחים אפשר היה לעשות חלק מהחניה עוד דיונת חול, כאקולוג הייתי קונה את זה בשתי ידיים. אבל יש עוד שיקולים, למשל שעם ישראל יוכל לבוא וליהנות".
טל: "בכל כביש וקו רכבת שמתוכנן אנחנו מבקשים היום עצירה בשטחים הפתוחים. אנחנו מעוניינים מאוד לא לבסס את ההגעה ליערות ברכב פרטי. למשל, בקו הרכבת שייבנה לקראת שמונה אנחנו מבקשים שתהיה תחנה באגמון החולה. בירושלים בכל היערות אנחנו מבקשים יחד עם העירייה לשלב תחנות".
זילבר: "הקטע של הניהול הוא משמעותי - גם ניהול השטחים עצמם וגם ניהול התחבורה אליהם. נראה לי שאין ברירה אלא להוסיף שאטלים ולארגן את זה. הדבר הכי חשוב הוא לדעת לנהל את השטחים הפתוחים הקיימים וחלק מזה הוא עניין התחבורה וההגעה".