ראש הממשלה בנימין נתניהו שר המשפטים ויריב לוין / צילום: אוליביה פיטוסי, "הארץ"
1כרוניקה של דפיקת הראש בקיר
אחד המשפטים היפים והחכמים שלצערי אלברט איינשטיין לא אמר, גורס כי "טיפשות היא לחזור על אותה הפעולה וכל פעם לצפות לתוצאה אחרת". כשמסתכלים על הקואליציה הנוכחית ועל העיסוק שלה ברפורמה המשפטית, אי־אפשר שלא להבחין בטיפשות ובחובבנות של דפיקת הראש בקיר פעם אחר פעם.
● העליון הסיר מעל ראשן של חברות הביטוח עננת תביעות בהיקף 5 מיליארד שקל
● 13 שנים, 6 חברות ביטוח ומאות מיליוני שקלים שיחזרו למבוטחים
למרות שאינשטיין לא אמר את הדברים, הקואליציה הנוכחית מתאמצת מאוד ליישם את הפתגם ולהוכיח כמה שהוא נכון. העלאת הצעת החוק לפירוק לשכת עורכי הדין לוועדת שרים לחקיקה בשבוע הבא - היא טיפשות לתפארת. היא לא רק אי־כיבוד כללי המשחק ועונש למצביעי לשכת עורכי הדין שלא הצביעו למועמד "הנכון", אלא בעיקר שכרון כוח של הקואליציה שהולכת ומתבררת כנטולת כל כוח.
לפני מספר חודשים, ההסתדרות הודיעה פתאומית על השבתה מלאה של המשק על רקע הליכי חקיקת הרפורמה המשפטית. אין לי ספק כי זו הייתה שביתה פראית, מיותרת ולא חוקית. אבל מה עשתה הקואליציה בתגובה? למחרת אותה שביתה הגיש ח"כ משה ארבל (ש"ס) הצעת חוק נגד ההסתדרות. מה קובעת ההצעה? "ארגון עובדים לא יגבה בעד דמי החבר סכום העולה על 0.5% משכרו של העובד החבר בארגון העובדים". הצעת החוק למעשה מפחיתה ב־50% את תשלום דמי החבר להסתדרות. מה הקשר בין השביתה הפראית לבין הצעת החוק? שום קשר. נקמה נטו. ראשי ההסתדרות דפקו אותנו, אז אנחנו נדפוק אותם בחזרה.
הצעת החוק כמובן מאז לא קודמה בכלל. היא רק הוסיפה לקואליציה יריב נוסף, שהפנים כעת שהמאבק הוא לא רק על הרפורמה אלא גם על הכנסותיו שלו עצמו. כך גם כעת, הכוונה להעביר את הצעת החוק לפירוק לשכת עורכי הדין רק תחזק עוד יותר את היריבות בין הלשכה לקואליציה, שהייתה אמורה לשווע לבריתות ולבעלי ברית בציבוריות הישראלית.
2 השופט אלרון היה זקוק ל־5 אצבעות בלבד
הניצחון הגורף והסוחף של עו"ד עמית בכר בראשות לשכת עורכי הדין ושל רשימתו במועצת לשכת עורכי הדין - כורת את חלומו של שופט בית המשפט העליון יוסף אלרון לכהן כנשיא. בינואר השנה פרסמנו כאן בגלובס על רצונו של השופט אלרון לכהן כנשיא, לאור נסיונו הניהולי כנשיא בית המשפט המחוזי בחיפה וחוסר הערכה שהוא רוחש לשופט יצחק עמית. אלרון לא רואה קדושה מיוחדת בשיטת הסניורטי, והתכוון לאתגר את המערכת ולנסות לזכות בתפקיד הנחשק.
לצורך מינוי נשיא בית המשפט העליון דרוש רוב רגיל בלבד ולא רוב מיוחס של שבעה מתוך תשעה שופטים כפי שנדרש למינוי שופט לבית המשפט העליון. אלא שלקואליציה בינתיים יש רק שני נציגים מתוך תשעה. נציגת הכנסת היחידה שנבחרה היא ח"כ קארין אלהרר מן האופוזיציה, ונציג הקואליציה טרם נבחר.
זאת בעקבות הפארסה המביכה בשבוע שעבר, בה הקואליציה הצליחה לנצח את עצמה בכישרון לא מבוטל, ולהסתכסך בינה לבין עצמה בכישרון עוד יותר מרשים. השופט אלרון היה זקוק ל־5 אצבעות בלבד. זו הייתה לחלוטין משימה בת השגה. אך היא הפכה למשימה בלתי אפשרית בעליל. הדבר היחיד שנותר לשר המשפטים יריב לוין לעשות זה לא לכנס את הוועדה.
סוג של "אין משחק" שאומנם נעשה בעבר במידה כזו או אחרת על־ידי שרות המשפטים שקדמו לו, אך לא ממש בנסיבות הללו. גם אם נניח שבג"ץ לא יתערב ולא יכפה על לוין למנות שופטים חדשים או נשיא חדש לבית המשפט העליון, זה לא מאוד יעזור לו. חוק בתי המשפט קובע כי במקרה כזה, סמכויות הנשיא יועברו למשנה לנשיאת העליון עוזי פוגלמן. אם לוין רצה נשיא שמרן יותר ובעל גישה לאומית יותר מהשופט יצחק עמית, אומר זאת כך בעדינות - השופט פוגלמן הוא לא בדיוק הכתובת.
3 החלום לא יתממש ולא יתרחש
מועצת לשכת עורכי הדין תמנה כאמור שני נציגים מטעמה לוועדה לבחירת שופטים. אולם יש פה כוכבית מעניינת. כהונת נציגי לשכת עורכי הדין בוועדה תחומה לשלוש שנים. הכהונה של עו"ד מוחמד נאעמנה כחבר הוועדה תסתיים בסוף יולי. הכהונה של הנציגה השניה, עו"ד אילנה סקר, תסתיים רק בינואר 2024.
כלומר, לאחר המועד הנדרש למינוי שני שופטים חדשים ונשיא בית המשפט העליון. עו"ד סקר מלכתחילה מונתה בתקופת אפי נוה, והמשיכה לכהונה שלישית גם תחת אבי חימי כראש הלשכה. היא לא אשת אמונו של בכר, אך גם לא אשת סודו של נוה. הקשר ביניהם למיטב ידיעתי ניתק כבר לפני כמה שנים, בעקבות חקירת פרשת מינוי השופטת אתי כרייף. יש לציין כי בחודש אוגוסט יצטרף חבר נוסף לוועדה לבחירת שופטים - השופט נעם סולברג.
הוא בהחלט שובר את אחידות הדעים בקרב שלושת שופטי העליון החברים בוועדה, אך הוא תומך בשיטת הסניוריטי, כפי שפרסמתי לאחרונה. אבל יש פה טוויסט מעניין. תיקון לחוק בתי המשפט משנת 2014 קובע כי אחד משלושת נציגי בית המשפט העליון בוועדה חייב להיות אישה. כרגע הנציגה הנשית היא הנשיאה אסתר חיות, יחד עם השופטים עוזי פוגלמן ויצחק עמית. אם לוין יסרב למנות נשיא במקומה, יווצר מצב בו יש שלושה חברים בוועדה: פוגלמן, עמית וסולברג.
משום כך, סולברג המזוהה עם האגף השמרני יצטרך להיפרד מן הוועדה עם פרישתה של חיות, ובמקומו תיכנס השופטת דפנה ברק־ארז המזוהה עם האגף הפרוגרסיבי. במקרה כזה, סולברג יחזור שנית לוועדה רק בפברואר 2024, במקומו של יצחק עמית שישלים כהונה בת שלוש שנים בוועדה. אם לוין יסכים למנות כנשיא את השופט יצחק עמית, אזי פוגלמן ייוותר בחוץ, וחברי הוועדה עם פרישת חיות יהיו: הנשיא עמית, השופט סולברג והשופטת ברק־ארז.
כך או כך, החלום של לוין לקבל שליטה בוועדה לבחירת שופטים לא יתממש. כפי שראיתם, רוב שמרני בוועדה היה לגמרי בהישג יד. רוב ראשוני כזה היה יכול בהמשך להגדיל את עצמו, באמצעות המינוי של אלרון לנשיא העליון שהיה הופך אוטומטית לחבר בוועדה לבחירת שופטים. ההישג הזה של רוב שמרני כבר לא יתממש ולא יתרחש. הניסיונות כעת לשנות את הרכב הוועדה לבחירת שופטים נראים כמו ניסיונות גמלוניים ולא רציניים. לאחר שהפסדת בבחירות של נציגי הכנסת לוועדה ולאחר שהמועמד היריב בלשכת עורכי הדין ניצח - רק אז תקדם שינוי חקיקתי של הרכב הוועדה? זה לא רציני. אמנם קטונתי מלהתנבא, אך הסיכוי שזה יקרה בפועל - נמוך בהתאם. המון המון רעש. מאוד מעט עשייה, אם בכלל.