בין עמק הירדן לתמנע: הממצאים הארכיאולוגיים החשובים ביותר שהתגלו בישראל לאחרונה

רן ברקאי הוא פרופסור לארכיאולוגיה של תקופות פרהיסטוריות, חוקר ומלמד באוניברסיטת תל־אביב. איל חלפון הוא במאי, סופר ומוסמך לארכיאולוגיה. במדור ארכיאולוגיה המתחדש הם תרים אחר עקבות העולם הקדום, בישראל ובעולם, בהווה 

פעם שאלו את האם תרזה מה הדבר שהיא הכי רוצה? האם תרזה חשבה קצת וענתה: "מה שאני הכי רוצה, זה לביים". את הסיפור הזה מכירים סטודנטים לקולנוע והרעיון שבו ברור - אף אחד לא נרשם ללימודי קולנוע כדי להיות מבקר סרטים, תאורן או תסריטאי. כולם רוצים "לביים". אותו דבר גם בארכיאולוגיה. אפשר לעסוק בשימור אתרים, בפיקוח, בכתיבת מאמרים, בניתוח ממצאים בוטניים במעבדות מחקר ועוד ועוד.

אבל אין כמו לחפור. באדמה, במערות, בתלים עתיקים. עם כף חפירה, מקוש, מעדר. לחפור במו ידייך. לחשוף כלי צור, חרסים ועצמות. אפילו אוצרות. לגלות משהו עתיק. חדש.

מחסני רשות העתיקות עולים על גדותיהם

הקביעה ההחלטית הנ"ל מאבדת לאחרונה מתקפותה או מהחלטיותה, לפחות בכל הנוגע למרחב המקומי. נשמעים כאן יותר ויותר קולות שטוענים שבין הירדן לים, ובין מכרות תמנע בדרום לדולמנים ברמת הגולן, נעשו כבר די והותר חפירות. זו ארץ קטנה, ארכיאולוגים הסתערו על אדמתה כבר מראשית המאה הקודמת, חיפשו במרץ עדויות פיזיות לסיפורים מקראיים, גילו אתרים פרהיסטוריים במה שהיה ציר תנועה מועדף על בני אדם קדומים ביציאה מאפריקה וככל הנראה גם בשיבה אליה.

רשות העתיקות מנהלת חפירות מתמשכות. יש חפירות הצלה בעקבות גילויים אקראיים בשל עבודות סלילה ובנייה, ובכל קיץ מתקיימות עשרות חפירות של מכוני מחקר אקדמיים, עם מתנדבים מרחבי העולם. מחסני רשות העתיקות בבית שמש עולים על גדותיהם, מילולית, מרוב ממצאים. וכבר היה מי שהציע, בחצי קריצה, להעמיד למכירה מקצת משפע העמודים והכותרות ההלניסטיים שסותמים את החצר ובוודאי יכלו להשתלב בגינון עכשווי בוילה בקיסריה או סביון. בקיצור, די לחיפוש. יסתפקו החוקרים במה שכבר יש בידיהם, ויותירו לדורות הבאים את המשך העבודה בכלים חדשניים.

● המבנה הפרהיסטורי מעצמות ממותות שנמצא ברוסיה הוביל לפריצת דרך ארכיאולוגית
● אחד האתרים הארכיאולוגים החשובים בישראל מסתתר מתחת מחלף רב נתיבים בצומת
● האפקט הקולי רב העוצמה של מחסות הסלע הקדמוניות

אתר עובדייה: מה מצאו במחסני החפירה?

יש הגיון לא מבוטל בגישה זו, אולם לדעתנו היא לא רק קיצונית מדי, אלא כזו שעומדת בסתירה למהות המקצוע. הנה כמה דוגמאות רלוונטיות, מעניינות גם לכשעצמן וגם לדיון העקרוני:

אתר עובדייה בעמק הירדן התגלה במקרה, כמובן, בראשית שנות החמישים של המאה הקודמת. אתר בעל חשיבות עולמית, שהיה הראשון שבו נחשפה פעילות אנושית קדומה מחוץ לאפריקה. בני אדם היו שם כבר לפני יותר ממיליון שנה. בספרנו "היו כאן לפנינו" הקדשנו פרק שלם לאתר זה, אותו חפרו משה שטקליס וממשיכו עופר בר יוסף, צמד עמודי התווך של המחקר הפרהיסטורי בישראל. הם מצאו שפע כלים ושרידי בעלי חיים, אבל לצערם, להוציא שן בודדת לא זיהו שם עצם אדם נוספת לרפואה. אתר החפירה ננטש, עמד בשיממונו, כוסה קוצים ועל פי מוסכמות הארכיאולוגיה המקומית לאיש לא הייתה סמכות להמשיך לחפור שם. שטקליס הלך לעולמו לפני שנים רבות, בר יוסף נפטר לפני שלוש שנים, ורק אז התקבל (לא בקלות!) האישור המיוחל לחזור לעובדייה.

את החפירה המחודשת מנהלים מרים בלמקר מאוניברסיטת טולסה שבאוקלהומה, ועומרי ברזילי מרשות העתיקות. שותף שלישי הוא אלון ברש, חוקר אנטומיה ואבולוציה מאוניברסיטת בר אילן. וכאן החלק המעניין בסיפור: ברש לא חפר באתר בעמק הירדן, אלא "צלל" אל הממצאים מלפני חמישים שנה שנשמרו במחסנים. רק בזכות חידוש החפירה, נפתחה הגישה גם אליהם. ושם, במחסנים, גילה ברש את מה שקודמיו החמיצו, או לא היה להם ציוד המתאים לזיהויו: חוליית עמוד שדרה מותנית של ילד בן 15 שחי כאן לפני בערך מליון וחצי שנה. יש רק אתרים ספורים בעולם בהם התגלו מאובני מין אדם קדום זה, והממצא ממחסני עובדייה מתווסף לרשימה מצומצמת וחשובה. אכן לא נדרשה חפירה בפועל כדי לאתר את הממצא. אבל למעשה, בלי חפירה מחודשת זה לא היה קורה.

אתר נשר רמלה: מי חי כאן לפני 120 אלף שנה?

אתר נשר רמלה, שליד מפעל המלט "נשר" בסמוך לרמלה, נחקר לפני פחות מעשור והממצאים שהתגלו בו זכו לפרסום עולמי והופיעו על שער כתב העת היוקרתי "Science". ישראל הרשקוביץ והילה מאי מאוניברסיטת תל אביב, יחד עם יוסי זיידנר מהאוניברסיטה העברית, חשפו פיסת גולגולת ולסת תחתונה של סוג אדם שחי כאן לפני כ-120 אלף שנה, ולטענתם לא היה הומו סאפיינס וגם לא ניאנדרתאלי. הוא היה מין אדם שונה, "הומו נשר" השם שנתנו לו.

הקביעה אמנם נתקלה בהסתייגויות מקצועיות רבות, השם נשמע מעט יומרני (גם לנו), ובכל זאת ברור שבלי להכניס ידיים לאדמה, לחפור ולסנן כנדרש, עצמות האדם החשובות הללו - ויהיה אשר יהיה שמן המדעי - היו נותרות שם לעוד נצח.

בקעת תמנע: אישוש הסיפור המקראי של אדום

ויש עוד: אראלה חוברס מהאוניברסיטה העברית יזמה חפירה חדשה באתר מאקה וולקנה בדרום מזרח אתיופיה, ומצאה שם מאובן שזוהה כזאב אתיופי מלפני מליון וחצי שנה. אב קדום של זאב זהה שחי כיום בחלקים ההררים של אתיופיה ונמצא בסכנת הכחדה חמורה. ארז בן יוסף מאוניברסיטת תל אביב, מומחה למטלורגיה (תחום בהנדסת חומרים) שבבקעת תמנע, דווקא מהדוברים הבולטים בעד "השבתת חפירות", הוכיח בעזרת ממצאי עונות חפירה חדשות שבמאה העשירית לפנה"ס הייתה בערבה ממלכה ריכוזית רבת עוצמה. הוא אישש את הסיפור המקראי של ממלכת אדום והסביר שהזינוק הטכנולוגי בייצור נחושת נבע ממסעו הצבאי של פרעה שישק, מלך מצרים. כל זה רק בזכות חפירה של ממש.

אז אכן לא חייבים להמשיך ולהסתער על כל גל אבנים קדום. יש לחייב חוקרים לפרסם ממצאים לפני שהם ממשיכים ליעד הבא. כדאי לבדוק מה יש במחסנים, בקופסאות הקרטון ובמגירות שנשכחו. ורצוי להשאיר משהו לדורות הבאים. אבל להפסיק לחפור?? זה בערך כמו להפסיק לעשות סרטים ולהסתפק במה שיש בארכיוני הסינמטקים ואתרי סטרימינג שונים.