האם תמיד היה נציג לאופוזיציה בוועדה לבחירת שופטים?

נכון - ההצהרה נכונה ומדויקת
נכון ברובו - ההצהרה נכונה ברובה, אך יש בה מרכיב שאינו נכון או אינו מדויק
חצי נכון - חלק מההצהרה נכון וחלקה שגוי, או שהיא אינה כוללת פרטים מהותיים שעשויים לשנות את משמעותה
לא נכון ברובו - חלק קטן מההצהרה נכון ורובה שגוי, או שהיא מחסירה פרטים יסודיים באופן היוצר הטעיה מהותית לגבי משמעותה
לא נכון - ההצהרה כלל אינה נכונה
מטעה - ההצהרה יוצרת מצג שווא או רושם שגוי, אף שהיא מתבססת על עובדות נכונות
כן, אבל - עובדה נכונה בפני עצמה, אך עובדות שלא צוינו עשויות להעמידה באור אחר. מומלץ לבחון את הדברים בפרספקטיבה רחבה יותר
לא מבוסס - לא קיימים נתונים עליהם ניתן לבצע קביעה פוזיטיבית לגבי נכונות הטענה, ואלה גם לא נאספים
ללא ציון - המצב העובדתי מורכב מכדי לתת לאמירה ציון מובהק. הסיבות האפשריות לכך יכולות להיות: התבטאות שאינה מובהקת מספיק וניתן לפרש אותה במספר צורות, מחלוקת בין מומחים, מתודולוגיות שונות שלא ניתן להכריע ביניהן ועוד

שם: זאב אלקין
מפלגה: המחנה הממלכתי
פלטפורמה: טוויטר
תאריך: 15.5.23
ציטוט: "תמיד נבחרו (לוועדה לבחירת שופטים) נציגי קואליציה ואופוזיציה"
ציון: לא נכון ברובו

כחלק מוויכוח טוויטר, בו מזכיר הממשלה יוסי פוקס איים שאם האופוזיציה תנסה לתקוע מקלות בגלגלים הרי שהקואליציה תמנה שני נציגי קואליציה לוועדה לבחירת שופטים, זאב אלקין ענה לו: "חתרנו בעקביות בשונה מהממשלה להידברות ולהסכמה מהרגע הראשון ונמשיך במאמץ להגיע לרפורמה מוסכמת ומאוזנת שלא תאפשר לממשלה שליטה בלעדית במערכת המשפט. מציע לך לא לנהל מומ תוך איומים לשבור את מסורת הכנסת בבחירות לועדה כשתמיד נבחרו נציגי קואליציה ואופוזיציה כולל בכנסת הקודמת. תשאל את רוטמן".

לפי סעיף 4 לחוק יסוד: השפיטה, שופטים ממונים על ידי נשיא המדינה, "לפי בחירה" של הוועדה לבחירת שופטים. ועדה זו מורכבת מתשעה חברים: בראש הוועדה עומדת שרת המשפטים, ולצדה מכהנים שר נוסף, שלושה שופטי בית המשפט העליון (הנשיא ושני שופטים נוספים), שני חברי כנסת, ושני נציגי לשכת עורכי הדין. החוק לא מזכיר מאילו סיעות אמורים לבוא נציגי הכנסת.

באתר הכנסת הישן היה עמוד של נציגי הכנסת בוועדה לאורך הכנסות השונות. העמוד לא זמין באתר החדש, אך העמוד עצמו אורכב וניתן לצפות בנציגי הכנסת בוועדה מהכנסת השנייה (אז החלה לפעול הוועדה) ועד הכנסת השנייה.

בחינה של העמוד מראה שעד הכנסת ה-13, שנבחרה ב-1992, תמיד שני נציגי הכנסת הגיעו מהקואליציה (לפחות נכון למועד בחירת הנציגים). הפעם הראשונה שבה נבחר לתפקיד חבר אופוזיציה הייתה ב-1992, בכנסת ה-13. אז נבחרו אלי גולדשמידט מטעם מפלגת העבודה (מפלגת השלטון בהובלת יצחק רבין) ודן מרידור מטעם הליכוד (מפלגת האופוזיציה העיקרית).

עם זאת, בפועל היה בוועדה לבחירת שופטים חבר אופוזיציה שנתיים קודם לכן, ב-1990. הסיבה הייתה פירוק ממשלת האחדות השנייה שהקימו הליכוד והמערך ב-1988, הפעם בראשות יצחק שמיר וללא רוטציה. כשהוקמה ממשלת האחדות, בתחילת ימי הכנסת ה-12, נבחרו לוועדה חברי הכנסת יגאל ביבי מהמפד"ל ודוד ליבאי מהמערך. ב-1990, כחלק ממה שזכה לכינוי "התרגיל המסריח", נפלה ממשלת האחדות ובמקומה קמה ממשלה צרה בראשות יצחק שמיר. בעוד שהמפד"ל הייתה שותפה בממשלה החדשה, סיעת המערך עברה לאופוזיציה. ביבי וליבאי נשארו במקומם בוועדה לבחירת שופטים, ובכך נוצר מצב בו יש נציג אופוזיציה בוועדה.

מקרים דומים קרו בכנסות קודמות. גם בכנסת השנייה והשלישית, למשל, מפלגת קואליציה שאחד מחבריה מונה לוועדה למינוי שופטים פרשה לאופוזיציה, בלי שהחבר יוותר על מקומו בוועדה.

עם זאת, 1990 מציינת את תחילתה של תקופה בת 26 שנה שבה לרוב כיהן בוועדה לבחירת שופטים חבר אופוזיציה. בכנסת ה-13 כאמור היה זה דן מרידור. בכנסת ה-14 נציג האופוזיציה היה אמנון רובינשטיין. בכנסת ה-15 היה זה צחי הנגבי (עם חילופי הממשלה ב-2001, אמנון רובינשטיין ממרצ, שהיה נציג הקואליציה, הפך לנציג האופוזיציה). בכנסת ה-16 הייתה זו דליה איציק (בהמשך החליף אותה אברהם "בייגה" שוחט, וכשהעבודה נכנסה לקואליציה בתחילת 2005 אכן נוצר מצב בו שני נציגי הכנסת היו מהקואליציה). בכנסת ה-17 זה היה גלעד ארדן. בכנסת ה-18 אורי אריאל. בכנסת ה-19 שני נציגי הכנסת היו מהאופוזיציה: יצחק הרצוג ויצחק כהן. בכנסת ה-20 נציג האופוזיציה היה רוברט אילטוב.

הרצף הזה (למעט הקטיעה ב-2005) בא לסיומו ב-2016 בנסיבות הפוכות מאלו של 1990. עם הקמת הממשלה ה-34 ב-2015 נבחר לוועדה כנציג האופוזיציה רוברט אילטוב מישראל ביתנו. אבל ב-2016 הצטרפה ישראל ביתנו לממשלה, ואילטוב שמר על מקומו. כך, לראשונה מאז 1990, לא היה נציג אופוזיציה בוועדה לבחירת השופטים. נגד המצב הזה הוגשה עתירה לבג"ץ, בדרישה להחליף את אילטוב בחבר אופוזיציה, מה שהפך לבג"ץ 9029/16. בג"ץ דחה את העתירה בגלל ההשתהות בהגשתה, אבל השופט ניל הנדל מצא לנכון לבחון האם אכן ייצוג לאופוזיציה בוועדה לבחירת שופטים הפך לנוהג חוקתי מחייב. הוא הגיע למסקנה שאכן מדובר במנהג חוקתי, אך נמנע מלקבוע אם יש לו תוקף מחייב. הוא כן אמר שכוונה לבחור מראש שני נציגי קואליציה לוועדה "תעמוד בפניה משוכה משפטית רצינית".

בפועל, לאחר שב-2020 ההסכם בין נתניהו לגנץ הותיר את האופוזיציה ללא נציגות בוועדה (נבחרו צבי האוזר ואוסנת מארק), הוגשה עתירה נוספת, שהפכה לבג"ץ 4956/20 (בצירוף 4980/20 ו-4989/20, שנדונו כולן יחדיו). העותרים דרשו שבית המשפט יכריז על בטלות בחירת הכנסת בטענה למנהג חוקתי מחייב, בהתבסס על בג"ץ 9029/16. השופט יצחק עמית הטיל ספק בכך שאכן מדובר בנוהג, שכן לדבריו היה מדובר בכל היותר בפרקטיקה שהייתה בשימוש בכנסות ה-13-17 (שכן בכנסת ה-18 וה-20 נבחר חבר אופוזיציה ממפלגה שלא באמת השתייכה לגוש היריב של הקואליציה), אך לצורך הדיון הסכים לקבל את הרעיון שבעיניי חברי הכנסת הפרקטיקה הפכה לנוהג. עמית ביקש לבחון אם יש מקום להכיר בכך כמנהג חוקתי מחייב והגיע לתשובה שלילית. זאת משום שלא נראה שהמנהג היכה שורש לצד ההיסטוריה החקיקתית, וגם כי מאחר שעלו בעבר הצעות חוק לשריין מקום לאופוזיציה בוועדה הרי שכיום הפרקטיקה לא מחייבת. בנוסף, הממשלה ה-35 שקמה ב-2020 הייתה ממשלת חילופים פריטטית, והעותרים לדברי עמית לא הוכיחו שהמנהג מחייב לסיטואציה כזו. ומעבר לכל אלו, יש בעיה לאכוף על הכנסת את הנוהג גם אם יימצא מחייב, שכן לא ברור מה יהיה מנגנון האכיפה. השופטת ענת ברון כתבה: "הגם שאיני סבורה כאמור כי קיים בישראל מנהג חוקתי המחייב מינוי של חבר כנסת מהאופוזיציה לוועדה לבחירת שופטים, דעתי היא שאין לשלול קיומו של נוהג בנדון שהתפתח מאז שנת 1992". גם השופטת דפנה ברק-ארז לא השתכנעה שיש כאן מנהג חוקתי מחייב. עם זאת שלושתם הסכימו שיש מקום להסדיר בחוק את מקומה של האופוזיציה. מכל הטעמים הנ"ל, העתירה נדחתה.

יצוין ששתי הפסיקות מדברות על תחילתו של הנוהג בשנות התשעים. עמית ציין בפסיקתו שבתחילת הדרך המחוקק יצא מנקודת הנחה שדווקא יהיו שני נציגי קואליציה.

אם כן, כאמור, בכנסת ה-23 היו לקואליציה שני חברים בוועדה. בכנסת ה-24, כפי שציין אלקין, ח"כ שמחה רוטמן (הציונות הדתית) נבחר לוועדה לבחירת שופטים. אז הציונות הדתית ישבה באופוזיציה, כך שהייתה חזרה לנוהג של נציגות לאופוזיציה בוועדה לבחירת שופטים. הבדיקה הזו נכתבה בזמן כהונתה של הכנסת ה-25 ולא ברור מי יהיו חברי הוועדה ובאיזה הרכב, שכן כעת מתקיים דיון על מבנה הוועדה.

שורשי הנוהג

אף שהנוהג למנות נציג אופוזיציה לוועדה לבחירת שופטים מתקיים בפועל רק מאז 1990, הרעיון עצמו נולד עשרות שנים קודם, עם ייסוד הוועדה. ד"ר גיא לוריא מהמכון הישראלי לדמוקרטיה הקדיש מחקר מדיניות לוועדה לבחירת שופטים, ובו הוא מראה שבדיונים שקיימה בנושא ועדת החוקה של הכנסת השנייה, ח"כ חנן רובין (מפ"מ) הציע שתמיד ייבחר לוועדה נציג האופוזיציה. יעקב שפירא העיר שלא תמיד יש אופוזיציה (באותם ימים, הסביר לנו לוריא, מוסד האופוזיציה לא היה משוריין בחוק כמו היום). במקום זאת, הוחלט לקבוע מנגנון אחר, שקיים עד היום: הצבעה חשאית של חברי הכנסת על זהות החברים מטעמה בוועדה. הרציונל מאחורי מנגנון זה היה לצמצם את כוחן של מפלגות השלטון בבחירת השופטים, אותו רעיון שעמד מאחורי ההצעה לשריין מקום בוועדה לחבר מהאופוזיציה.

בדיקה של ההסכמים הקואליציוניים לאורך השנים מראה שעד 2001 לא עסקו ההסכמים האלה בזהות נציגי הכנסת בוועדה לבחירת שופטים. ההסכמים הקואליציוניים של ממשלות לוי אשכול וגולדה מאיר, ושל ממשלת ויצחק רבין ב-1974, אף כללו סעיף שהבטיח חופש הצבעה על זהות חברי הוועדה. בממשלת הרוטציה של 1984 לא הייתה בהסכם הקואליציוני התייחסות לחברי הוועדה מטעם הכנסת. מאז 2001 מצוין ברוב ההסכמים הקואליציוניים מאיזו סיעה יבוא נציג הקואליציה בוועדה, אך מעולם לא נקבע מי יהיה נציג האופוזיציה. ההסכם הקואליציוני בין הליכוד לכחול לבן בכנסת ה-23 הוא הראשון שקובע את זהות שני חברי הוועדה מטעם הכנסת, למעשה, הוא ההסכם הקואליציוני הראשון שמציין את שמות חברי הכנסת שהשותפות להסכם יפעלו לבחור לוועדה, ולא רק את הסיעות שמהן יבואו.

מטעם חה"כ אלקין נמסר: "בכנסת נהוגה מסורת שהתגבשה מזה עשרות שנים כי בוועדה למינוי שופטים, מתוך שני נציגי הכנסת לפחות חבר אחד יגיע מהאופוזיציה. זאת למעט ממשלות אחדות רחבות בהן לא מונו נציגי אופוזיציה מפני שאופי הקואליציה ייצג מגוון מחנות בכנסת וכלל רוב מוחלט של חברי הכנסת, לרוב קרוב לשני שלישים מחברי הכנסת".

אכן בדוגמה של הכנסת ה-23 הייתה ממשלה אחדות רחבה. אך מאחר שלא כל הממשלות עד 1992 היו ממשלות אחדות, הרי שגם הטיעון הזה לא נכון בהסתכלות על כל שנותיה של המדינה.

לסיכום, אכן בעשורים האחרונים הנוהג הוא שאחד מנציגי הכנסת בוועדה לבחירת שופטים מגיע מהאופוזיציה. עם זאת, הדבר לא היה נהוג תמיד והתחיל רק ב-1992. ב-2020, בעקבות עתירה נגד בחירת שני נציגי קואליציה לוועדה, בג"ץ קבע שלא מדובר בנוהג שמצדיק התערבות. לכן דבריו של אלקין לא נכונים ברובם.