העליון קובע שוב: עבריינים לא יוכלו לנכות מס על כספים שהושגו בעבירה וחולטו בהליך פלילי

"כספים שהושגו בעבירה וחולטו בתום הליך פלילי אינם הוצאה המותרת בניכוי מהכנסתו החייבת של הנישום שהורשע" - כך קבע בית המשפט העליון, בדיון נוסף שנערך סביב השאלה האם יש להתיר לעבריין מורשע שרכושו חולט לנכות את סכום החילוט מהמס שהוטל על הכנסתו החייבת.

השופט יצחק עמית - בהסכמת הרכב מורחב של הנשיאה אסתר חיות, המשנה לנשיאה עוזי פוגלמן, השופט נעם סולברג והשופט דוד מינץ - קבע באופן סופי כי כספים שהופקו מפעילות עבריינית ואשר חולטו על-ידי המדינה מכוח חוק איסור הלבנת הון - לא יותרו כהוצאה. 

● לאחר 7 שנים ו־50 מיליון שקל: כך נגמר סכסוך בין מיליארדר לחתנו לשעבר 
● אישום: יזם נדל"ן ניסה להתחמק ממס על רווח של 23 מיליון שקל בטענה כי הוא תושב זר 

נקבע כי "הכנסות שהופקו מעסק בלתי חוקי הן הכנסות החייבות במס, ומצב שבו הכנסות אלה מחולטות מהנישום, אך בד-בבד הוא נדרש לשאת במלוא המס בגינן - אכן משקף תוצאה שעומדת במתח אל מול העיקרון של גביית מס אמת. עם זאת, אין במתח זה כשלעצמו כדי לגבור על הוראותיה של פקודת מס הכנסה ולהוביל להכרה בסכומי החילוט כהוצאה המותרת בניכוי".

ההחלטה ניתנה במסגרת בקשה לדיון נוסף שהגיש רועי חיון על הכרעת בית המשפט העליון ממאי אשתקד, במסגרתה הטיל שופט בית המשפט העליון ג'ורג' קרא פצצה על הנאשמים והמורשעים בהליכים פליליים בטקס פרישתו מכס השיפוט, כאשר קבע כי נאשם שהורשע בפלילים, ונכסיו חולטו, לא יוכל לנכות את סכום החילוט כהוצאה מוכרת לצורכי הפחתת חבות המס בגין ההכנסות שהפיק מביצוע העבירה.

ילד הפלא של שוק ההון

הסיפור של רועי חיון, גאון השקעות שגרף מיליונים באמצעות השקעה במניות חברות אנרגיה, היה אחד הסיפורים המדהימים של שוק ההון בעשור הקודם. משקיע צעיר בשנות ה-20 לחייו, שהפך השקעה של 100 אלף דולר באופציות של הכשרה אנרגיה ל-5 מיליון דולר וזכה לכינוי "ילד הפלא של שוק ההון, אך תוך זמן קצר מצא את עצמו בליבו של הליך פלילי. זמן קצר אחר כך הוא הודה והורשע בשותפות לארגון הימורים לא חוקיים באינטרנט בהיקף של עשרות מיליוני שקלים, בהשתתפות בהימורים, בעבירות על חוק איסור הלבנת הון ובעבירות מס. חיון נשלח לכלא, שילם קנס בסך 2 מיליון שקל, והכספים שהשיג בעבירה - בהיקף 5 מיליון שקל - חולטו על-ידי המדינה.

בתום ההליך הפלילי החלה סאגה אזרחית של חיון מול רשות המסים, לאחר שהוצאה לחיון שומת מס על ההכנסות שהפיק בעת ביצוע העבירות. לאחר דיונים מול רשות המסים, נקבע כי חיון הפיק בשנות המס 2015-2010 הכנסות שעליהן לא דיווח לרשות המסים בסך כ-6.8 מיליון שקל. ההכנסות נפרסו על-פי ההסכם בחלקים שווים על פני שש שנות השומה (הכנסות בגובה של כ-1.149 מיליון שקל בכל אחת מן השנים). הוסכם כי סכום המס לתשלום בערכים ריאליים ליום ההסכם יעמוד על סך 4.68 מיליון שקל, וכי שומה זו תהא סופית. הסכום שחולט בהליך הפלילי הגיע לכדי 74% מסך תוספת ההכנסה שיוחסה לחיון בשומה.

חיון שילם את מלוא המס, אך במקביל העלה טענה ייחודית בנוגע למס ההכנסה על הכנסות אלה. לטענתו, כיוון שחילוט הכספים על-ידי המדינה היווה חלק ממקורות התשלום של המס, יש להפחית סכום זה מההכנסה או לראות בחילוט הוצאה מוכרת (ולהתיר לנכות אותה מתשלום המס).

על בסיס טענה זו הגיש חיון השגה על שומות המס, ומשזו נדחתה על-ידי פקיד השומה ביחידה הארצית לשומה, הגיש חיון ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב, באמצעות באי-כוחו, עו"ד (רו"ח) משה מזרחי ועו"ד עמית קריגל ממשרד משה מזרחי, נח קריגל.

בית המשפט המחוזי קיבל את עמדת באי-כוחו של חיון וקבע כי יש להבדיל בין חילוט לקנס ולקבוע כי משניטלה מהעבריין ההתעשרות עצמה - לא ניתן למסות אותה. בפסק הדין שניתן לטובת חיון הוציא בית המשפט המחוזי הלכה תקדימית ובעלת השלכות רוחב על כלל הנאשמים הפליליים שכספם חולט, לפיה כספים שהופקו מפעילות עבריינית ואשר חולטו על-ידי המדינה מכוח חוק איסור הלבנת הון - יותרו כהוצאה. זאת, מאחר שכספים אלה ניטלו מהעבריין ולא מהווים התעשרות לצורך דיני המס.

רשות המסים ערערה על החלטה זו לעליון, באמצעות עו"ד חן אבידוב מהמחלקה הפיסקאלית בפרקליטות המדינה, ועמדתה התקבלה. השופט ג'ורג' קרא, בהסכמת השופט דוד מינץ ובניגוד לדעת המיעוט של השופט שאול שוחט, ביטל את פסק הדין המחוזי וקבע כי אין להכיר בחילוט כהוצאה מוכרת, ולא ניתן להפחית את חיוב המס בשל כך.

בין היתר נקבע כי "לא מדובר בהוצאה שיצאה כולה בייצור הכנסה, אלא בהוצאה שנכפתה על המשיב אגב הליך פלילי, בעקבות מעשיו הבלתי חוקיים, ולאחר שעסקו הבלתי חוקי חדל מלפעול, קרי 'במצב שלאחר הייצור'".

הטענה כי יש להתיר ניכוי - נכשלת

דעת המיעוט של השופט שאול שוחט, שקבע כי יש לראות בחילוט כספי העבירה הוצאה מוכרת, הייתה זו שפתחה את הפתח להגשת בקשה לדיון. ואולם כאמור, הפעם חתם בית המשפט העליון את הגולל סופית על השאלה האם יש להתיר לעבריין מורשע שרכושו חולט לנכות את סכום החילוט מהמס שהוטל על הכנסתו החייבת, כשכל חמשת שופטי ההרכב השיבו על כך בשלילה.

השופט עמית ציין בפסק הדין כי "הטענה כי יש להתיר את הניכוי נכשלת לאורך החזית כולה: חילוט כספים לא נמנה על סוגי ההוצאות המפורטות בפקודת מס הכנסה כהוצאות המותרות בניכוי; סכומי החילוט לא הוצאו בייצור הכנסה - הם לא שולמו במהלך השוטף והרגיל של העסק, לא נועדו לשמר את מנגנון ייצור ההכנסה, לא שולמו במהלך פעילותו של העסק אלא זמן מה לאחר חיסולו, ולא השתלבו בתהליך הפקת ההכנסה, לא בכוח ולא בפועל".

עוד הוסיף השופט כי הסיכון "להיתפס" ולעמוד לדין פלילי בגין ניהול עסק עברייני, אינו מסוג הסיכונים שהופכים את הסכומים שחולטו בתום הליך פלילי להוצאות פירותיות שהוצאו כחלק מניהולו הרגיל והשוטף של העסק, וספק אם יש לראות את הסכומים שחולטו כהוצאה עסקית פירותית, ולא כהוצאה פרטית או הונית האסורה בניכוי לפי הוראות הפקודה.

לבסוף ציין השופט עמית כי גם בראי ההבחנה בין תשלום השבה "תרופתי" (שעשוי להיות מותר בניכוי) לתשלום "עונשי" (שאסור בניכוי), החילוט מהווה אמצעי עונשי שנועד להגשים תכלית עונשית לצד תכליות אחרות, ולבטח לא נועד להגשים תכלית תרופתית דומיננטית, אם בכלל. "היבט עונשי זה אף הוא תומך במסקנה כי אין להתיר ניכוי של סכומי החילוט", קבע.