דובי אמיתי, ארנון בר־דוד, רון תומר / צילום: חן גלילי, דוברות ההסתדרות, מנחם ואיתי רייס
מדי קיץ, העובדים השכירים בישראל מקבלים מעין "בונוס" שנתי - דמי ההבראה ששרדו בתלוש השכר עוד מימי קום המדינה. אך בעוד שהעובדים במגזר הציבורי נהנים מתעריף יחסית גבוה שמתעדכן כל שנה, כבר שמונה שנים שגובה התשלום במגזר הפרטי נשחק ותקוע במקום.
● מתי מקבלים, וכמה? כל מה שכדאי לדעת על דמי הבראה | שאלות ותשובות
● מ־90 לשלושה בלבד: פייסבוק ישראל צמצמה דרמטית את מספר אנשי הגיוס שלה
● לא עבדתם תקופה? כך תסבירו את הפערים בקורות החיים למעסיקים | HBR - מגזין הניהול של הרווארד
תעריף ההבראה היה אמור לגדול פעמיים בשנתיים האחרונות, אבל התוכניות לא הגיעו לכדי מימוש בגלל מאבק כוח שמתקיים מאחורי הקלעים, על חשבון 3 מיליון עובדים: נשיאות המעסיקים והעסקים בצד אחד, ונשיאות המגזר העסקי וההסתדרות הכללית מהצד השני. במרכז הסכסוך עמדה דרישת נשיאות המעסיקים והעסקים להשתתף במשא ומתן של הסכמים קיבוציים במשק, ביניהם עדכון דמי הבראה.
התפתחות אחרונה קרתה בסוף חודש יוני, כששר העבודה יואב בן צור חתם על כוונתו לתת צו הרחבה להעלאת דמי הבראה במגזר הפרטי ב־40 שקלים, לתעריף מעודכן בסך 418 שקל ליום. לאחר דיון שנערך בנושא במשרד העבודה בתחילת השבוע, מתחייבת הממונה הראשית על יחסי עבודה במשרד, עו"ד רבקה ורבנר, כי "לא ניתן לזה יותר להידחות, גם לא לשנה הבאה". מי שכמובן לא ישמחו מהמהלך הם המעסיקים, שיצטרכו לספוג עלות המוערכת בקרוב למיליארד שקל בשנה.
המגזר הפרטי קופח
דמי הבראה נולדו כתשלום שהחליף את מנהג היציאה לבתי הבראה, כאשר התעשייה נשענה בעיקר על עבודה פיזית. עו"ד רבקה ורבנר מסבירה כי עם השנים בוצעו שינויים בתנאים שהוסכמו לאור שינויים באופי העבודה.
בשנת 1998, הוחלט לראשונה ליצור הסכם זכאות קיבוצי, במסגרתו קבעו את גובה דמי ההבראה שהמעסיק מחויב לשלם. "במשך השנים היו מבצעים עדכונים בהסכם הקיבוצי, בהתאם לתחשיב שמבצעים ההסתדרות והמעסיקים", מסבירה עו"ד ורבנר. גובה דמי הבראה ליום במגזר הפרטי אמור להתעדכן פעם בשנה בהתאם לעליית מדד המחירים הכללי לצרכן, אולם מנגנון ההצמדה לא אוטומטי, ולכן נדרש צו הרחבה (מרחיב את תחולת ההסכם הקיבוצי).
הסכום בין השנים 2014־2020 לא השתנה בשל הסכם לקיזוז ביצועי מדד המחירים באותה תקופה.
בתקופת כהונת שרת הכלכלה לשעבר אורנה ברביבאי עלה הנושא לסדר היום מחדש, אך ההסכמים הקיבוציים עלו בתוהו.
ב־2020 התפצלה נשיאות המעסיקים והעסקים מנשיאות המגזר העסקי, על רקע חילוקי דעות על אופן ההתנהלות ורצון לשיתוף פעולה בין גופי התעשייה והמסחר והשירותים. הצעד יצר מתח רב והוביל לחילוקי דעות בנוגע לארגון איתו צריכה ההסתדרות לחתום על הסכם קיבוצי. אדם בלומנברג סמנכ"ל כלכלה ומדיניות בהסתדרות מציין כי "רון תומר (יו"ר התאחדות התעשיינים) ידע שיפסיד לדובי אמיתי בבחירות להנהגת הנשיאות ולכן הקים נשיאות מתחרה. הוא דרש מאיתנו שלא בצדק לקחת אותו בחשבון כצד בהסכמים הללו".
ההסתדרות, בחרה לעדכן את הצו יחד עם נשיאות המגזר העסקי בלבד, בניגוד לעמדתו של תומר לפיה נשיאות המעסיקים והעסקים מייצגת עובדים רבים יותר. תומר ערער על החלטה זו בבית הדין לעבודה, ודרש למנוע הוצאה של צווי הרחבה להסכמים שעליהם חתמה ההסתדרות עם נשיאות המגזר העסקי.
ערעורו נדחה ביולי על ידי בית המשפט שפסק כי העובדה שהתאחדות התעשיינים בחרה לפרוש מטעמיה מהמגזר העסקי - אינה יכולה להקים חובה להסתדרות לנהל מו"מ עמה להסכם כלל משקי. תומר התייחס לדחייה: "מכיוון שאנחנו תומכים בעדכון, לא ראינו סיבה להתנגד ולהעמיד בשאלה מיהו הארגון מולו יש לחתום על ההסכם". בכל מקרה, התהליך המשפטי אכן גרם לעיכוב החתימה על צו ההרחבה, אך הוא לא היה הגורם היחיד. בלומנברג טוען כי ההסכם הקיבוצי הקודם נתקע בעיקר בעקבות תחלופות הממשלה ב־5 השנים האחרונות.
ומה הלאה? עו"ד ורבנר מסבירה שבעוד כחודש ובתום תקופת הערעורים (60 יום) על הצהרת הכוונות של השר, הוא צפוי לחתום על הצו הסופי - ואז השינוי יכנס לתוקף.