ביהמ"ש העליון פסק: "הוצאות כיבוד ואירוח של ספורטאים אינן הוצאה מוכרת"

קבוצות ספורט אינן רשאיות לנכות באופן אוטומטי מהכנסתו של ספורטאי חוץ מהוצאות בגין אכילה ושתייה, מבלי להוכיח שההוצאות הוצאו בפועל - כך קבע בית המשפט העליון, בפסק דין במסגרתו דחה את טענת קבוצת הכדורגל הפועל ניר רמת השרון כי אין צורך בהגשת מסמכים לאימות הוצאות בשל ארוחות לספורטאי חוץ וכי הסכום המותר בניכוי בגין הוצאות בעד ארוחות הוא "סכום נורמטיבי" שלא נדרש להוכיחו.

● זכויות שידור, נותני חסות ופרסום: הכסף הגדול שמאחורי הטור דה פראנס
● מה יעלה בגורל הרפורמה המשפטית ומתי ביידן יזמין אותו לוושינגטון? הראיון המלא של נתניהו ל-WSJ
● הפיטורים בווייז הזכירו את הדרך המכוערת שבה מראים לעובדים את הדלת בארה"ב

"טענת המערערת באשר לקיומו של 'סכום נורמטיבי', אינה עולה בקנה אחד עם הוראות הדין, ודינה להידחות. תקנה 1(2) לתקנות מס הכנסה (ספורטאי חוץ) מאפשרת ניכוי הוצאות ארוחות אשר הוצאו בפועל על-ידי ספורטאי החוץ עד לסכום המקסימלי הנקוב בה", קבע השופט דוד מינץ, בהסכמת השופטים ענת ברון ויחיאל כשר.

ההכרעה ניתנה במסגרת ערעור שהגישה קבוצת הפועל ניר רמת השרון - עמותה העוסקת בהפעלת קבוצת כדורגל, המסווגת כמוסד ללא כוונת ריווח (מלכ"ר) - על החלטת בית המשפט המחוזי בלוד, שדחה את ערעורה על שומות שהוציא לה פקיד שומה כפר סבא ביחס לשנות המס 2016-2008. הצדדים חלוקים ביניהם בנוגע לשני רכיבים בשומות: ניכוי הוצאות עודפות, וניכוי הוצאות אש"ל (אכילה, שתיה ולינה) לספורטאי חוץ.

הוצאות כיבוד ואירוח אינן הוצאה מוכרת

באשר להוצאות העודפות, פקיד השומה קבע כי הוצאות שהוציאה המערערת בגין "הוצאות שונות" וכן בגין "כיבודים אירוח ואירועים" אינן מותרות בניכוי, ועל כן חייב אותה לשלם מקדמה בשיעור של 90% מההוצאות האמורות בהתאם להוראות סעיף 181ב לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש].

באשר לניכוי הוצאות האש"ל, פקיד השומה ציין כי חרף בקשתו לא הומצאו לו אסמכתאות בנוגע לפירוט מועדי השהייה של ספורטאי החוץ בישראל ובנוגע להוצאות אש"ל שהוצאו בפועל, ועל כן מדובר בהוצאות שאינן מותרות בניכוי. לפיכך חויבה הקבוצה להוסיף את הוצאות האש"ל שנתבעו בניכוי להכנסתם של הספורטאים; לנכות מס במקור בגין תוספת ההכנסה של הספורטאים בהתאם להוראות תקנות מס הכנסה (ספורטאי חוץ); ולשלם מס שכר בגין סכומים אלו.

מנגד טענה הקבוצה כי באשר לרכיב ההוצאות העודפות, מסרה אסמכתאות למכביר; כי מדובר בהוצאות לצרכי הפצת כרטיסים, פרסום, צילום המשחקים ככלי אימון לשיפור יכולת השחקנים והחזר ביטחונות, והן אינן נמנות על ההוצאות שבגינן היא מחויבת בתשלום מקדמה בשיעור של 90%; עוד נטען כי הוצאות הכיבוד הכרחיות לפעילות השחקנים וצרכיהם ולפיכך אין לראות בהן כשימוש לרעה, וכתשלומי שכר מוסווים אלא כהוצאות כרוכות של המועדון.

באשר לרכיב ניכוי הוצאות האש"ל נטען כי פקיד השומה שגה בהחלטתו שלא להכיר בהוצאות אלה מהטעם שלא הומצאו לו אסמכתאות, שכן הדבר אינו מתחייב על-פי דין ודרישתו אף עומדת בסתירה לדרך שבה פועלים פקידי השומה במחוזות השונים דרך קבע.

לעניין ההוצאות העודפות נקבע כי הקבוצה העלתה לראשונה בסיכומיה טענה כי רכיב זה כולל הוצאות שונות שלא רק לצרכי כיבוד, אלא גם לצרכי הפצת כרטיסים, פרסום, צילום ועוד, וכי טענותיה בהקשר זה לא נתמכו בראיה כלשהי. בדומה לכך, נקבע, גם טענות הקבוצה לגבי הוצאות הכיבוד והאירוח נטענו בעלמא, ולא הובא לעדות כל נציג מטעמה שיכול היה לשפוך אור על התנהלותה. בכל מקרה, מדובר בהוצאות של דברי מאכל ומשקה הניתנים לשחקנים ולאורחים לפני משחק ולאחריו, ואין כל סיבה להבחין בין הקבוצה לבין כל מלכ"ר אחר המעניק לפעיליו או לאורחיו דברי מאכל ומשקה אשר אינם מוכרים כהוצאה. זאת כאשר העובדה שמדובר בפעילות בעצימות גופנית גבוהה אינה מהווה כשלעצמה נסיבה המצדיקה חריגה מהכלל.

באשר להוצאות האש"ל נקבע כי אין לקבל את טענת הקבוצה לפיה לא קיימת בדין דרישה להגיש מסמכים המאמתים את ההוצאות כתנאי לניכויין. נקבע כי מלשונה של תקנה 1 לתקנות ספורטאי חוץ עולה אמנם כי הצגת קבלות אינה מהווה תנאי להתרת ניכוי הוצאות בגין ארוחות של ספורטאי חוץ, להבדיל מהוצאות לינה או דמי שכירות. עם זאת, אין פירוש הדבר כי מוקנית לספורטאי זכות אוטומטית לנכות מהכנסתו את הוצאות הארוחות, או כי פקיד השומה אינו רשאי לדרוש אסמכתאות מקום בו הוא סבור כי יש בכך צורך. אימוץ טענת המערערת פירושו הלכה למעשה כי לא מדובר בהוצאה שניתן לנכותה מהכנסה אלא בפטור ממס, וחזקה על המחוקק כי אם רצה לפטור ספורטאי חוץ ממס בגין הכנסה כאמור, היה עושה כן במפורש.

פרשנות קבוצת הכדורגל נעדרת כל אחיזה 

בית המשפט גם דחה את טענת הקבוצה לפיה רשויות המס נהגו מאז ומתמיד להכיר בניכוי המס בגין הוצאות האש"ל כאמור באופן אוטומטי. נקבע כי טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם חוזרים והוראות שפורסמו על-ידי רשות המסים, כמו גם עם פסיקת בתי המשפט. מכל מקום נקבע כי גם אם בעבר טעתה רשות המס ונהגה באופן שונה, אין להנציח טעות זו.

הקבוצה ערערה על הכרעה זו לבית המשפט העליון, אשר דחה את ערעורה פה אחד, כאמור.

בלב המחלוקת עמדה תקנה 1 לתקנות ספורטאי חוץ הקובעת כי "ספורטאי חוץ זכאי לנכות מהכנסתו מעיסוק בספורט את ההוצאות האלה: (1) סכום שהוציא בעד לינה או דמי שכירות ששילם בעד דירה ששכר בישראל, ובלבד שהגיש מסמכים או קבלות לאימות אותן הוצאות להנחת דעתו של פקיד השומה; (2) סכום שלא יעלה על 320 שקל חדשים שהוציא בעד ארוחות בשל כל יום שהייה בישראל; הסכום האמור יתואם לפי סעיף 120ב לפקודה, כאילו היה תקרת הכנסה ויעוגל לעשרת השקלים החדשים הקרובים".

(הסכום הנקוב בתקנה 1(2) נכון ביחס לשנים 2013-2012 ולשנים 2018-2016; ביתר שנות המס הרלוונטיות לענייננו נע הסכום בין 280 שקל ל-330 שקל).

בית המשפט העליון קבע כי "עיון בלשון התקנה מעלה כי פרשנות המערערת (הקבוצה, א' ל"ו) לפיה הסכום הנקוב בה הוא 'סכום נורמטיבי' שזכאי ספורטאי החוץ לנכות באופן אוטומטי, נעדרת כל אחיזה. לשון התקנה פשוטה, ברורה וחד-משמעית, ונובע ממנה כי רק הוצאות שהוצאו בפועל על-ידי ספורטאי החוץ יותרו בניכוי. כך עולה מן העובדה שספורטאי החוץ זכאי לנכות מהכנסתו "סכום... שהוציא בעד ארוחות", וכך גם עולה מן העובדה שניכוי ההוצאות ייעשה בסכום ש"לא יעלה על" הסכום הנקוב בתקנה. הימצאותן של מלים אלו בנוסח התקנה אינה מותירה מקום לספק כי הסכום שיותר בניכוי הוא הסכום שהוצא בפועל, עד לתקרה הקבועה בתקנות. אם לא כן, כלל לא היה צריך לציינן במפורש וניתן היה להסתפק בכך שספורטאי החוץ זכאי לנכות סך של 320 שקל בעד ארוחות בשל כל יום שהייה, והרי כידוע חזקה על המחוקק, ובכלל זה מחוקק המשנה, כי אינו משחית את מילותיו לריק".

רשות המסים יוצגה על-ידי עו"ד רועי כהן מהמחלקה הפיסקאלית בפרקליטות המדינה ועו"ד ניר וילנר מפרקליטות מחוז תל אביב; הפועל ניר רמת השרון יוצגה על-ידי עו"ד שרית חודרה.