הממשלה מגבירה את אי השוויון המגדרי בשוק העבודה

הכותבת היא חברת סגל בחוג ללימודי עבודה באוניברסיטת תל אביב

הזירה הציבורית סוערת בחודשים האחרונים עקב החששות העולים מהשלמת החקיקה שעשויה להוביל למהפכה משטרית. במאמר שמתפרסם בימים אלה כחלק מגיליון מיוחד של כתב העת "סוציולוגיה ישראלית" שעוסק כולו במשבר החברתי ביחס למהפכה המשטרית, אני מתייחסת למשבר ביחס לאי שוויון מגדרי בשוק העבודה. בשורה התחתונה, אין פה חדשות טובות. ח"כ שמחה רוטמן, באחד מהדיונים, אמר לנשים שאין להן מה לדאוג: "תסמכו עליי" הוא אמר. מאז הקואליציה הראתה לנו בדיוק ההפך, לנשים ולגברים יש מה לדאוג בנוגע לאי השוויון המגדרי הקיים בשוק העבודה וממה שצפוי לו בעתיד הקרוב והרחוק אם תושלם המהפכה המשטרית.

נתונים עצובים

אי השוויון המגדרי בשוק העבודה חי ובועט. בממוצע בין השנים 2012 ל־2019 למרות שיש יותר נשים עם תואר ראשון ותואר שני לעומת גברים הן עדיין מרוויחות שכר נמוך יותר. אישה עם תואר שני מרוויחה כמו גבר עם תואר ראשון. אישה עם תואר ראשון מרוויחה כמו גבר ללא השכלה אקדמית. הנתון הזה לוקח בחשבון את הענפים הכלכליים ומשלחי היד בהם מועסקים הנשים והגברים וכן את מצבם המשפחתי, שעות העבודה השבועיות שלהן ועוד מאפיינים סוציו־דמוגרפים שונים.

למה זה עדיין קורה? אחד ההסברים הוא חלוקת העבודה בתוך הבתים. נשים גם בשנת 2023 משקיעות שעות רבות יותר מגברים בעבודות בית ובטיפול בילדים. זה משפיע על האפשרויות העומדות בפניהן בשוק העבודה מהיבטים שונים. מדינות רבות הבינו את הנקודה הזו ובחרו להשקיע משאבים בצמצום הפערים בתוך משקי הבית כך למשל במדינות שונות יש חופשות הורות משמעותיות גם לגברים. זה מה שצריך לעשות גם בישראל. עם זאת, בימים אלה, מסתמן כי ההתערבות של הממשלה בספירה הביתית היא בעיקר על מנת לפגוע בנשים, כמו למשל הפלת החוק למניעת אלימות כלכלית או הכפפת הרשות לקידום מעמד האישה לממשלה. פעולות יזומות של הממשלה שיובילו לצמצום אי השוויון בספירה הפרטית הן בגדר חלום רחוק.

אין ייצוג במוקדי הכוח

היבט נוסף שצפוי לסייע לצמצום אי השוויון המגדרי בשוק העבודה הוא ייצוגן של נשים. כאשר נשים נמצאות במוקדי קבלת ההחלטות, ההחלטות מתקבלות ביחס גם אליהן. כאשר נשים נמצאות בעמדות בכירות בשלטון הכללי והמקומי, בצבא, באקדמיה, בשוק העבודה, ילדות ונערות נושאות אליהן עיניים, ומבינות שהן מסוגלות. גם זה - נראה שמתרחק מאיתנו. כיום יש מיעוט של נשים בממשלה. מעט מאוד שרות, מעט חברות כנסת ומעט מאוד נשים בתפקידים בכירים בממשלה כמו למשל מנכ"ליות של משרדים ממשלתיים. נערה שלא רואה נשים שהגיעו לתפקידים בכירים, לא תוכל לדמיין את עצמה מגיעה לשם ולכן גם בהיבט של השלכות הייצוג המגדרי על עתיד שוק העבודה - אנחנו בעיקר יכולות ויכולים לחלום.

השלטון הנוכחי אינו מציג תמונה אופטימית ביחס לקידום נשים בהווה ובעתיד וביחס לפעולות שאפשר היו לנקוט על מנת להוביל לצמצום אי השוויון המגדרי. אילו תושלם המהפכה המשטרית, נשים, רוב באוכלוסיה אך עם תכונות של מיעוט, לא יוכלו לפנות אל הרשות השופטת על מנת שזו תתערב בהחלטות הממשלה הפוגעות בהן. בג"ץ שימש בעבר כזרז לקידום שוויון מגדרי בחברה הישראלית ואולי הדוגמא המפורסמת ביותר היא בג"ץ אליס מילר שסלל את דרכן של נשים לתפקידים שונים בצה"ל. כאשר הרשות המבצעת אינה מתעניינת בקידום שוויון מגדרי אלא להפך, ואין רשות שופטת חזקה ועצמאית אשר יכולה לבקר את פעולות הממשלה - העתיד של אי השוויון המגדרי בשוק העבודה ובכלל נראה קודר למדי.