מלכוד החוב של ירדן: קנתה מסין אנרגיה במיליארדים, אבל מצאה גז זול בישראל

תחנת הכוח "אטארת" נחשבה לפני עשור כהזדמנות של ירדן להגיע לעצמאות אנרגטית • זאת נבנתה בהסכם דרקוני שהותיר את ירדן בחוב של מיליארדי דולרים לסין, כשבינתיים היא מצאה חלופה זולה בגז טבעי מישראל • כעת היא מנסה להתנער במאבק משפטי בינלאומי

עבדאללה השני, מלך ירדן ונשיא סין, שי ג'ינפינג / צילומים: AP עיבוד: טלי בוגדנובסקי
עבדאללה השני, מלך ירדן ונשיא סין, שי ג'ינפינג / צילומים: AP עיבוד: טלי בוגדנובסקי

מדינת ישראל עוסקת בחודשים האחרונים בצורך הדחוף בהקמת תחנות כוח חדשות, במטרה להגביר את כושר ייצור החשמל. מנגד, מה קורה כאשר מדינה מוצאת עצמה עם תחנת כוח שהיא לא מעוניינת בה וכלל לא ברור אם יש לה צורך בה? זה מה שקרה לשכנה ממזרח, ירדן, שמנסה להתנער בבית דין בינלאומי מהסכם שחתמה עם סין להקמת ותפעול תחנת כוח מזהמת, לראייתה במחיר מופקע, במרחק של כ־100 קילומטרים מהבירה עמאן.

נאט"ו נתנה לזלנסקי 150 מיליארד דולר במתנה, אז למה הוא רותח עליה? 
האינפלציה ברחבי העולם מתקררת? כלכלנים מזהירים: ייתכן שהנתונים "משקרים" 
הכלכלנים מסבירים: איך תשפיע התקררות האינפלציה בארה"ב על הריבית? 

תחנת הכוח "אטארת" (Attarat) שמופעלת באמצעות פצלי שמן, דלק פוסילי מזהם מאוד, נחנכה לפני כחודש בהספק מלא (470 מגה־וואט) - כחלק משאיפותיה של סין להעמיק את השפעותיה באזור המזרח התיכון.

במסגרת חלוקת הבעלות של התחנה, 45% מהאחזקות נמצאים בידי קבוצת האנרגיה "גואנגדונג" הסינית, 45% של YTL המלזית, ו־10% אצל "אסטי אנרגיה" האסטונית, שהיא למעשה הייתה המפתחת הראשונה של התוכנית.

תחנת הכוח ''אטארת'', במרחק של כ־100 קילומטרים מבירת ירדן עמאן / צילום: Associated Press, Raad Adayleh
 תחנת הכוח ''אטארת'', במרחק של כ־100 קילומטרים מבירת ירדן עמאן / צילום: Associated Press, Raad Adayleh

מבנה האחזקות אמנם מאוזן באופן יחסי, אך מודל המימון של הפרויקט ששוויו 2.1 מיליארד דולר רחוק מלהיות כזה. בעלי המניות השקיעו 528 מיליון דולר ונטלו 1.6 מיליארד דולר הלוואה מבנק סין ומבנק התעשייה והמסחר של סין, כאשר את הערבות נתן תאגיד ביטוח היצוא והאשראי של סין.

ההסכם לאספקת חשמל למשך 30 שנה נחתם ב־2014 בסכום חריג של 8.4 מיליארד דולר, והסגירה הפיננסית התבצעה ב־2017. לפי הערכות במשרד האוצר הירדני, המשמעות של תשלום המחיר הזה לחשמל במשך 30 שנה הוא הפסד שנתי של 280 מיליון דולר. מומחי אנרגיה מעריכים שבמטרה שלא לקרוס - עמאן תידרש להעלות את תעריף החשמל ב־17%.

בדרך התגלו סיכונים ואתגרים

אם רוצים להבין מה גרם לפזיזות של הירדנים להגיע להסכם הבעייתי עם סין צריכים להביט עשור אחורה - ואף יותר מכך. בעת שבה מדינות המפרץ התחזקו בעזרת הכנסותיהן מנפט וישראל הגדילה את עתודות הגז הטבעי ובדרך זו חיזקה את מעמדה הגיאופוליטי, ירדן נותרה מאחור. לכן, בהיותה במקום הרביעי בהיקף עתודות פצלי השמן בעולם, בירדן רצו שתחנת אטארט תספק כ־15% מתצרוכת החשמל. עם זאת, הפקת פצלי השמן התגלתה מאז כיקרה ומסובכת מבחינה טכנולוגית.

מתי תוכרע שאלת הגדלת ייצוא הגז מישראל?

הדיון סביב שאלת הגברת ייצוא הגז הטבעי מול שמירת הביטחון האנרגטי של ישראל צפוי להגיע בקרוב לכדי הכרעה

עם פרסום התוכנית הלאומית של שר האנרגיה והתשתיות ישראל כ"ץ - שבה הוא עשוי להודיע על הגדלת הייצוא.

עמדת כ"ץ נובעת מהשאיפה לחזק את מעמדה הגיאופוליטי של ישראל באמצעות הגדלה מחושבת של נפח הייצוא. עמדתו מנוגדת לזו של הממונה על התקציבים באוצר יוגב גרדוס, שבמכתב ששלח למנכ"ל משרד האנרגיה והתשתיות הזהיר לאחרונה כי "קבלת החלטות בסוגיות חשובות אלו, לפני בחינת מדיניות יצוא הגז, תגביל את היכולות לקבוע מדיניות יצוא עדכנית ותפגע ביכולת להתאים אותו לצרכיה של ישראל".

עתודות הגז הטבעי המעודכנות של ישראל עומדות כיום על כ־650 BCM בלוויתן, כ־230 BCM בתמר, כ־100 BCM בכריש ותנין, כ־60 BCM בקטלן (אולימפוס) וכ־15 BCM בדלית.

כבר כיום, מאגר לוויתן מספק גז טבעי שמספיק ליותר מ־80% מתצרוכת החשמל של ירדן, וכן כ־15% מהביקוש לגז טבעי במצרים עבור השוק המקומי. הגברת הייצוא למצרים תגביר את תלותה של המדינה המאוכלסת ביותר באזור בישראל, משום שמצרים מפיקה בעצמה 63 BCM אך נדרשת למענה נוסף, משום שתצרוכת הגז הטבעי בה עומדת על 75־70 BCM.

אותם הקשיים הטכנולוגיים הובילו את ירדן ללטוש את עיניה לעתודות הגז הטבעי של ישראל, וב־2016 חתמה על הסכם לרכישת גז טבעי ממאגר לוויתן למשך 15 שנה תמורת 10 מיליארד דולר. לפי דיווח באתר JO24 הירדני משנת 2019, המחיר שנקבע בהסכם הוא 5.65 דולר ליחידת חום - תוך הצמדה למחיר חבית ברנט. לפי אותו דיווח, אם מחיר ברנט עולה מעל 80 דולר לחבית, אז המחיר עולה ל־6.5 דולר. כיום, מחיר חבית ברנט עומד על כ־78 דולר.

מאגר לוויתן מחובר לירדן באמצעות צינור שהוא שיתוף פעולה עם חברת החשמל הירדנית (NEPCO). אותו צינור מתחבר בירדן לצינור הגז הערבי (AGP), שמקשר בין ירדן לבין סוריה, לבנון ומצרים.

לפי הערכות, יותר מ־80% מתצרוכת החשמל הנוכחית של ירדן כיום היא על בסיס גז מלוויתן במחיר בהחלט כדאי (הסכם לוויתן עם ירדן נחתם בידיעה כי החוזה הקיים מול חברת החשמל עמד על 6.3 דולר ליחידת חום) - מה שגורם לירדן לנסות להתנער מתחנת הכוח אטארט במסגרת הליך משפטי שמתנהל בטריבונל הבינלאומי לנושאי מסחר בפריז.

מן הצד השני של המתרס, הסינים מתגאים בכך שאספקת החשמל משתי היחידות בתחנת הכוח צפויה להגיע לכ־3.7 מיליארד קילו־וואט שעה - שווה ל־20% מצריכת החשמל הירדנית.

דיפלומטיית מלכודת החוב של בייג'ין

בסופו של דבר, כמובן, חובות צריכים לשלם - גם אם לירדן אין ממש צורך במוצר וגם אם מצבה הכלכלי רע במיוחד. השאלה העיקרית בנוגע להסכם, במיוחד על רקע מצבה של עמאן, היא כמה. לכאורה, במדינה שבה שיעור האבטלה עומד על 22.9%, מיזם שמספק קרוב ל־3,500 משרות לשלב ההקמה ו־1,000 לתפעול היה אמור להוות בשורה חיובית - אך בפועל קשה לנטר כמה מביניהם הם בכלל סינים.

ככלל, ירדן היא מדינה שהתרגלה להיות תלויה בסיוע זר שגדל והגיע ב־2021 לשיא שנתי של 3.44 מיליארד דולר. לאחר מכן, יחס החוב בספטמבר 2022 הגיע ל־88.4%. המענה של המלך עבדאללה לבעיה לא השתנה - והניהול הפיסקלי המשיך להיבנות על הטלת מסים. בירדן, מס ההכנסה עומד על 20% ומס הקנייה על 16%.

לכן, מדינה שכזו היא יעד קלאסי עבור הסינים שב־2022 די שמרו על היקף ההשקעות השנתיות במסגרת מיזם "החגורה והדרך" (תוכנית השקעה של סין בבניית תשתיות ברחבי העולם שהחלה ב־2014). בשנת ב־2022 הוא עמד על 67.8 מיליארד דולר, לעומת 68.7 מיליארד דולר ב־2021. מתוך כלל ההשקעה הסינית במיזמי אנרגיה במדינות אחרות ב־2022, 63% היו בפרויקטים שמשתמשים בהם בדלקים פוסיליים.

לצערה של ירדן, האור בהליך המשפטי בפאריס לא נראה בקצה המנהרה, ובהתחשב ביכולותיה הפיננסיות של סין - נראה כי למלך עבדאללה ולאנשיו אין סיבות רבות להיות אופטימיים.