קל לזהות את הזעם שחשה השופטת כלפי התובע / אילוסטרציה: Shutterstock
הכותבת היא עורכת דין, שותפה במשרד מ. פירון ושות', מנהלת תחום דיני משפחה
על אף לשונו המאופקת של בית המשפט בפסק הדין, קל לזהות את הזעם שחשה השופטת כלפי התובע, שבהחלט יכול להתחרות על התואר "האב הגרוע של השנה". לאב יש חמישה ילדים מנישואיו הראשונים ושלושה ילדים מנישואיו השניים, ביניהם ילדה עם תסמונת דאון. חודשים ספורים לאחר גירושיו מאשתו השנייה, נישא האב בשלישית, ומנישואים אלה נולד לו ילד נוסף.
● התרגיל שהקפיץ את רשות המסים: בנו בניין ושילמו מס על דירה
● דירה ללא תנאים: האם הורתה לבנותיה שלא למכור את הדירה, אך להן היו תוכניות אחרות
בהסכם הגירושים עם אשתו השנייה התחייב האב לקחת לביתו את ילדיו פעמיים בשבוע בימי חול ובכל סוף שבוע שני - אך בפועל לא קיים את ההסדרים, וסירב לשתף פעולה עם עובדת סוציאלית שמונתה לנושא.
האב עתר לבית המשפט בבקשה לצמצם עוד יותר את חלוקת הזמנים, כך שהוא ייפגש עם ילדיו רק פעם בשבוע למשך שעתיים בלבד, וגם זאת במרכז הקשר. אפוטרופסית לדין שמינה בית המשפט עבור הילדים, דיווחה כי הנתק שהאב יוצר בינו לבין הילדים גורם להם נזק רגשי כבד, אולם בפועל קצרה ידו של בית המשפט מלכפות על האב קשר נורמלי עם ילדיו, והמצב האומלל נותר בעינו.
לאחר מכן פנה האב בתביעה נוספת, על-מנת להפחית את דמי המזונות החודשיים המינימליים בסך של 1,250 שקל שהוא משלם לאם עבור כל אחד משלושת הילדים, בטענה כי האם לא זקוקה לכסף לפרנסת הילדים, במיוחד לאור העובדה שהבת, הלוקה בתסמונת דאון, מקבלת קצבת נכות בסך של 2,600 שקל בחודש.
לטענת האב, הוא לא יכול להרשות לעצמו לשלם את המזונות שנפסקו, בגלל שהכנסתו עומדת על סך של 2,500 שקל בחודש בלבד, וכתוצאה מכך הוא צבר חוב בהוצאה לפועל על סך של כ-130 אלף שקל. משמע - האם לא רק מגדלת את הילדים לבד בגלל סירובו לקחת אותם לביתו, אלא שהיא גם מפרנסת אותם לבדה.
לטענת האב, האם לא עובדת מספיק שעות
כאשר נשאל האב היכן הוא גר ואיך הוא קונה אוכל, בגדים וכו' עבור עצמו מהכנסה כה דלה, הוא השיב כי הוא ישן אצל ילדיו הבגירים מנישואיו הראשונים, שגם נותנים לו 500 שקל בחודש לסיגריות, אוכל בכולל ומקבל תרומות בגדים ונעליים.
בנוסף טען האב כי בחלוף שנה בלבד מנישואיו לאשתו השלישית, הוא כבר התגרש גם ממנה, והציג בפני בית המשפט הסכם גירושים. בית המשפט לא האמין לאב, ופסק כי דווקא הסכם גירושים זה, שנחזה כפיקטיבי, מוכיח כי האב אינו דובר אמת. בהסכם הגירושים נקבע כי האב ישלם לאשתו השלישית סך של 3,500 שקל בחודש עבור ילד אחד, ובנוסף יעביר לה את כל קצבת הכולל שלו, את קצבת השארים, את ההכנסות, את הזכויות הסוציאליות שלו וכן את העסק שבנה.
האב לא הסתפק בכך ואף העז להעביר ביקורת על האם, שאינה ממצה לטענתו את פוטנציאל השתכרותה ואינה עובדת מספיק שעות, ועל כך כתב בית המשפט כי "בכל הכבוד, נראה כי האיש 'שכח' כי אישה זו מטפלת בשלושת ילדיו הקטינים, לרבות בילדה בעלת צרכים מיוחדים, באופן כמעט בלעדי לחלוטין".
ואם בכך לא די, נראה כי האב גדש את הסאה כאשר הכריז כי הוא לא יכול לעבוד יותר כלל, מאחר ש"התחיל להתעמק בלימודי תורה, והוא מקדיש את כל זמנו ומאמצו בכולל להיות רב".
על כך השיב לו בית המשפט כי "בית המשפט מאחל לאיש הצלחה מרובה בלימודיו, אולם לא יעלה על הדעת כי בעל דין יבחר מדעת לא לצאת לעבודה, יעביר את כל הכנסותיו לאשתו השלישית בהסכם, לא ישלם מזונות עבור שלושה ילדים קטינים, יקיים עימם זמני שהות מצומצמים בצורה קיצונית - ויעתור להפחתת מזונותיהם בטענה של הפחתת הכנסה".
בסופו של יום בית המשפט לא רק דחה את תביעות האב, אלא גם העלה את דמי המזונות שעליו לשלם עבור שלושת הילדים, בנוסף לחיובו בהוצאות משפט.