דנה עזריאלי, בעלת קבוצת עזריאלי / צילום: רמי זרנגר
עוד הרבה לפני הגעתו לעולם של ChatGPT בחודש נובמבר האחרון, הימרו שלוש משפחות ישראליות: לבנת, פפושדו ועזריאלי - על שוק חוות השרתים, עולם המשלב עסקי נדל״ן עם טכנולוגיה ואנרגיה ירוקה פחות או יותר.
● 1.3 מיליארד שקל רווח: נחשפים הפרטים על עסקת הענק של עזריאלי
● עזריאלי מעדיפה אקזיט שמן במקום מנוע צמיחה מבטיח | דרור מרמור, פרשנות
בעבר היה זה תחום נישתי: חוות השרתים נקשרו בעיקר עם אחסון מידע עבור חברות ענק ועם כבלי תקשורת בינלאומיים המאפשרים להעביר מידע ממדינה למדינה. כיום, עם הנהירה לבינה המלאכותית היוצרת ולשירותי ענן ציבורי כמו זה של אמזון, גוגל, מיקרוסופט ואורקל, כבר ברור שחוות השרתים הופכים לזירת הפעילות המרכזית בה מתרחשת - פיזית - מהפכת המידע. לא לחינם נפלו חוות השרתים הישראליות כפרי בשל לידיהן של כמה מהמשפחות העשירות בישראל: השקעה בחוות שרתים דרשה אמנם חזון טכנולוגי מרחיק לכת, אבל גם הון רב ונכונות ללקיחת סיכון שמשקיעי הון סיכון או פרייבט אקוויטי עדיין לא היו בשלים לו.
קומפאס, שנמכרת היום לפי שווי של 5.7 מיליארד דולר, היא אמנם ״מפעילת חוות שרתים״, אך בפועל היא צפויה לאחסן את שירותי טיקטוק באירופה, ובמזרח התיכון, ובישראל לאפשר את הפעלת מכרז הענן הממשלתי, נימבוס, באמצעות שלוש חוות שרתים גדולות ומיוחדות בתצורתן שנבנות כיום במספר אזורי תעשייה בישראל.
אמזון תנסה לשכנע משרדי ממשלה, יחידות צבא, בתי חולים ואוניברסיטאות בישראל להעביר אליה את מאגרי הנתונים שלהם, ובעיקר את היישומים המורכבים הדורשים כח מחשוב משולב עם בינה מלאכותית, כמו סריקה וסיכום של מסמכים, או בוט המספק שירות חכם ללקוחות ושירותי אבטחת מידע.
כך גם גוגל, שהחלה גם היא לספק שירות ענן ובינה מלאכותית באמצעות חוות השרתים שלה בפתח תקווה ובבני ציון שנבנו על ידי חברות ישראליות שנמכרו לזרות: הראשונה היא גלובל דאטה סנטר של משה לסמן שנמכרה לאדג'קונקס האמריקאית, והשנייה היא סרברפארם של משפחת פפושדו שמכרה את השליטה בה בתמורה ל- 600 מיליון דולר לקרן קנדית.
החברות אורקל ויאנדקס בחרו גם הן לאחרונה להשתלב בחוות השרתים של מד1 בבעלות משפחת לבנת. זו מכרה 49% ממניות החברה לפני כשנה לפי שווי של 1.5 מיליארד שקל. קבוצת עזריאלי, והמשפחות לבנת ופפושד ונהנות, אם כן, מהנהירה לבינה המלאכותית ולשירותי הענן. כל אחת מהן הכניסה מאות מיליוני דולרים מעסקאות שנוהלו רובן ככולן באמצעות קרנות פרייבט אקוויטי או צמיחה שמטרתה התפשטות גלובלית מואצת של חוות השרתים. קומפאס, למשל, התרחבה לנורבגיה, איטליה וישראל . מד1 נרכשה על ידי קרן אמריקאית שמחזיקה גם חוות שרתים בדרום אפריקה.
חוות שרתים דורשות התמחות ייחודית ומודל כלכלי שונה לגמרי
על מנת לספק את הרעב העולמי לבינה מלאכותית יוצרת, היה על הקבוצות הישראליות ליטול הלוואות של מיליארדים או להזרים אותן מכיסם כדי להמשיך ולהתרחב, פעילות שלא מתאימה לכל אחד. בחלק מהמקרים - כמו במקרה של משפחת לבנת ופפושדו, מדובר גם במשפחות ותיקות מאוד שחוות מעברים בין דוריים.
חוות השרתים הופכות להיות עסק יקר יותר ויותר, עם עלויות הולכות וגדלות של שרתים, שבבים, שירותי תקשורת וחשמל, ובמקרה שכזה, אין פלא שבעלי המניות בתחום, המוחזקות בעיקר על ידי קבוצות משפחתיות מעדיפות למכור אותן בסופו של דבר.
חברות נדל״ן כמו עזריאלי למשל, מבינות שלתחום זה התנהלות אחרת מזו שהם מכירים בעסקי הנדל״ן. חוות שרתים דורשות התמחות ייחודית, ניהול מחשוב ותשתית חשמל- מודל כלכלי שונה לגמרי מזה של השכרת משרדים או שטחי מסחר. עזריאלי נדרשה להתמודד עם חברת בת המתנהלת לעיתים בעצמאות יתרה, לעיתים אפילו באופן שעורר את מורת רוחה.
לאחר כניסתה של עזריאלי לקומפאס ב-2020, קפצו חברות נדל״ן אל השוק הרוגש: מליסרון נכנסה לתחום בשותפות עם חברת קיריסה, גב ים בונה חוות שרתים על מנת לשרת את השוכרות שלה באזורי התעשייה ואמות מתכננת בנייה של דאטה סנטר בפארק הלוגיסטי בצריפין. לאחר יציאתה של עזריאלי מעסקי חוות השרתים, יהיה מעניין לראות עד כמה ירגישו חברות הנדל״ן שלעיל מחויבות לתחום התובעני ועתיר ההשקעות.