ראש הממשלה לשעבר אימראן חאן בבית המשפט העליון / צילום: Associated Press, K.M. Chaudary
"בשם אלוהים", קורא המלך ריצ'רד השני מנהמת לבו (במחזהו של ויליאם שייקספיר), "הבה נשב על הקרקע/ ונספר בעצב על מות מלכים/ איך מקצתם הודחו, ומקצתם הומתו בחרב/ ואת מקצתם רדפו רוחות קודמיהם שהם הדיחו" (סליחה על התרגום הלא־אלגנטי).
● תביעה של 11 מיליון שקל: הסכסוך בחברת ההתחדשות העירונית מת"א מגיע לביהמ"ש
● זוג התגרש לאחר ארבע שנות נישואים. איך התחלקה הדירה שהבעל רכש לפני החתונה?
● "לא אאפשר נתיבים ריקים": רגב מכניסה את המוניות לנת"צים
אלה שורות קלאסיות, אשר שימשו ב־400 השנה האחרונות מנהיגים מודחים, או נרדפים, או מקופחים, או לפחות אחדים מאלה שכתבו עליהם.
מלכים כמעט פסו מן העולם, אבל עריצים בתחפושות רפובליקאיות בהחלט לא פסו; וכיוצא באלה לא פסו גם אלה המבקשים להדיחם.
ריצ'רד השני של השבוע הוא ראש הממשלה המודח של פקיסטן, אימראן חאן, כוכב קריקט לשעבר, יפה קלסתר ועטור תהילה. פקיסטן היא מעצמת קריקט, שהוא ספורט לאומי בשורה של ארצות אשר חסו לפנים, או מוסיפות לחסות בצלו של הכתר הבריטי.
לאחר שהניח את מחבט הקריקט, והתלבט מה לעשות בשמו, במרצו, בחריפותו ובהעזתו, הוא בחר בפוליטיקה.
ארץ ההדחות, ההשפלות והעריפות
מעט מאוד ארצות יכולות להתחרות בפקיסטן בהדחות, בהשפלות, במאסרים ארוכים ואפילו בעריפות־ראש. מספיק לציין ששום מנהיג נבחר בתולדותיה - נשיא או ראש ממשלה - לא הורשה לסיים את כהונתו; ראש ממשלה אחד הודח, ונתלה אחר כך; בתו, שהייתה בעצמה ראש הממשלה, נרצחה במהלך ניסיון להיבחר; ראש ממשלה שלישי סולק, ונידון למאסר ממושך, לפני שהורשה לצאת לגלות.
הארץ המסובכת והמעונה הזו נולדה לפני 76 שנה כאשר הבריטים החליטו לחלק את הודו, וליצור ארץ נפרדת עם רוב מוסלמי. מאז 1947 היא אינה חדלה לנסות ולהחליט אחת ולתמיד מי היא, בשביל מי ולמה. האיסלאם שלה היה מלכתחילה לא רק דת, אלא גם לאום.
מימיה הראשונים, הצבא מילא תפקיד מרכזי בחייה. פעם אחר פעם, הצבא התערב כדי להציל את המולדת מידי הפוליטיקאים המושחתים והנרפים, לפחות לדעתו. לעתים קרובות הגנרלים עצמם החליפו את הפוליטיקאים, ונטו להישאר לאורך שנים; לחלופין הם הרשו למושחת ונרפה אחד להחליף מושחת ונרפה אחר באמצעות בחירות, או באמצעות הצבעות אי־אמון בפרלמנט.
התוצאה הבלתי נמנעת הייתה ציניות ציבורית גואה, התחזקות של קנאות דתית ואלימות. פוליטיקאים נטו לבלות את רוב זמנם בניסיון נואש שלא לעצבן את הגנרלים. בהצלחה, היו הגנרלים אומרים להם, ואל נכון מגחכים בינם לבין עצמם במועדוני הקצינים שלהם.
ללמוד מארדואן - ולהיכשל נחרצות
אימראן חאן קיווה לשים קץ למעגל הקסמים הזה. הוא נועד להיות הפוליטיקאי המודרני הראשון של הארץ הזו, החמישית בעולם במניין אוכלוסיה (כמעט 250 מיליון), מעצמה גרעינית העומדת תמיד על סף מלחמה עם שכנתה הגרעינית הודו, וסמוכה כמעט תמיד לפשיטת רגל.
המפלגה שאימראן הקים נחלה ניצחון מרשים בבחירות הכלליות של 2018. הוא החליט לכהן את מלוא חמש השנים המוקצות בחוקה. לרוע מזלו, זמן קצר לאחר שעלה לשלטון התחילה מגיפת הקורונה, עם תוצאות איומות לכלכלת פקיסטן; ובשנה השלישית של שלטונו נפלה אפגניסטן השכנה לידי הטליבאן.
הוא אמנם מערבי על פי רוב אמות המידה, ונשא לאישה את ג'מימה גולדסמית', יפהפיה בריטית ממשפחה יהודית מפורסמת (הם התגרשו כמעט לפני 20 שנה). אף על פי כן הוא סיגל לעצמו טון אנטי־מערבי קיצוני, וניהל פלירט ארוך עם קנאים מוסלמיים. כשהטליבאן נכנסו לקאבול הוא הכריז ש"האפגנים ניתקו את כבלי העבדות", לא פחות.
הוא ניסה לבודד את הצבא ולהפחית את השפעתו הפוליטית. סביר להניח שמקור השראתו החשוב ביותר היה טאייפ ארדואן. הגנרלים של פקיסטן ושל טורקיה נכנסו לפוליטיקה בערך באותו הזמן. ההפיכה הצבאית הראשונה בפקיסטן התחוללה ב־1958, ובטורקיה - שנתיים אחר כך.
הם השתמשו בשיטות דומות, והגיעו אל שיאים של כוח בערך באותו הזמן, בתחילת שנות ה־80. ארדואן ניתץ את מונופול הכוח של הצבא בצירוף של עורמה, של סבלנות ושל העזה. איש בעולם המוסלמי לא הצליח לחקות את הצלחתו.
משולש הכוחות סיים את אימראן
אימראן חאן נחל כישלון חרוץ במיוחד. הוא ראה את עצמו נאלץ למתוח את החבל, כנראה מפני שהניח כי הצבא עומד לפנות נגדו. הגנרלים לא חוללו הפיכה, אבל משכו בחוטים מאחורי הקלעים. בהשראתם, די צירי פרלמנט ערקו, כדי להביס את אימראן בהצבעת אמון. השלטון עבר לידי מפלגה שהצבא מאס בה חמש שנים קודם.
אימראן, שהוסיף ליהנות מפופולריות ניכרת והיה מועמד לנצח בבחירות חדשות, רתח מזעם. הוא הטיל את האחריות לנפילתו על קנונייה שארה"ב עשתה עם הצבא.
לא היו לו כל ראיות. זה היה הימור מסוכן. משולש הכוח של פקיסטן, הכולל את הצבא, את הפרלמנט ואת בתי־משפט, התגייס כדי לסיים את הקריירה של אימראן. הוגש נגדו כתב אישום על "מכירת מתנות השייכות למדינה", בעיקר שעוני רולקס, בערך כולל של כמעט חצי מיליון דולר.
כאשר שוטרים התייצבו במעונו של אימראן, כדי לעצור אותו, סרטי וידאו של המעמד פשטו כמאכולת אש במדיה החברתית. תומכיו הנסערים פרצו לרחובות, תקפו בנייני ממשלה, הציתו מכוניות ופגעו אפילו במתקנים של הצבא.
זה היה אקט מהפכני. הצבא התגייס עכשיו כמעט בגלוי לחיסולו הפוליטי של אימראן. אלפים מתומכיו נעצרו, והואשמו בבגידה. השבוע בא סוף סוף תורו של אימראן. הוא הורשע, ונידון לשלוש שנות מאסר. "שחיתותו הוכחה מעל לכל ספק", כתב השופט, וסירב לשחרר אותו בערבות לזמן הערעור, כמקובל. אימראן נאסר ביום שבת.
קשה לדעת מה יקרה בארץ הזו, המדדה על פי תהום. ערב מאסרו, אימראן קרא לתומכיו "לא לשבת בחיבוק ידיים בבתיכם. המאבק שאני מנהל אינו למען עצמי, אלא למען האומה, למען עתיד ילדיכם".
הבחירות ממשמשות ובאות, אין כמעט כל סיכוי שאימראן יוכל להתמודד בהן. מפלגתו תוכל, וכבר היו דברים מעולם: מפלגות ניצחו גם בהיעדר מנהיגיהן המודחים, או הכלואים או המגורשים. אבל הצבא, על פי כל הסימנים, גמר אומר שלא להעניק לאימראן בן ה־70 הזדמנות חוזרת.
השלטון האמיתי בפקיסטן יוסיף להיות שייך לגנרלים. היא מלמדת אותנו חד־משמעית, כי התערבות צבאית בפוליטיקה היא לעתים רחוקות חד־פעמית. גנרלים המתערבים פעם אחת מתרגלים להתערב פעם אחר פעם.
רשימות קודמות בבלוג וב- יואב קרני . ציוצים (באנגלית) ב-טוויטר.