אליעזר בן יהודה. החיוך נוסף בטכנולוגיית AI / צילום: ויקיפדיה
אפילו בצוק העיתים עם ישראל לא נרתע מפלפולים וכך לפני שבועות ספורים נתרגשה על הארץ הרועשת ממילא שאלת הביצה. לא זאת עם התרנגולת, אלא אם יש לומר "ביצה" או "בצה"? סיפורנו מתחיל בזוג הטלוויזיוני חן דריקס ויוסי עזרא מהתוכנית "חתונה ממבט ראשון" ומעשה שהיה כך היה. שאלה חן "מה אוכלים?" והשיב לה יוסי "תביאי בצה". חן הזדעזעה ואמרה כי מדובר בשפה "וואחשית" ואילו יוסי התעקש כי "האשכנזים שמו את היו"ד וזה לא נכון". הביצה התגלגלה גם אל מחוץ למרקע ונרשם זינוק חד בחיפוש בגוגל אחר המונח "בצה". במקביל לשידור החלה גם תיבת הדוא"ל של "האקדמיה ללשון העברית" לצפצף ללא הרף והוצפה בפניות נרגשות של שלל צופים: "בבקשה תכריעו מי צודק".
● "אנחנו לא לוביסטים": המשנה ליועמ"ש לשעבר מתרגל לשוק הפרטי
● חברה של טריליון דולר שהתחילה בסניף של דיינר
● "אין סיבה שחברות ישראליות לא ישלטו בעולם": שיחה עם נועם ברדין, לשעבר מנכ"ל ווייז
חיש מהר (במונחים אקדמיים, כשבוע, נצח בזמן רשת) יצא סרטון הבהרה שגרף תוך זמן קצר מאות אלפי צפיות בטיקטוק, באינסטגרם ובפייסבוק, וצבר אלפי שיתופים ומאות תגובות. השורה התחתונה: אין תקן מחייב שמכריע בין ביצה לבצה, המילה פשוט נהגית אחרת במסורת האשכנזית ובמסורת הספרדית.
הסרטון הוא התוספת האחרונה בשורת סרטונים ויראליים, שהם רק חלק מפאזל צבעוני במיוחד שמרכיב את המערך הדיגיטלי של האקדמיה ללשון ברשתות החברתיות. פוסטים יצירתיים מלווים באיורים מהפנטים, חידוני עברית וניתוח שבועי לשם ישראלי הפכו את האקדמיה זה מכבר ל"כוכבת רשת" פופולרית. זה אולי תואר מוזר עבור מוסד רציני ומעונב, אבל בעבור מאות אלפי עוקבים, האקדמיה ללשון העברית הפכה בשנים האחרונות לכוכבת. אפשר אף לומר "משפיענית". הם לא מפספסים פוסט או סרטון, שולחים לחברים ובקבוצות וואטסאפ משפחתיות ומדברים על כך בשיחות סלון.
"זו החלטה מודעת לא לשבת במגדל השן האקדמי וזה גם נמצא בתקנון של האקדמיה, הנושא של חשיבות הקשר עם הציבור הרחב", אומר תליק כרמון (44), ראש מדור קשרי קהל באקדמיה ללשון. עצם הנוכחות של מוסד שמרני מטבעו במרחב מודרני באופיו מעוררת מתחים, לעיתים בין אנשי המזכירות המדעית של האקדמיה לבין צוות הרשתות החברתיות, על הניסוח או המישלב אך לעיתים אלו מתחים עמוקים יותר. כך למשל מואשמת האקדמיה לא אחת בשמרנות או בפרוגרסיביות, לחילופין, למשל בפסילת השימוש בלוכסן המגדרי (עוד בהמשך) או כשהיא מפרסמת החלטות שמכשירות הגייה של מילים בצורה שהציבור עד כה תפס כשגויה, כמו ההחלטה שלא לפסול את הצורות חִכֵּיתִי, גִּלֵּיתִי וצורות דומות, החלטה שאליה עוד נגיע.
"כתופעה עולמית אנחנו רואות שהשיח הפרוגרסיבי הוא דומיננטי בתרבות של הרשת, החל מסערת ג'י קיי רולינג, דרך סערות טראמפ השונות ועד לתרבות כאן אצלנו בישראל", אומרת ד"ר יפעת מור, מהמחלקה לתקשורת ועיתונאות באוניברסיטה העברית. ד"ר מור מציינת כי "העובדה שהשפה העברית במבנה שלה היא שפה לא שוויוניות והיא לא תמיד עושה מקום לנשים מעוררת לא פעם סערות" ומוסיפה כי "יש פער בין היכולות של מחלקת התוכן של האקדמיה, לבין הגוף עצמו שמתקשה להתאים את עצמו לאתוס הפרוגרסיבי, שמחובר לעיתים קרובות לתרבות רשת בכלל ולתרבות צעירה בפרט".
פיצחו את מנגנוני המעורבות
"בעברית צריך לומר רשומות. לא פוסטים", מתקן אותי שקד חיים (33), לשונאי ואיש המזכירות המדעית של האקדמיה. חיים הוא מי שעובר על כל התכנים לפני שהם עולים לרשתות החברתיות ומאשר את העברית. את התכנים עצמם מגבשים - משלב הרעיון, דרך הכתיבה והצילום ועד ההעלאה לטיקטוק, לאינסטגרם, לפייסבוק ולת'רדס - עובדי מדור קשרי קהל שנוסף על כרמון כוללים את דורין מנדל (31), יוצרת הסרטונים שהפכה לאחרונה ל"פנים" של האקדמיה ברשתות החברתיות וניבה יצחקי (28), רעיונאית ברשתות החברתיות. בלי תקציבים מפוצצים ועם משאבי כוח אדם מצומצמים הצליחה הרביעייה הזאת להוביל את האקדמיה היישר ללב הפועם של העולם הווירטואלי ולהפוך לא פעם לשיחת השעה.
"כשאני הגעתי הגדירו לי שהקהילה של עורכי הלשון, עורכי התשבצים ואוהבי השפה העברית בכלל, הם כבר אצלנו. הם כבר עוקבים אחר התוכן של האקדמיה באתר, שולחים שאלות ונמצאים איתנו בקשר, אבל אנחנו רוצים להגיע לציבור רחב יותר", מספר כרמון, שמנהל בשש השנים האחרונות את פעילות האקדמיה ברשתות החברתיות. כרמון, שהגיע לאקדמיה ללא רקע לשוני, הבין את המסר. "אנחנו באמת מנסים לקחת את עצמנו בפחות כבדות, להשתמש בהומור, בדימויים מעניינים, בהבנה שלא את כל המידע הלשוני אתה יכול להעמיס על הקורא בבת אחת וצריך לחלק את זה למנות קטנות ולטקסטים לא ארוכים כדי לדבר אל קהלים שונים ברשתות. אנחנו כן מקפידים להמשיך לדבר גם אל הציבור המסורתי והמקצועי שלנו, בצורה יותר מעונבת באתר ובאיגרות המידע שלנו. זו האסטרטגיה".
והאסטרטגיה עובדת, לאקדמיה יש כ־365,000 עוקבים בפייסבוק, יותר מ־250,000 עוקבים באינסטגרם, כמעט 50,000 בטיקטוק, 35,000 בטוויטר ויותר מ־30,000 עוקבים בת'רדס. בחודש החולף, נחשפו לתכנים שפרסמה האקדמיה יותר מ־950,000 איש בפייסבוק וכ־750,000 באינסטגרם.
בדרך למקום שהיא תופסת כיום ברשתות עשתה האקדמיה כמה קפיצות מדרגה. לפני כמה שנים האקדמיה העלתה תכנים בעיקר לפייסבוק, ולאט לאט נכנסה לאינסטגרם. לצוות גויסה גם יצחקי שהגיעה מדסק החדשות של "כאן" והביאה עוד רוח צעירה לתכנים ובאוקטובר 2022 גייסה האקדמיה את מנדל שהובילה לקפיצה עצומה של התכנים המקצועיים באמצעות הסרטונים שהיא מייצרת. "אנחנו מקבלים היום פידבקים בעלייה בתגובות בציבור וגם בהתרגשות שאנחנו מזהים מקרב הציבור וזה מאוד מספק", אומר כרמון.
לדברי ד"ר מור, "אחד הדברים שגורמים להם לבלוט, וזה מקום שבו הרבה מותגים אחרים נופלים בו, זה היכולת שלהם להיות מאוד אדפטיביים. היכולת שלהם להיות עם אצבע על הדופק כל הזמן, ולנסות להבין מה הדבר החם הבא ואיך נוכל להתאים את עצמנו אליו. הכניסה של דורין מנדל שאחראית על הסרטונים בטיקטוק, שהם מעלים אחר כך גם כ־Reels בפייסבוק הקפיצה אותם למעלה, אבל עוד לפניה הם השתמשו בכלי של הסטורי באינסטגרם בצורה מאוד חכמה ויצרו שם חידונים ושאלונים שגולשים חיכו להם".
ד"ר מור מוסיפה ש"אי אפשר לדבר על האקדמיה בלי לדבר על הכישרון שלהם בהבנה של תופעות רשת. יש להם את הפינה הגאונית של השמות שהיא הברקה בעולם התוכן של הרשתות. הם מעלים כל שבוע פינה על שם נבחר ואז אנשים מתחילים לתייג את החברים ובני המשפחה שלהם עם אותו שם. כמה אנשים רלוונטי להם פוסט על השם אייל, דנה או דורון? הם פיתחו את השיטה, כי הם קולטים את המנגנונים הפסיכולוגיים האלה שגורמים לנו להיות במעורבות גדולה עם התוכן".
"מתקן את התיקון של התיקון"
הצוות נשאר כאמור עם אצבע על הדופק התרבותי והחדשותי ובין תיקוני השפה (צריך לומר כש.. ולא ש...) והעשרת העברית של הציבור (לחתוך אבטיח לפרוסות זה לספות) אפשר למצוא לא מעט תכנים שנוגעים לטרנדים ולאירועים אקטואליים. כך למשל כבר כמעט 700 אלף איש צפו בטיקטוק במנדל שרה "אין יותר חשוב מאותיות אית"ן. אות, אות, אות אית"ן", לקצב הלהיט "תיק קטן" של נס וסטילה. או בחודש שעבר כשעלתה לאקרנים הגרסה הקולנועית של אופרת הראפ הבלשית "העיר הזאת", עלה סרטון שמרחיב על סוגיית צורות היחיד והרבים שעולה בסרט וגם מבהיר כי "לגבי שם הסרט 'העיר הזאת' - אפשר גם לומר 'העיר הזו', אבל בבקשה רק לא 'העיר הזאתי'...".
דקות ספורות לאחר שארגנטינה זכתה בגמר המונדיאל בדצמבר 2022, עלה פוסט ברכות לנבחרת ארגנטינה שבו נכתב כי כותבים "ואו" (ולא "וואו"). עוד הציעו שם עברי כשר למהדרין למסי: "משמעות השם ליאונל בלשונות אירופה הוא אריה צעיר, ובעברית? כפיר". כרמון נזכר במשחק רווי התהפוכות שהוכרע בפנדלים ובמתח שליווה את העלאת הפוסט: "תוך כדי המשחק הבנו שאין ברירה אלא להכין שתי גרסאות להעלאה, אחת שלפיה אמבפה מנצח והשנייה שמסי. שקד היה בחדר לידה, רגע לפני שבתו נולדה, והתגייס לבדוק את התכנים".
במקרה אחר, לפני כשנתיים כשהשיר "מועבט" של עדן בן זקן התפרסם הציעה יצחקי לפרסם פוסט שמסביר מה זה בכלל, "למרות שזה לא בעיסוק הקלאסי שלנו, כי זו לא מילה עברית", היא מספרת. "ביקשנו מהמזכירות המדעית להתגייס ולחפש מידע כדי להתייחס לשיר שאי אפשר היה אפשר להתעלם ממנו". או למשל הקיץ כשסתיו קצין אמרה בתוכנית האח הגדול "זַקנַבּוּט" העלו חברי המדור לקשרי קהל רשומה על פירוש המילה הערבית ("בקצרה: משמעות המילה הלבבית היא 'שתיחנק'"). היו גם רשומות על הסרט ברבי ("איך אומרים בובה בזכר") ו"איך אומרים חד־קרן בנקבה", על רקע השתתפותה של נועה קירל באירוויזיון.
אבל אסור להתבלבל, מאחורי התוכן שנראה קליל עומדת עבודה משמעותית על מנת לדייק את העברית. התהליך מתחיל ביצחקי הרעיונאית, שמעלה רעיונות ומסבירה ש"לא לכול אנחנו מצליחים למצוא היבט לשוני ששווה לדבר עליו. הקו המנחה העיקרי שלנו הוא שאם אין הצדקה לנושא בהיבט הלשוני אז אנחנו לא נפרסם". "חלק משמעותי מההצלחה שלנו ברשתות החברתיות הם האיורים, השפה האיורית וחוש ההומור באיורים", מפרגן כרמון לסטודנטים באקדמיה לאומנות בצלאל שאחראים לאיורים.
במקביל, מנדל מעלה רעיונות לתכנים לסרטונים הבאים. התכנים הללו עוברים לכרמון, שמכריע אילו נושאים יעלו לרשתות באותו שבוע. לאחר הניסוח הרשומה עוברת לחיים במזכירות המדעית, שאמור לאשר את התוכן כראוי להעלאה מבחינה לשונית. "בשלב הזה אני מרגישה את המאבק שלנו עם המזכירות המדעית, בין לנסות להקליל את הטקסטים כמה שיותר לבין מה שבאמת צריך להקפיד עליו", חושפת יצחקי טפח מאחורי הקלעים של העבודה.
"העברית היא עברית", מסביר חיים. "יש משהו שהוא תקני ויש משהו שהוא לא תקני. בשום רשומה שלנו ובשום סרטון אנחנו לא נכשיר שימוש לא תקני באותיות ובמילים כמובן, אבל מבחינת הניסוח אנחנו כן נוטים להקל הרבה פעמים לשפה קלילה יותר. אחת הדוגמאות שאנחנו מקילים בה היא מה שאנחנו מכנים 'שלילת הבינוני'. בעברית יש המילים 'לא' ו'אין' שמתייחסות לשלילה, אבל משפט בהווה צריך לשלול דווקא ב'אין'. צריך לומר 'אינני זוכר' ולא 'אני לא זוכר'. כיוון שהמרחק מלשון הדוברים הוא קצת גדול מדי אז במשפטים בהם יש יותר מקום לתת לציבור להרגיש מחובר ופחות כבדות שהיא זרה לו, אנחנו מתירים למדור קשרי קהל, כבר לא מעט שנים, להשתמש במילה לא".
האקדמיה מעלה כתשעה־עשרה פוסטים בשבוע לרשתות החברתיות, אך בזירת הסרטונים התפוקה נמוכה יותר ועומדת על שניים־שלושה סרטונים בשבוע לכל היותר. "לוקח שלושה ימים מרגע שאני מעלה רעיון ועד שהוא עולה לטיקטוק", אומרת מנדל. "אחרי שאני מעלה רעיון והוא מתקבל, אני בדרך כלל מנסחת טקסט, שעובר לתליק ואחרי שהוא מאשר זה עובר לשקד. הוא עובר על כל המלל, מתקן הגייה והרבה פעמים מוצא דרך אחרת לנסח משפטים כדי שזה ישמע קצת יותר ברור, או אפילו במישלב יותר גבוה, כי לפעמים אני מסתבכת עם זה. אחרי שיש לי אישור, אני מקליטה את עצמי ואז זה שוב חוזר אל שקד והוא מתקן את התיקון של התיקון שלי. מאוד מאוד חשוב להקפיד על הגייה נכונה בווידאו. זה יותר מורכב מאשר לכתוב. אני ממש צריכה לשים לב באמת לכל פועל והגייה ולכל דבר קטן".
להתיר מהמקורות זה פרוגרסיבי?
כאמור לעיתים האקדמיה נקלעת לסערה בהחלטות הצורמות לאוזני חלק מן הציבור וגורמות להרמה של לא מעט גבות. למשל האישור של השימוש במילה "להקריב" במובן של לקרב. "אי אפשר לומר על זה שזו שגיאה", מסביר חיים. "בקרב הציבור התקבע שזו שגיאה, וזה בסדר, מותר לציבור ללכת לכיוון מסוים, אבל אנחנו מציפים את מה שהמקורות מעלים. אנשים הזדעזעו כשפרסמנו שמותר לומר חִכֵּיתִי וקִוֵּיתִי וגם כשפרסמנו שמותר לומר להקריב, אבל מה נעשה? במקורות זה בסדר ובשימוש. אנשי הרשתות אוהבים ומעדיפים את הדוגמאות האלה שקצת יעוררו את הציבור וזה באמת הופך לרשומות מעוררות דיונים ותגובות".
ולאנשי המזכירות המדעית קשה לבלוע את זה? זה מייצר התנגשות בין השמרנות הנדרשת לעידן הדיגיטלי?
"מה שהעברית מאפשרת, אין לנו איתו בעיה. יכול להיות שלא תמיד נשמח שזה בפוקוס ברשתות או שיש דברים שהיינו מעדיפים שלא יבליטו אותם, אבל אם זה אפשרי מבחינת העברית אז לא צריכה להיות לנו בעיה. אין באמת מתח בין מודרני לשמרני כשמעלים תכנים לרשתות".
רונית גדיש, ראשת המזכירות המדעית אומרת כי "יש אנשים שחושבים שהחלטת האקדמיה בעניין הצורות חִכֵּיתִי, גִּלֵּיתִי וכדומה היא כדי למצוא חן בעיני ציבור הפרוגרסיביים, אבל זה לא נכון. האקדמיה מחפשת במקורות העברית ובמבנה של הדקדוק העברי דרכים להתיר מה שאפשר ושממילא הציבור נוהג כבר להשתמש בו. אנחנו לא מחפשים איך להקשות, אבל גם לא מחפשים להתחנף במירכאות לציבור, אלא לסייע לו ולהקל עליו. אם אין סיבה היסטורית לאסור על הגייה מסוימת אז למה לאסור?".
הרקע להחלטה היה העובדה שבמקרא יש כ־75 צורות פועל בבניין פיעל בגוף ראשון (יחיד) מגזרת ל"י (ל"ה בפי העם). מתוכן כשליש בצירי. באקדמיה הסבירו, כי ההרגשה שהמילה חִכֵּיתִי שייכת ל"שפת הרחוב" לא נובעת מכך שהצורה אינה נכונה אלא ככל הנראה מכך שאלו המשתמשים בה אינם שייכים לשכבה "הנכונה", אבל אין בצורות הללו כל פסול.
נשמע פשוט, אבל ההחלטה להתיר את ההגייה של מילים מסוימות בצירי לא עברה פה אחד במליאה של האקדמיה ללשון, שבה יש לכל חבר אקדמיה קול אחד. על כל החלטה מתקיים דיון ובסופו נערכת הצבעה. ולא מעט החלטות מעוררות מחלוקת בין חברי המליאה. "השיקול השמרני היה שאם במשך עשרות שנים חינכו לומר חִכֵּיתִי זו לא הגייה נכונה אז מה פתאום אנחנו משנים את זה עכשיו, אבל במהלך הדיונים לא מצאתי בשום ספר לימוד שמישהו אסר על צורת ההגייה חִכֵּיתִי. לא יכלו לאסור את זה מפני שיש 14 צורות כאלה במקרא כמו קיוותי ואחרות. זה תיעוד משכנע ולכן הרוב הצביע לטובת ההחלטה הזאת", חושפת גדיש טפח מהדיונים שקדמו להחלטה שיצרה לא מעט בלבול. "אין אדם אחד שקובע איך תראה העברית החדשה. יש דיון, מעלים נימוקים המבוססים על דברים מהותיים כמו המקורות של העברית ויש גם התחשבות בהתנהגות של העם. ההתחשבות במציאות הלשונית היא לא דבר פסול. השפה באה לשרת את הדוברים. אנחנו בתקשורת עם הציבור ומה שאפשר להתיר מבחינת הדקדוק אנחנו מתירים".
דוגמה נוספת שעוררה מחלוקת הייתה אם להתיר שימוש במילה גרב גם כזכר וגם כנקבה. "הדוגמה של הגרב היא דוגמה טובה כי גרב זאת מילה שחודשה בתחילת המאה ה־20 סוף המאה ה־19, היא לא מילה ותיקה", אומרת גדיש. "מההתחלה לא היה ברור לדוברים אם זה זכר או נקבה אך כיוון שהיו מילים סמוכות שהיו בלשון נקבה, כמו נעל, אז בקרב הדוברים של גרב זה נתפס כנקבה. אבל אז נשאלה השאלה למה לאסור על דבר שאין בדקדוק ההיסטורי או המבנה של השפה משהו שאוסר? לכן האקדמיה התירה שימוש כפול גם בלשון זכר וגם בלשון נקבה".
"הם הופכים את הטרחנות שלהם לנכס"
"מדי פעם זה תופס אותי לא מוכן רמת האמוציות שנושאי העיסוק בשפה יכולים לעורר", מספר כרמון. "כשפרסמנו למשל את החלטת האקדמיה שצוהריים צריך לכתוב ב-ו' ובשני יו"דים בכתיב המלא ואימא עם י' וגם שגרב אפשר לומר בזכר או בנקבה, אלה היו פרסומים שעוררו המון-המון אמוציות. הייתי בטוח שאני מעלה משהו מקצועי סתמי לחלוטין, שלא יגיבו לו בכלל והופתעתי מכמות התגובות ומהרגשות שהשתקפו מהן".
הקהל מעורב לא רק בתגובות לתכנים שעולים, אלא גם מעלה רעיונות לחלק מהרשומות. "אנחנו מקבלים המון פניות מהציבור באתר שלנו, אם זה שאלות של ילדים או שאלות בתיבת הדואר הנכנס באינסטגרם. שואלים אותנו כמויות של שאלות מדי יום, ומאוד חשוב לנו האלמנט הזה של הקשר אל הציבור", מסביר כרמון. "זה משהו שאנחנו מאוד מקפידים עליו ברשתות החברתיות להבהיר ש'אנחנו פה'. אנחנו לא רק מעלים תכנים ונעלמים. אנחנו מגיבים לציבור כששואלים שאלות ומציעים הצעות. גם האלמנט של הקשר לציבור הוא חלק חשוב מההצלחה שלנו".
חיים מוסיף, כי "אנשים מרגישים צורך לשתף אותנו בשגיאות שהם רואים בשלטים וטעויות בניקוד ואנחנו גם מתבקשים כל הזמן ליישב התערבויות בין אנשים בעברית. אנשים מתערבים על 'איך אומרים' ומיד שואלים אותנו".
הציבור גם מגיב "בחיים האמיתיים", את יצחקי חברים ובני משפחה כל הזמן שואלים שאלות בעברית: "מאז שאני עובדת באקדמיה כולם שואלים אותי שאלות בלשון, למרות שאני מציינת שוב ושוב שאני לא לשונאית ואין לי תשובות לכל שאלה. כל שאלה אני מפנה לשקד או שאני הולכת לאתר האקדמיה, וכמעט לכל שאלה יש תשובה אצלנו או שאני שולחת להם קישורים לרשומות שכבר העלינו, ואני אומרת להם אתם לא עוקבים מספיק טוב כי אנחנו כבר פרסמנו רשומה על זה".
דורין, מזהים אותך ברחוב מהתכנים של האקדמיה ללשון?
"כל הזמן. לפני כן הייתי קצת מוכרת, יותר בקרב ילדים ונוער. עכשיו זה פשוט ואו. כל הזמן עוצרים אותי. לפני כמה ימים פנתה אלי אישה בת 70 ואמרה לי 'אתמול ראיתי אותך, כל הכבוד לך'. תהיתי איך זה הגיע אליה כי היא לא ברשתות חברתיות, אבל פתאום קלטתי שהסרטונים עוברים בקבוצות בוואסטאפ, בשיחות סלון ואנשים רואים אותם בכל מיני אמצעים. זה ממש מטורף. אמא שלי ממש גאה בי. היא מורה ללשון ומבחינתה זהו, עשיתי את שלי בעולם.
"לפעמים אני מאוד מופתעת לגלות עד איפה הסרטונים מגיעים. אני מקבלת סרטונים ממורים ששולחים לי סרטון של כיתה שלמה ששרה אותיות אית"ן, ילדי כיתה ד', אחרי שנחשפו לסרטון שאני שרה על אותיות אית"ן. זה חצה כל קבוצת גיל או מגדר. בטיקטוק זה נורא מצחיק, כי יש שם המון ילדים אז בהתחלה אמרתי מעניין איך הם יקבלו את זה. הם חוזרים מבית ספר, רוצים קצת אסקפיזם ונכנסים לטיקטוק כדי לראות סרטונים קלילים, ופתאום אני עומדת להם מול הפרצוף ומתחילה להסביר להם על ו' החיבור ועל דברים שבמקור הם נורא משעממים. הרבה פעמים אני מקבלת תגובות של 'את נורא מעצבנת אותי, אבל אני לומד הרבה. תודה'".
אז מה סוד הקסם? לדברי ד"ר מור, "החוכמה בסרטונים של דורין ובתכנים של האקדמיה היא שהם מאוד לא דידקטיים ויש בהם אלמנט של הומור עצמי, הם למעשה אומרים 'אנחנו לוקחים את הגיקיות שלנו לשלב הבא, גאים בה והופכים את הטרחנות שלנו לנכס' ויש בזה משהו מצחיק שמצליח לעורר הזדהות. אנשים יכולים להתחבר לתכנים ממקומות שונים, בין אם זה מהצד האליטסיטי של השימוש הנכון בשפה, בין אם זה מאהבה לשפה שמגיעה מרקע תרבותי ובין אם זה צעירים שמתחברים להומור ובדרך לומדים משהו על העברית".