ניסה לייבא אלכוהול בתחפושת של ''מפיץ ריח'' – וחויב במס של מיליונים / אילוסטרציה: Shutterstock
בין השנים 2015 עד 2018 ייבאה חברת ע.ת.ז - מוצרי ניקיון ומפיצי ריח בע"מ, שבשליטת אברהם בסר, מיכלים של נוזל שהורכב רובו ככולו (מעל 96%) מכוהל. בנוסף הכיל הנוזל תמצית ריח בריכוז נמוך (כ-0.1%). ב-2018 הצהירה ע.ת.ז במכס כי ייבאה מגאורגיה "מפיץ ריח" אשר פטור ממכס וחייב במס קנייה בשיעור של 12%. נציגי אגף המכס ברשות המסים החליטו לדחות את ההצהרה וחייבו את החברה במס על-פי המרכיב העיקרי בנוזל המיובא - כוהל בלתי מפוגל - שיכול לשמש להכנת משקאות אלכוהוליים, אשר חייב במס קנייה בשיעור של 84.24 שקל לליטר אלכוהול.
● הבוקר: דיון בוועדת החוקה על ביטול עילת הסבירות לממשלה ולנבחרי ציבור
● כך הצליחו בני משפחה לבטל חוב ארנונה של מאות אלפי שקלים לעיריית תל אביב
● בנוכחות שרה נתניהו: המיליארדר ארנון מילצ'ן יעיד היום בבריטניה
סיווג הסחורה המיובאת כמפיץ ריח משקף חיסכון משמעותי במס: תוספת המס (במונחי קרן) הנדרשת על-ידי המכס הייתה 8,790,143 שקל. רשות המסים, באמצעות עורכי הדין רועי רותם והילה בנסון-בסמן מהמחלקה הפיסקאלית פרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי), טענו כי מדובר בתכנון מס בלתי לגיטימי מצד החברה, שנועד לעקוף את המס הגבוה המוטל על אלכוהול לשתייה.
התברר כי החברה באמת השתמשה בנוזל לאחר היבוא להכנת משקאות אלכוהוליים, אותם מכרה לרוכש אחד, ובפועל הם לא שימשו כמפיץ ריח או כמטהר אוויר. עוד התברר כי כבר מהמשלוח השני, מתוך שבעה, החברה ידעה, עוד בטרם יבוא הנוזל לארץ, כי הוא ישמש למשקה אלכוהולי ולא כמפיץ ריח.
החברה הודתה בכל העובדות הללו, אך בכל זאת ערערה לבית המשפט המחוזי על ההחלטה לסווג את הנוזל שייבאה ככוהל. למה? לטענתה, בעת היבוא הנוזל הוא היה מפיץ ריח בהתאם להגדרת היצרן הגאורגי ממנו הוא נרכש, ואין רלוונטיות לשימוש שנעשה במפיץ הריח לאחר יבואו. נטען כי הסיווג הזה אף תואם לסיווג שאושר על-ידי רשות המס בגאורגיה, וכי המכס בישראל לא היה רשאי לשנות את הסיווג ללא פנייה לגאורגיה.
ניסיון להתחמק מתשלום מס על משקאות אלכוהוליים
השופט הרי קירש מבית המשפט המחוזי בתל אביב לא קיבל את הפרשנות שהציעה החברה, וקבע כי היא סיווגה כוהל שייבאה מגאורגיה למטרת הכנת משקאות אלכוהוליים כנוזל מפיץ ריח או מטהר אוויר, רק על-מנת להתחמק מתשלום מס כנדרש על יבוא משקאות אלכוהוליים.
השופט קירש קבע כי אמירה לפיה נוכחות תמצית ריח בריכוז של 0.1% הופכת את הכוהל למטהר אוויר או למפיץ ריח, אינה ברורה מאליה וטעונה הוכחה. החברה לא הביאה עדות של גורם כלשהו המעורה בתחום לשם הוכחת הרכיבים הנדרשים וריכוזם לצורך ייצור מטהר אוויר, וכן לא סיפקה ראיה ממנה ניתן ללמוד כי הייצור של היצרן הגאורגי תואם ייצור מטהרי אוויר בשוק.
"הטובין שהגיעו כנוזל בחביות (כל חבית הכילה 64 ליטר של נוזל), ושימשו בידי התובעת כחומר גלם להכנת משקאות אלכוהוליים, מבלי שנעשה שימוש ברכיב אשר היה אמור להקנות לטובין את ייחודם כמפיץ ריח. נהפוך הוא - התובעת פעלה 'לטשטש' את עקבות הריח", ציין השופט קירש, ופירט כיצד החברה פעלה כדי להפוך את הנוזל למשקה אלכוהולי.
נוסף על כך, השופט דחה את טענת החברה כי רשות המסים אינה יכולה לסווג את הנוזל בסיווג שונה מרשות המסים הגאורגית אשר ממנה יובאה הסחורה.
"מדינת ישראל היא מדינה ריבונית, והיא רשאית לסווג טובין בהתאם למיטב הבנתה ושיקול-דעתה", קבע השופט קירש, והוסיף כי "צו המכס ושיטת הסיווג בו אומנם מבוססים על מערכת כללים בינלאומית אחידה (System Harmonized), שנועדה להבטיח כי המדינות ישתמשו בשיטת סיווג אחידה במטרה להקל על הסחר הבינלאומי, אך אין ביצירת כללים אחידים אלה כדי להקים כוח משפטי למדינה כלשהי להכתיב למדינה אחרת כיצד לסווג טובין המיובאים אליה. לפיכך, ישראל איננה מחויבת על-פי דין לקבל את הסיווג שנקבע במדינת היצוא".