ח"כ אחמד טיבי, חד''ש־תע''ל (הכל פוליטי, כאן 11, 29.4.23) / צילום: איל יצהר
מתחילת השנה נרשם זינוק חד במספר הנרצחים בחברה הערבית, ובסוף השבוע הוא הגיע ליותר מ-100. התחזקות ארגוני הפשיעה המאורגנים זוכה לעיסוק נרחב יחסית באמצעי התקשורת. השבוע קיים ראש הממשלה פגישה שעסקה בעניין עם חברי כנסת מחד"ש־תע"ל, אבל עוד קודם לכן התראיין ח"כ אחמד טיבי בעניין ותלה חלק מהאשמה במצב בהתנהלות של צה"ל: "איך הנשק זולג מבסיסי הצבא לישובים הערביים? …תסבירו לי. איך 70% מאמצעי הנשק האלה מגיעים מבסיסי הצבא?".
צלילה אל הנתונים הזמינים בעניין הנשק הבלתי חוקי בחברה הערבית, מעלה שוב ושוב את אותה בעיה בנוגע לנתון שציין טיבי. למשטרה אין הערכה רשמית לגבי היקף האמל"ח הלא חוקי המצוי בישראל, ובהיעדר נתון כזה אין גם דרך לאמוד את החלק שמהווה מתוכו האמל"ח הגנוב מצה"ל. בדוח מבקר המדינה בעניין שפורסם ב־2021 נכתב כך: "...אמל"ח מגיע לחברה הערבית מארבעה מקורות עיקריים: גניבות מצה"ל, הברחות מירדן, ייצור בשטחי איו"ש (וייבוא מחו"ל)… למשטרה אין אומדן בדבר היקף האמל"ח הבלתי חוקי המוחזק בישראל בכלל ובחברה הערבית בפרט".
ההסבר הזה מופיע גם בסקירה של מרכז המחקר והמידע של הכנסת (ממ"מ). במסמך ניתן למצוא גם הפנייה לציטוט של השר לביטחון הפנים לשעבר, אמיר אוחנה, שאמר בדיון בנושא: "להערכתי יש לפחות עשרות אלפי כלי נשק (בלתי חוקיים), אבל… זה לא מסתמך על נתונים"; וגם ציטוט של נצ"מ יגאל עזרא שאמר בדיון אחר כי הוא "אומד את מספר כלי הנשק הלא חוקיים בחברה הערבית בסדר גודל של כמה אלפים… ככל הנראה קרוב ל־10,000".
כלומר, אם נרצה בכל זאת לשחק עם המספרים כדי לנסות לאמת את טענתו של טיבי, נזדקק לנתון שמראה כי יש לפחות אלפים רבים של כלי נשק גנובים שמקורם בצה"ל. הנתון שיש לנו בהקשר זה הוא חלקי בלבד - לפי דוח הממ"מ, בין 2017 ל־2020 נגנבו מצה"ל 272 כלי נשק - אך נראה כי לכל הפחות ניתן לקבוע שהוא לא מחזק את הרושם שלדבריו של טיבי יש ביסוס.
אז מאיפה בכל זאת הגיע הנתון שציין? מתברר שהוא הופיע דווקא בבדיקה שערכנו כאן במשרוקית בנושא ב־2019. בבדיקה, שהתמקדה בנתון דומה אחר שהופיע אז בתקשורת, מופיע ציטוט של דוברו של שר הבט"פ דאז גלעד ארדן שאמר לתחקירן המשרוקית כי "קיים מסמך שמראה ש־70% מהנשק הבלתי חוקי נגנב מצה"ל - 'אבל אני לא יכול לשלוח לך'". אלא שפנייה למשטרה אז הניבה תגובה רשמית שלפיה למשטרה אין נתון כזה, והיא לא יכולה לאמת אותו (הפעם לא קיבלנו תגובה לפנייתנו מהמשטרה), ומאז, כאמור, כבר היה לנו שר אחר בתפקיד שאמר בדיון פומבי שלמשטרה אין נתונים בסוגיה.
מטעמו של ח"כ טיבי נמסר לנו: "האפליה הממוסדת והיחס לחברה הערבית כאל חצר אחורית מצד הרשויות לא נגמרים בזלזול בדם ערבי שנשפך, באחוזי פיענוח נמוכים מאוד, ובהפקרת הביטחון האישי של התושבים. העובדה שגם היום אפשר לטעון שאין נתונים, ושאלו שיש אינם זמינים ונגישים לציבור, ונשארים ידועים למעטים - היא תעודת עניות בפני עצמה להיעדר הטיפול בבעיה האקוטית והמדממת ביותר. כאילו, מבחינת רשויות המדינה והמשטרה לא השתנה דבר מהבדיקה האחרונה של המשרוקית במאי 2019, ולא נוספו לרשימת הקורבנות מאות הרוגים, ואלפים למעגל האבל והאובדן.
"כל ילד ערבי יודע בדיוק באיזה בית יש נשק. אז המשטרה "לא יודעת". ואם היא אכן לא יודעת, האם זאת לא בעיה בפני עצמה?
"שנים ארוכות אנחנו קוראים ודורשים לאסוף את הנשקים שמציפים את היישובים שלנו, שהורגים אותנו, ושזורעים טרור ופחד להסתובב ברחובות שלנו. וכלום. איך מתיימרים לטפל בבעית הפשיעה המאורגנת והאלימות ביישובים הערבים מהשורש בלי מיפוי הנשק הקיים, איסוף שלו וגדיעת 'שרשרת ההספקה, ואחד המקורות העיקריים של הנשק הלא מורשה בחברה הערבית שהוא הצבא', אם להשתמש במילותיו המעורפלות של מבקר המדינה (אוגוסט 2018, ושוב במאי 2021). בשני הדוחות מבקר המדינה מציין את הצבא כמקור הראשון לנשק".
בשורה התחתונה: דבריו של טיבי לא מבוססים. דוחות בנושא אכן מראים כי לכלי הנשק הבלתי חוקיים בחברה הערבית יש ארבעה מקורות עיקריים שאחד מהם הוא נשק גנוב מצה"ל, אך מעבר לכך אין אומדן רשמי לסך כלי הנשק הללו. המקור לנתון 70% הוא ציטוטים מתקופתו של גלעד ארדן כשר לביטחון הפנים שמעולם לא גובו בנתונים רשמיים.
תחקיר: אוריה בר-מאיר