ועדה חמישית בעשור: מאחורי כישלון הממשלות בטיפול ביוקר המחיה

ראש הממשלה בנימין נתניהו הצהיר השבוע על הקמת ועדה בראשותו שתבחן את הדרכים להקלה ביוקר המחיה. אלא שמדובר בוועדה החמישית שהכריזו על הקמתה בעשור האחרון: ב־2013 שר האוצר יאיר לפיד הקים ועדה להפחתת מחירי היבוא, וראש הממשלה נתניהו הכריז גם על הקמת ועדת שרים שתעסוק בהפחתת יוקר המחיה; ב־2018 שר האוצר משה כחלון הקים ועדה ליוקר המחיה שפרופ' ירון זליכה היה אמור לעמוד בראשה; ב־2022 שר האוצר אביגדור ליברמן הבטיח להקים ועדה דומה.

● אחרי שנפל ב-6% מתחילת השנה: גולדמן זאקס בתחזית פסימית לשקל 
● משרד התחבורה נסוג מפינוי התחנה המרכזית בתל אביב 
● מהחלב ועד חוזה השכירות: רשימת ההתייקרויות המלאה 

למעשה, הפעם האחרונה שוועדה שכן גיבשה המלצות מהותיות, שחלקן יושמו, הייתה ועדת טרכטנברג, שהוקמה לאחר המחאה החברתית ב־2011.

ההצעות להורדת יוקר המחיה נותרו דומות, אך ממשלות ישראל ממשיכות להקים עוד ועוד ועדות במקום ליישם את ההמלצות הקבועות של גורמי המקצוע. להלן 4 בעיות שתורמות למצב והצעות לפתרונן, גם מבלי להקים עוד ועדה.

פתיחת עסקים

אחד הצעדים החשובים להורדת יוקר המחיה הוא הקלת הבירוקרטיה בהקמת עסקים. ככל שההליך יהיה יותר פשוט, כך התשומות של עסקים יירדו, ואיתן מחירי המוצרים שהם מוכרים. בנוסף, הקלה בהקמת עסקים קטנים תסייע לתחרות במשק.

כיום, עסקים רבים מקבלים הוראות חופפות ואפילו סותרות ממשרדי הממשלה. לפי ה־OECD, בישראל "זה אחד הגורמים המרכזיים מאחורי ניפוח הפעילות הרגולטורית". ב־2010 אומנם עברה החלטת ממשלה שחייבה את משרדי הממשלה לפרסם מפרטים אחידים לדרישות מעסקים, אך החלטות לחוד ומציאות לחוד.

בנוסף, ב־2021 הוקמה רשות רגולציה על־ידי ממשלת בנט־לפיד כדי להתמודד עם הבעיות הרגולטוריות, אולם עד היום היא לא מהווה גוף אפקטיבי למאבק ביוקר המחיה - הרשות מורכבת מעשרה עובדים בלבד, רובם מנהלים, ולא כ־50 כפי שהובטח תחילה. על־פי הרשות, "בימים אלה הרשות ממוקדת באיוש של תקנים נוספים, כדי לאפשר לה לממש את כל היעדים שקבועים לה בחוק ובהחלטות הממשלה".

הגבלת התקנים

בעיה נוספת שהופכת את המוצרים בישראל ליקרים ביותר ביחס לעולם היא הגבלת יבוא על־ידי תקנים ייחודיים. "רגולציה ותקינה ישראלית יוצרים בירוקרטיה מסובכת שמעלה משמעותית את יוקר המחיה", אומר נתנאל היימן, מנהל אגף כלכלה בהתאחדות התעשיינים. "למשל, יש דרישה של כיבוי אש להתקין גלאים מיוחדים בלוחות חשמל, שלא נדרשים בתקינה האירופית. בפועל, מזמינים לוחות מחו"ל, קודחים בהם כדי להתקין גלאי אש, ונאלצים לשלוח אותם מחדש למכון התקנים לבדיקה. הכול כמובן לוקח עוד זמן, עולה עוד כסף ומייצר עוד בירוקרטיה".

היימן מתייחס לדוגמה נוספת לתקן אבטחת מטענים של משרד התחבורה: "המשרד חיבר חוברת של תקנים להובלת מטענים. במקום לאמץ מבחני תוצאה ואת התקינה הבינלאומית, המשרד פירט באופן פטרנליסטי את כל הדרישות שיחייבו שינויים ברכבי הובלה ושינויי ממרכבים שמיובאים".

הממשלות האחרונות אומנם ניסו להתמודד עם בעיה זו. בין השאר, במסגרת אישור רפורמת התמרוקים, התאפשר ליבואנים להצהיר על עמידתם בתקינה אירופית ללא צורך בבדיקות מיוחדות.

עם זאת, עו"ד צביקה גושן, מנהל חטיבת התמרוקים באיגוד לשכות המסחר, חושש מפרשנות מחמירה של משרד הבריאות לתקנות החדשות, שעלולה עדיין ליצור חסמי כניסה למוצרים שונים ולמנוע את תרומת הרפורמה להורדת יוקר המחיה. "חשוב לוודא שהרגולטור ייתן את הפרשנות המדויקת ללשון החוק וברוח הרגולציה האירופית ומבלי ליצור החמרות שאינן נדרשות", הוא מדגיש. 

תכנון ריכוזי

בעיה נוספת שמחמירה את יוקר המחיה בישראל ויוקר המזון בפרט הוא נושא היבוא החקלאי ומועצות המזון. בישראל, בניגוד לכמעט כל מדינות המערב, ענפי החלב והביצים מתנהלים בתכנון ריכוזי, בו מועצת החלב והלול קובעות את הכמויות והמחירים המיוצרים, במקום התנהלות בשוק חופשי יחד עם תמיכה ישירה כמקובל במדינות אירופה. מציאות זו היא בין הגורמים לכך שהחלב והביצים בישראל יקרים בעשרות אחוזים מאשר במדינות כמו גרמניה וצרפת.

רגולציית הגנת הצומח

גורם נוסף להגברת יוקר המחיה נוגע לרגולציות הגנת הצומח, שאמורות להגן על ענף החקלאות מפלישת מזיקים. אלא שבפועל, כפי שהגדירה זאת בעבר מנכ"לית משרד החקלאות דאז, "היא מנוצלת כחסם שמונע תחרות ומעלה את יוקר המחיה". גם מבקר המדינה מתח ביקורת על הזמנים והדרישות מהיבואנים.

משרד החקלאות אומנם פרסם כי "יחד עם האוצר, הגענו להבנות בנושא הגנת הצומח והטבע, כך שמצד אחד תהיה תמיכה בחקלאות הישראלית לצד יבוא פירות וירקות טריים", אך לדברי רועי שפלר, יבואן פירות וירקות, "מעט מאוד זז בפועל. אישרו יבוא אוכמניות, כמו גם קיווי מיוון, אבל זו לא הבשורה שתביא ליבוא חופשי של פירות וירקות". השילוב של צמצום החסמים והורדת המכסים, יחד עם מעבר לתמיכה ישירה בחקלאים כמקובל במדינות המערב - ממשיך להתעכב.

וכאן לא נגמר הסיפור: בעוד שהממשלה שואפת להוריד את מכסי היבוא על מגוון מוצרים, לרבות קמח מיובא, דווקא טחנות הקמח הישראליות מופלות לרעה - בכל פעם שהן קונות חיטה מחו"ל, הן מחויבות לקנות גם חיטה ישראלית. "החיטה המקומית היא ברמה נמוכה, אך הטחנות מחויבות לקנות אותה במחיר של החיטה האמריקאית, שהיא היקרה ביותר בעולם", רון תומר, נשיא התאחדות התעשיינים. לדבריו, הדבר מוביל לעלות עודפת של כ־20־30 מיליון שקל בשנה, שמתגלגלים ישירות למחירי הלחם המפוקחים.