טורבינת רוח / אילוסטרציה: Shutterstock
הכותבת היא חברת סגל במכללה האקדמית אשקלון ומרצה וחוקרת עמיתה במכללה האקדמית אחווה ובאוניברסיטת בן גוריון
אתחיל בגילוי נאות: גם ליד היישוב בו אני גרה בחבל יתיר מאיימת תוכנית להקמת טורבינות רוח ענקיות במרחקים לא סבירים משלושה יישובים. כמו במקומות אחרים, המחשבה הראשונית של תושבים שבשכנותם מנסים להקים מיזמים של טורבינות רוח, הייתה תחילה חיובית כלפי אנרגיית רוח. היזמים שיווקו "אנרגיה נקייה", "ירוקה" ולא מזהמת.
מה שהם לא סיפרו לתושבים הוא שטורבינות הענק בקוטר של מגרשי כדורגל מסתובבים מייצרים מטרדי רעש וריצוד מתמידים, שחלק מהאוכלוסייה תסבול מקשיי שינה, כאבי ראש, בחילות, תשישות כרונית ועוד רשימה ארוכה של תסמינים המסוכמים היטב במאמרים וסקירות מדעיות של מחקרים מהעולם. ארגון הבריאות העולמי הצטרף כשהגדיר טורבינות רוח כאחד מחמשת המקורות למטרדי ונזקי בריאות.
בממשלה אין קשב
המאבק נכפה עלינו כתושבים, מהרגע שהבנו שהקשב במשרדי הממשלה נטוי ליזמים ולא לציבור החי באזורים בעלי ערך סביבתי ונופי גבוה, כשמוסדות התכנון לא עושים את עבודתם באיזון והגנה על בריאות הציבור. האזור השקט והירוק שהוא גם ביתם של בעלי חיים נדירים, עופות נודדים והמקום אליו מגיעים מטיילים כדי לחוות שקט ושלווה, יאבד לנצח.
מחקרים על אקטיביסטים סביבתיים מציינים כי סביבה היא נושא המאגד אנשים ממגוון אמונות, דתות, עמדות פוליטיות סביב מכנה משותף החשוב לכולם: שמירה על הסביבה גם עבור הדורות הבאים. כך גם במקרה של טורבינות הרוח. דרוזים ויהודים חברו יחדיו במאבק על סביבת המחיה ועתידם של קהילות.
חקלאים דרוזים ויהודים שפותו לחתום על חוזים דרקוניים, שינו את דעתם והפכו מיזמים למתנגדים הנאבקים כדי לשמור על הסביבה. ולא שאנחנו נגד אנרגיה ירוקה. היום אנחנו מבינים שהיקף הפגיעה והנזק לסביבה ולאדם אינו מידתי, ושכמות האנרגיה הלא רציפה שתופק מרוח בארץ לא מצדיקה את הנזק. זו אנרגיה שתעלה ביוקר למשלמי המסים, פי שלוש מאנרגית שמש, והיא מסובסדת מכספינו ללא הצדקה כלכלית.
כחוקרת חברתית וכמי שמלווה את המאבקים נגד טורבינות רוח בכל הארץ לאורך שמונה השנים האחרונות, אני רואה את התפתחות שיתופי־הפעולה בין נציגי מאבקים, בתוכם גם שיתוף־פעולה חם בין יהודים ודרוזים. במקרה של היישובים הדרוזים בגולן המאבק קיבל המאבק גושפנקה דתית, כשפסק הלכה שניתן הדגיש את הקשר של העם הדרוזי לאדמה והתנגד לטורבינות שיפגעו באדמה. יש לזיקה בין הקמת טורבינות והחרבת הכבוד לאדמה בסיס מדעי בדמות הפגיעה בחקלאות של מטעי תפוחים ופירות אחרים.
התעלמות מערכתית
התוכניות אושרו ועברו את המשוכות התכנוניות וגם נדחו התנגדויות בעתירות מינהליות. חלק מהנחות היסוד שעמדו בפני מקבלי ההחלטות היו נכונות אז אך התבררו כשגויות בהמשך. חלק מהמידע על נזקי בריאות התפתחו בהמשך וימשיכו להתבהר בעתיד. מחלק אחר שהיה ידוע, כמו המלצות להרחיק טורבינות רוח מבתי תושבים ומאזורי פעילות של תושבים וגם בעלי חיים, מקבלי ההחלטות בחרו להתעלם.
החלק שלא נלקח בחשבון הוא אותו סנטימנט עממי של קשר בין אנשים החיים בסביבתם לאורך דורות לסביבת המחיה שלהם. במקרה של החברה הדרוזית חלק זה לא נתון לפשרה, ולכן המאבק החריף שלהם. גם ישראלים הפוקדים את הר החרמון כאתר נופש ופנאי ייחודי השזור במורשת הקשר בין עם ישראל לאדמה, אם תקומנה הטורבינות, יראו הר החרמון אחר. לסנטימנט זה לא היה מקום במוסדות התכנון ולא בבית המשפט.
עדיין לא מאוחר לפצות את היזמים על השקעתם. המחיר יהיה זול מפגיעה אנושה בסביבה הטבעית והאנושית, והכסף יוכל להיות מושקע במקורות אנרגיה נקייה ובת־קיימא.