שחקני עירוני קריית שמונה שמחים לאחר הבקעת שער / צילום: שלומי יוסף
האם שני שחקני עבר בקבוצת עירוני קריית שמונה זכאים להטבות המס להן זכאים תושבי העיר הצפונית רק בשל היותם שחקנים בקבוצה ומי שנדרשו להתאמן בעיר וללון בה לטובת האימונים והמשחקים? בית המשפט העליון ענה על כך בשלילה, לאחר שקבע כי שני שחקני עבר בקבוצה - סאלח חסארמה ואחמד עאבד - לא הוכיחו כי מירב הזיקות שלהם הן לעיר קריית שמונה. נקבע כי מרכז חייהם לא היה בקריית שמונה.
● סוגרת את הפער מול ארה"ב: הסיבות לקאמבק המפתיע של בורסת תל אביב | ניתוח
● המשקיע שקנה דירה לכל אחד משלושת ילדיו, אבל בפורטוגל | כסף בקיר
● אופס האופציות התכווצו: הרווחים של ההייטקיסטים נחשפים, ואלה החברות המובילות בתגמול | בדיקת גלובס
עוד נקבע כי מימון דיור, לינה, תזונה ואירועי גיבוש, אשר ניתן על-ידי קבוצת כדורגל לשחקניה, מהווה "טובת הנאה ממעביד", שאותה יש למסות כחלק משכרו של כל שחקן שקיבל אותה.
ההחלטה ניתנה ברוב דעות של שופטי בית המשפט העליון יצחק עמית וחאלד כבוב, נגד דעתו החולקת של השופט אלכס שטיין שסבר כי מרכז חייהם של שחקני כדורגל מקצועני הוא בהתאם לקבוצת הכדורגל בה הם משחקים, גם אם בני משפחתם מתגוררים בערים אחרות.
שלושה ערעורים שהדיון בהם אוחד
המחלוקת בנוגע להטבות המס להם זכאים שחקני הכדורגל בצפון הארץ התעוררה במסגרת שלושה ערעורי מס שהגיעו לבית המשפט העליון והדיון בהם אוחד. הראשון, ערעור שהגישה איתורן ספורט קריית שמונה (2001), הספונסרית של קבוצת הכדורגל מליגת העל, עירוני קריית שמונה נגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי נצרת שדחה את ערעור הקבוצה על שומות מס הכנסה שהוצאו לה עבור השנים 2012-2009, וקבע, כעמדת פקיד השומה, כי עובדי הקבוצה אינם זכאים להטבת יישוב מוּטב לפי סעיף 11 לפקודת מס הכנסה וכי הוצאות דיור, לינה, תזונה, טלפונים ניידים, ואירועי גיבוש של השחקנים, אשר מומנו על-ידי הקבוצה, מהווים "טובת הנאה ממעביד" שקיבלו השחקנים במסגרת העסקתם בקבוצה, ולכן יש למסותם כחלק משכרם בהתאם לסעיף 2(2)(א) לפקודה.
את הערעור השני הגיש מי שהיה שחקן הקבוצה בשנות המס הרלוונטיות, סאלח חסארמה. חסארמה, יליד כפר בענה, שיחק בעירוני קריית שמונה בין השנים 2013-2006, ובהתאם לנהליה התגורר בתקופה זו בעיר קריית שמונה בגפו בדירה שכורה (דמי השכירות מומנו על-ידי הקבוצה). במהלך אותה תקופה, בת זוגו של חסארמה וארבעת ילדיהם התגוררו בכפר בענה. בערעור תקף השחקן את פסק דינו של בית המשפט המחוזי נצרת, שאימץ את עמדת פקיד השונה לפיה על-אף שחסארמה התגורר בשנים הרלוונטיות בקריית שמונה, הוא אינו זכאי להטבת יישוב מוטב בגין השנים האמורות.
את הערעור השלישי הגיש שחקן עבר נוסף של הקבוצה בשנות המס, אחמד עאבד, יליד העיר נצרת, ששיחק בקריית שמונה בשנים 2018-2011, ולאחר מכן במשך שבעה חודשים בשנת 2020, ובהתאם לנהליה התגורר בתקופה זו בעיר קריית שמונה בגפו בדירה שכורה (דמי השכירות מומנו על-ידי הקבוצה). בית המשפט המחוזי נצרת קבע גם במקרה שלו כי על אף שעאבד התגורר בשנים הרלוונטיות בקריית שמונה, הוא אינו זכאי להטבת יישוב מוטב בגין השנים האמורות.
הדיון בבית המשפט העליון סבב סביב השאלה האם השחקנים נחשבים תושבי היישוב המוטב קריית שמונה ומהו מרכז חייו של שחקן ספורט מקצועני שבני משפחתו לא העתיקו את מקום מגוריהם לעיר בה הוא משחק. בנוסף דן בית המשפט העליון בשאלה האם מימונם של דיור, לינה, תזונה ואירועי גיבוש, אשר ניתן על-ידי הקבוצה לשחקניה, מהווה "טובת הנאה ממעביד", כמשמעה בסעיף 2(2)(א) לפקודה, שאותה יש למסות כחלק משכרו של כל שחקן שקיבל אותה.
הכרה בשחקן כתושב קריית שמונה היא בעלת השלכות כלכליות דרמטיות על שכרו של השחקן ומתבטאת באלפי שקלים נוספים למשכורת, במקום כתשלום מס. זאת, לאור סעיף 11 לפקודת מס הכנסה המעניק הטבות מס שונות לתושבי היישובים הזכאים לכך, אשר כוללים יישובי סְפָר כדוגמת העיר קריית שמונה.
מרכז חייו של שחקן הכדורגל היא קבוצתו?
בעוד שופט בית המשפט העליון אלכס שטיין קבע, בדעת מיעוט, כי שחקני הכדורגל בעירוני קריית שמונה הם תושבי העיר מעצם הקשר שלהם לקבוצה והדרישות שהקבוצה מציבה בפניהם (נוכחות באימונים ועוד), קבעו שני שופטי העליון האחרים כי לא ניתן לקבוע כי מרכז חייו של כדורגלן זהה לקבוצה בה הוא משחק, ויש לבחון את הזיקות שלו לעיר.
השופט שטיין כתב בפסק דינו כי "חייו של שחקן כדורגל מקצועני מורכבים משלושת אלה: כדורגל, כדורגל, ועוד כדורגל", וכי "חייו של שחקן הכדורגל המקצועני הולכים אחר קבוצתו, ומרכז חייו היא קבוצתו. במקום בו נמצאת הקבוצה דרך קבע שם נמצא שחקן הכדורגל, ושם גם נמצא מרכז חייו במשך כל שנות פעילותו כשחקן מקצועני".
השופט יצחק עמית התייחס לתיאור זה כרומנטי, אך דחה אותו וכתב: "אמירתו של חברי כי מרכז חייו של כדורגלן מקצועי היא קבוצתו, היא אמירה שובת לב, אך איני סבור כי ניתן לקבל אותה כמעין חזקה שעל פקיד השומה לסתור אותה. לדבריו, מאחר שמדובר בהטבת מס, הרי שככל חריג, יש לפרשה באופן דווקני, כדי לשמור על עיקרון השוויון ביחס לנישומים אחרים והנטל הוא על הטוען לזכאות להטבת המס הנובעת מסעיף 11 לפקודה.
עוד קבע השופט עמית כי "מרכז חיים אינו מקום שאדם עומס על כתפו מדי סוף שבוע כאשר הוא חוזר אל חיק משפחתו, ולא מקום שלאדם יש אפשרות בכל עת לעזוב ולחזור למקום ממנו בא, ובחינת הדברים היא מהותית ולא טכנית", וכי "המחוקק לא הסתפק במקום מגורים, וגם היותו של אדם בעל דירה ביישוב מסוים לא הופכת אותו למי שמרכז חייו באותו יישוב".
בהמשך קבע השופט עמית כי התמונה המצטיירת היא שמכלול קשריהם המשפחתיים והחברתיים של חסארמה ועאבד היו ונותרו בכפר ענה ובנצרת (בהתאמה), ושם מרכז חייהם ועל כן הם אינם זכאים להטבות מס להן זכאים תושבי קריית שמונה.
בהתאם שלל השופט שטיין את זכאותם של שחקני עירוני קריית שמונה לשעבר, חסארמה ועאבד, להטבות מס בגין יישוב מוטב וקבע כי הכנסותיהם ימוסו כרגיל. במקביל נדחה גם ערעורה של עירוני קריית שמונה על הקביעה כי המימון שסיפקה לשחקניה, ללינה ועוד, אינו מהווה חלק משכרם של העובדים. נקבע כי המימון מהווה טובת הנאה שסיפק המעביד לעובד ועל כן חייב במס הכנסה.